"כמה כייף להיות בחג פסח בבית,להריח את הריחות של האוכל,לאכול ביחד עם המשפחה לצחוק עימם לחייך.ופשוט להיות תמיד אמיתי בסביבה שהכי בטוחה,אך אני פה תקוע בבסיס,אחגוג עם הM 16 ושאר החברים הקרביים שלי.כל יום אני מתפלל שלא יקרה לחברים שלי כלום,ושהמשפחה שלי תהיה בסדר,אם לא אני כך שלפחות הם יהיו בטוחים בבית החם.
תמיד רציתי לסמל גאווה לכל עם ישראל,שיראו שגם גבר קטן בן 18 כמוני יכול להגן עליהם,שלא כמו שאמרו.תמיד רציתי להגיד לאחרים הינה אני פה כאן בשבילכם מגן עליכם נותן לכם את חיי על מנת שלכם יהיה טוב,ומה אתם הבאתם לי כגמול?רק הערות עד כמה שרע לכם,אתם לא מבינים כמה לפעמים רע לי פה בבסיס,שאני נזכר באחיותיי הקטנות בחיוכן המלא שמחה,באימי אשר חינכה וגידלה אותי כל 18 השנים הללו.רק אותן יש לי,אני הגבר היחידי בבית.מאז שאבא שהלך למילואים ולא חזר בחיים,התמלא בי חור,חור גדול וכאב עמוק שלא ניתן להשלים אותו.ואני מקווה שהוא ישמור עליי מלמעלה ואולי יום אחד נפגש,המצב בצבא אינו ידוע.יום אחד אתה יכול לחיות ובשנייה למות.בין כה וכה נמות.כל הזמן כשאני סוגר שבת או חג אני מתמלא עוגמה ושמחה יחדיו,מכיוון שאין לי את היכולת להיות איתם.לפעמים אני מקנא בכולם בכל האזרחים שיכולים להיות בחגים ביחד ובשבתות סביב שולחן השבת,ואילו אני אכול קנאה.הדמעות זולגות גם בסתר לפעמים,לפעמים אני נוהג להרביץ לעצמי מפני שאני לא נמצא איתם,עם משפחתי האוהבת."
זהו מכתב של חייל למשפחתו אשר נשאר בבסיס בחג פסח ובשבתות...מסקנה תמיד תצפו לטוב ותקוו לטוב כך גם ה' יחזיר לכם.רק אהבה היא כל מה שנשאר בלב ובין אם זו אהבה בין אמא,אחות,אח,חבר,בעל,אישה,ילד זה לא משנה העיקר שהאהבה היא לא מפרידה בניכם,אך לפעמים גם היא מרחיקה.חג שמח וכשר לכולם......[=
הוסף תגובה |
קישור ישיר להודעה
