"לא תחייך?" היא אומרת לי. "אתה כמעט ומת." היא משחררת עוד קצת מהאחיזה. כל גופי נשען על זרועה שהרגישה כמו מסת מאחז של שרירנית. יכולתי לראות את הוורידים מתפקעים בבשר השכמות שלה דרך מסך הגשם כשהרמתי את עצמי אל פניה כמו משיערותיה של רפונזל. העיניים שלי בערו כמו אבני איזמרגד והיא נשכה את גב היד שלה, מתאפקת לא להתנפל.
התחבושות נפרמו קצת וחשפו את בקיעי הדם ואת רקמת הצלקת. היא חשה את העור החרוך באצבעותיה כמו שמלטפים את גבה החשוף של מאהבת ועטפה מחדש את העיסה, מנשקת את פצעיי כמו חתול המלקק את כפותיו.
היא לא נתנה לדמעותיי לחמוק ממנה גם כשניסיתי לנטות על צידי הרחק מהקיום, גם כשנבחתי רסיסים מריאותיי. היא לקחה את כף ידי ומשחה את אצבעותיי כמו רופאת אלילים, לוחשת באוזניי על המילים שאסור להן למות איתי כל עוד זה אפשרי. העט שהניחה בידי כשל ונבלע באדמה. ראשה נעטף בשערותיה הספוגות בדמעותיי ובדמי כשהטילה את עצמה על החזה שלי. נעטפת בזרועותיי. מתחננת שבחשיכה אליה אגיע, אמצא את האמצעים המטא-טכנולוגים לא להניח לעולם לוותר על השאריות שנותרו מעולמותיי ומבוכי ראשי. לא הצלחתי לאפשר לגרוני לבטא מילים מרוב שנשתנקתי מדמעות.
התחבושות נפרמו קצת וחשפו את בקיעי הדם ואת רקמת הצלקת. היא חשה את העור החרוך באצבעותיה כמו שמלטפים את גבה החשוף של מאהבת ועטפה מחדש את העיסה, מנשקת את פצעיי כמו חתול המלקק את כפותיו.
היא לא נתנה לדמעותיי לחמוק ממנה גם כשניסיתי לנטות על צידי הרחק מהקיום, גם כשנבחתי רסיסים מריאותיי. היא לקחה את כף ידי ומשחה את אצבעותיי כמו רופאת אלילים, לוחשת באוזניי על המילים שאסור להן למות איתי כל עוד זה אפשרי. העט שהניחה בידי כשל ונבלע באדמה. ראשה נעטף בשערותיה הספוגות בדמעותיי ובדמי כשהטילה את עצמה על החזה שלי. נעטפת בזרועותיי. מתחננת שבחשיכה אליה אגיע, אמצא את האמצעים המטא-טכנולוגים לא להניח לעולם לוותר על השאריות שנותרו מעולמותיי ומבוכי ראשי. לא הצלחתי לאפשר לגרוני לבטא מילים מרוב שנשתנקתי מדמעות.