רגע לפני נסיעה, האויר סביב מרטט בכה ובכה; אני בודק ומוצא
שאין כל טעות בדבר. או, להבדיל, הציפורים האדוקות לציווי העלום,
לדחף הקדום הדוחק בהן להתמיד במסען, מסע חוצה יבשות וימים,
כאילו אי שם בלב הג'ונגלים שלא נכבשו ונכנעו למרותו של האדם
הלבן, נושא נס הקידמה, מסתתר לו איזה מגדל שימיו כימי עולם
ומקדקודו משודר כל העת, שנים ארוכות, מעין אות סתום המובן אך
ורק לעופות הנודדים, מעיר אותם לצאת לדרך הארוכה, האכזרית,
הניצחית והסתומה, אות הנעלם מחושינו אפילו נתאמץ ונתמסר, אות
קדמוני ואיתן, עתיק ונחוש מכל כח ותשוקה אנושית, עד דומם ללידתן
וקבורתן של תרבויות, של אלים, מתקני עולם, שומעי קולות ובעלי מופת.
גם אני מתנהל שנים ארוכות באותו מעגל סתום, ימים המצייתים ללוח
הנשגב מהבנתי, מסלול הארץ, החמה והכוכבים בסבך הכוחות הרתוקים
זה לזה מקדמת דנא.
האדם נולד לחיים של מהומה - או של תרדמה וקפאון. האדם - האלוהים -
הנצח - ניטשה - הרשלה - ורתר הצעיר - יוסף ק' - אורי, שבא מן הים -
שפינוזה, הפילוסוף החילוני שיכור האלוהים - י.ח. ברנר ברדיצ'בסקי עגנון
ואחריהם עוז, סמילנסקי, יהושע, ושמיר - האדם הנמלט ממצפונו, ממולדתו,
האדם הנמלט מאלוהיו במעגלי "ממך אליך אברח" - כל אלה מלווים אותי
שעה שאני מתקין עצמי למסע, יישותי עוד בכאן ולמעשה כבר יוצאת אל
המרחבים, אל חדוות הרוח והדרכים, אל רגשת המסע ---
אמנם רדפתי הבלים...........
הוסף תגובה |
קישור ישיר להודעה
