הממחטה הישנה
את רגעי הקירבה אינני שוכח
כשסבא את הסיפור לפתע קוטע
מביט בי במבט בוחן
ומהכיס אותה הוא מוציא ופותח
פסים כתומים וירוקים נפרסים
ואת התכולה שבתוכה מגלים
שבבי חיים כמו ניצוצות
ואת המבט מהתוכן להסיר לא נותנות
@
״פעם נכדי, כשהייתי קטן
לא היו עושים מיזה עניין
את הדמעות היו מנגבים
ואת העבודה ממשיכים״
״את האמת אחד לשני היו אומרים
גם אם זה לא היה כל כך נעים
יחד כואבים יחד צוחקים
וחברים טובים היינו נשארים״
@@
״העולם של פעם נשמע שיעמום
נהניתם לשרוד ולא עשיתם כלום
אנחנו לא כמו שאתם חושבים
דור ריק מתוכן, ילדים חצופים״
״את כל הריגושים, אנו רוצים
כאן ועכשיו, לא כדי להחתם בספרים
עבור זה אנו מוכנים מזומנים
לטוס למרחקים ולקפוץ מצוקים״
@@
״נכדי חביבי, אילו הייתי צעיר היום
עדיין הייתי מתרגש מלקטוף תפוח אדום
לתת אותו בביקור חברים
או לאבל׳ה ואמל׳ה שלי שכל כך חסרים״
״אינני צריך לטפס על הרים עבור ריגושים
אותם קיבלנו מחברים וקרובים
לא בלחיצת כפתור היינו נפגשים
אלא מתוך חיבוקים ונישוקים״
@@
״אך סבא יקר, תראה מה מיכם יוצא
דור שיש לו הכל אך אינו מרוצה
בכל זאת משהוא אצלכם היה חסר
אחרת לא היינו מחפשים במקום אחר״
״אחר האושר המושלם, אנו רצים
אף שעל איכות ועדינות, בדרך מוותרים
מאמינים שאותו להשיג אפשר
כעת ומיד, ממש, לא מחר״
@@
״נכדי אהובי, אם בדרך זו אתה הולך
אני רק ממך רוצה לבקש,
לאחרי שאת העולם אתה הופך
אל תשכח גם אותי לחפש״
״כאשר אל הסוף תגיע
תשמור מקום להתחלה ביציע
הגיעה העת את המציאות לקבל
ואת הממחטה הישנה לקפל״
@
העולם היום הוא חד פעמי
מלבד הזכרונות שלך ושלי
אותם אני מייצר עכשיו
לשכאגדל זו תהיה תכולת הממחטה שלי
ניר
הוסף תגובה |
קישור ישיר להודעה
