1. מחסן לדמעות

את דמעותי
לא תראו יותר
אני לא אתן.

אני אוהבת אתכם
לא אתן שיפגעו בכם
רק ללב יאספו הם
בתהום אשמור אותם,
לכם.

אני שונאת אתכם
לא אתן שירפאו את לבכם
אתם תרצו להטהר בהם
אך כבר לא אסלח,
לכם.

את דמעותי ראיתם
להתמודד מולם לא הצלחתם
אני אשמור אותם רחוק מכם
כך לא יפגעו בי או בכם.

את דמעותי
לא תראו יותר
כי לא אתן!

נכתב לפני 9 שנים ו-8 חודשים

2. לאן נעלמו....?

היה הייתה ילדה ששמה דינה
היא הייתה ילדה יפה, שקטה,
חברותית , מופנמת ועדינה
שכמעט הגיעה לגיל מצווה.
הייתה לה חברה טובה
לפחות כך היא חשבה,
היא הייתה אמיצה, מקובלת ואהובה
איך להשיג רצונותיה תמיד ידעה.

ובכיתה הייתה עוד ילדה
שמכרה ממתקים בהפסקה,
ובעוד שדינה שיחקה עם חברותיה לכיתה
המוכרת הכריזה שנעלמו הממתקים מתיקה.
ולא יודעת איך זה קרה
החליטה הכיתה שדינה
את הממתקים מהמוכרת גנבה.
דינה להסביר לכיתה ניסתה
שחסר הגיון סיפור ההאשמה,
שהיא שיחקה איתן באותה הפסקה,
אך המילים לא השפיעו על בנות הכיתה.

סוף יום הלימודים הגיע
דינה עלתה להסעה לביתה,
היא רצתה לשבת ליד חברתה הטובה
ולכן התקדמה לכיוון שישבה.
והנה היא שומעת שיחה
שניהלה חברתה עם בנות הכיתה.
הן שאלו את דעתה בעניין הגניבה,
והיא ענתה:
"היא גנבה אז היא אשמה
כולם אומרים את זה, אז זאת העובדה!"
והלב של דינה נפל בקרבה,
איך זה שחברתה הטובה
חושבת שהיא באמת אשמה,
איך זה שהיא אפילו לא שאלה
האם נכונה אותה "העובדה"...

ולכן דינה התיישבה בספסל אחר לבדה,
היא התחילה לבכות כי מאוד נפגעה.
אך הדיבורים עוד לא הפסיקו
ועוד חברה התיישבה בספסל ממולה,
הסתכלה על דינה ואמרה לזאת שלידה:
"לא מספיק שאת הממתקים היא גנבה
גם לבכות לנו פה היא מעזה?!"

דינה חזרה לביתה
את כל רגשותיה על הדף ציירה
לא סיפרה לאיש את שקרה
וכל יום לבית הספר הלכה.
היא הייתה ילדה טובה
וספגה בשתיקה את האשמות והפגיעה.
ויום אחד התהפך לו הגלגל
ובנות הכיתה החליטו לנקות האשמה מדינה,
בטענה שהגנבת האמיתית נמצאה
והרי היא הילדה מהספסל ממול בהסעה...

מה צריכה דינה לעשות? לצאת להגנתה?
להתעלם? להצטרף לבנות כיתתה?
איך הייתם מגיבים במקומה?

נכתב לפני 9 שנים ו-8 חודשים

3. סוד כמוס אחד

לשבת ולהקשיב לסוד
שהורס לך את הלב
לשבת ולהקשיב לסוד
מאדם שאתה כל כך אוהב
לשבת ולהקשיב לסוד
על אדם אהוב אחר.

אתה רק יושב שם ובוכה
לא יכל לקום וללכת
האדם האהוב הזה
זקוק לאוזן קשבת
הוא שיכור מיין
הוא שבור מצער
על ימים עברו
על סודות של פעם.

אתה מרגיש חנוק
אתה מרגיש הרוס
הסוד הזה גובה מחיר כבד
הוא מטריף את הדעת
הוא שובר את הלב
זה סוד כזה
שמהזיכרון שלך לעולם לא ימחק.

אתה לוקח את הנטל הזה
לוקח את האבן ללב
כדי להגן על אנשים אחרים
אתה יושב פה למרות הכאב
אתה רוצה
שאנשים אהובים אחרים
לא יצטרכו לשמוע סוד זה לעולמים.

נכתב לפני 9 שנים ו-8 חודשים