פורומים » סיפור שכתבתי
כתבת סיפור למגירה? זה הזמן לשתף את קהילת הקוראים הישראלית ולקבל חוות דעת.
כתיבת הודעה חדשה בפורום סיפור שכתבתי
» נצפה 479 פעמים מאז תחילת הספירה.
-
לפני 9 שנים ו-9 חודשים עמוס מחשבות I.V olokita
עמוס היה רק נער כשהכרתי אותו. בן הזקונים של שכניי. ואני כמי שלא מכבר רק סיים את הצבא, הכרתי אותו אך לא ייחסתי חשיבות רבה לנוכחותו באותם הימים.
ובאחת הפעמים שעוד תגענה שנים אחר כך, כשאני כבר אהיה מבוגר הרבה יותר ועמוס כבר לא יהיה איתנו כאן, אספר לאימו על עמוס ועל כל מה שאמר לי באותו היום, ליד המכולת של רחמו.
אבל בנתיים, בהווה הזה שאנחנו חיים בו כרגע, השכונה שלנו הייתה מלאה בעולים חדשים, אני הייתי עייף משלוש שנות שרות, בגינה הציבורית כבר בקושי היה דשא, ועמוס, הוא היה סתם נער צעיר. עוד דמות שהלכה שם עם הראש קבור עמוק באדמה.
ולמרות שכל מה שאמא של עמוס ביקשה ממנו באותו אחר צהריים הם שתיים חלב וקרטון ביצים, עבורו זה לא יהיה סתם עוד יום של קניות במכולת ותוכניות טלוויזיה. כי בעוד הוא הולך לו בדרכו למכולת, עם הראש עמוס המחשבות הזה שלו, והנה דודו מגיח לפתע עם המשאית הדודג' החדשה שלו מעבר לפינה.
ולמרות שאני רואה את הכל, ואפילו שאני יודע שאת הקניות עמוס כבר לא יספיק להביא היום לאמא, אני שותק. יושב על הספסל ושותק כמו אילם. ורק אחרי שדודו הצליח לעצור סוף סוף את הדודג' הזאת שלו, אני מצליח לבסוף לאזור את מעט הכוחות שנותרו לי ורץ אל עמוס.
הוא שמח לראות אותי, לפחות כך היה נדמה לי לפי העווית המחייכת שעוד נותרה מפניו הצעירות. רכנתי אליו כדי שילחש, שיגיד לי שהוא בסדר ושזה יעבור לו. אבל במקום לעשות כך, הוא רק אמר שנדמה לו שהוא הולך למות. אז החזקתי לו את היד וחיכינו. למגן דוד אדום או למלאך המוות. לא יודע, למי שעדיף לחכות במצב כזה או למי מהם שיגיע ראשון.
אבל עמוס לא אהב לחכות, אז הוא מלמל, ומתוך הג'יבריש הזה שיצא לו מהפה באותם רגעים אחרונים, כתבתי לי את הרוב על דף כחול שמצאתי אחר כך בחדר. ובאותו היום שעוד יגיע בעתיד, כשאהיה כבר מבוגר, אתן את הדף הזה לאימא שלו. שתראה, שתבין, שתדע שזו לא באמת אשמתה.
ואלו הן המחשבות האחרונות שרשמתי לי על הפתק הכחול של אמא של עמוס. אלו הדברים שכל כך רצה להגיד לכולם ורק אני שמעתי לוחש כה חלש. הגיגים אחרונים שאולי חלפו בראשו של של מי שעד לפני כמה דקות גופו עוד היה דבוק אל קדמת הדודג' אשר גררה אותו אל מאה המטרים האחרונים של חייו.
ראשית הוא חשב שזה לא הגיוני מה שקורה כאן עכשיו. כלומר, הקצב הזה. מייד לאחר מכן הוא תהה לפשר הכאב העז שאחז בגופו. אך יאמר לזכותו של עמוס שהבין דיי מהר שגופו היה תלוי על משאית. ומרגע שתובנה זו חלחלה אל ראשו, הוא פנה לחשוב על הדברים שהאמין שהיו חשובים באמת להגיד.
אז הוא סיפר לי על אמא שלו וכמה שהוא שונא אותה על כך שהיא מכבה לו את הטלוויזיה בכל פעם כשהיא שולחת אותו למכולת, וגם על שרית השקרנית שהפיצה עליו שמועה בבית ספר ואפילו על אבא שלו שאתמול בלילה הכניס לו כזאת סטירה מצלצלת בדיוק בצד הכואב של הפנים שלו.
אבל אני רק חיכיתי למשהו טוב. לדברים שבאמת אומרים לפני המוות. כמו בסרטים, כשכל הדברים הרעים נשכחים ונשאר רק התמצית של הטוב. אז רשמתי אותם, את כל הדברים שעמוס שכח להגיד. אבל רק כטיוטא, על דף צהבהב, כזה שכמוהו נדמה שדהה עם הזמן.
אי וי אולוקיטה
הוסף תגובה | קישור ישיר להודעה-
לפני 9 שנים ו-8 חודשים סיפור נפלא.. אברהם
"סטירה מצלצלת בדיוק בצד הכואב של הפנים שלו"
כך, לפעמים, הספורים שלך נכנסים בדיוק לתוך הקישקע.
למקום שבו לא מצפים.
עכשיו בשביל הכייף כהרגלי אספר לך סיפור עם מוסר השכל שקשור מאוד ל"שתיים חלב וקרטון ביצים"
ברוסיה ה"חשוכה" יצא אחד מהאדמורי"ם מבית הכנסת אל ביתו לחגוג את ליל הסדר בחברת בני ביתו ועניים שהוזמנו (כל דיכפין ייתי ויכול)
אחד השוטרים עצר את האדמו"ר ושאל לאן הוא הולך?. האדמו"ר ענה "אני לא יודע"
נתנוהו במעצר ולמחרת הביאו חוקר ראשי ששאל בפשטות את האדמו"ר: "מה פירוש אינך יודע לאן אתה הולך?"
האדמו"ר ענה "כפי שאתה רואה בסה"כ רציתי להגיע לביתי לליל הסדר, והנה אני מבלה בבית הסוהר. הנה העובדה שלא ידעתי
לאן אני הולך.
"כאב לי על עמוס" שבסך הכל רצה לחזור הביתה בשלום עם החלב והביצים.
אך אני שמח בשבילך שהיית בזמן ובמקום הנכון "לתעד" את האירוע.
קבל את התנצלותי שהתגובה ארוכה כאורך הסיפור.
אבל רק כך יכולתי להגיב ולומר לך כמה יפה הוא הסיפור וכמה אפשר ללמוד מדברים שלא אומרים גם בעת שצריך לומר אותם.
בפידבק הבא לסיפורים האחרים אעשה זאת בקצרה.
ומילה אחרונה.
לעניות דעתי הצנועה: אתה כישרון ענק. תמשיך לכתוב כל כך יפה גם בעיניים עצמות.
הוסף תגובה | קישור ישיר להודעה-
לפני 9 שנים ו-8 חודשים אתה חכם רק כאשר אתה משכיל להבין שיש חכמים ממך I.V olokita
אברהם
תודה שאתה מאפשר לי בחכמתך להרגיש שיש בי משהו.
הלוואי ויום אחד אוכל להשיב לך מעט מהכח שאתה נותן לי בדברייך הטובים.
הוסף תגובה | קישור ישיר להודעה-
לפני 9 שנים ו-8 חודשים אתה כבר נותן.. אברהם
-
-
-
