האספקה שלו הייתה רק עפרונות ונייר. את מזונו הוא היה חייב להשיג בעצמו. לפעמים הוא גמר את הדפים לפני שנגמר היום, ואז היה צריך לכתוב על ניירות שמנוניים שמצא בפח. לפעמים השירים שלו הסתדרו בצורה כל כך יפה על הנייר, שכשהוא קרא אותם הוא ממש ראה את המילים נעות.
ואז הוא היה הולך לפח הזבל הירוק שנמצא תמיד בפינה,
וזורק הכל.
תמיד זורק, לא שומר כלום.
כי כל יום יהיה נייר חדש, ולמה לשמור ניירות ישנים אם כל יום אפשר לכתוב משהו חדש על נייר חדש בעיפרון חדש?
הוסף תגובה |
קישור ישיר להודעה