פורומים » סיפור שכתבתי
כתבת סיפור למגירה? זה הזמן לשתף את קהילת הקוראים הישראלית ולקבל חוות דעת.
כתיבת הודעה חדשה בפורום סיפור שכתבתי
» נצפה 781 פעמים מאז תחילת הספירה.
-
לפני 9 שנים ו-10 חודשים סיפורי כלבים- אלי לוכד הכלבים Tuval
לוכד הכלבים אלי בן עזרא ראה את קרוגר מרחוק. אלי הוא זה שנתן לכלב המשוטט והארור את שמו, לאחר שלושה שבועות של ניסיונות כושלים ללכוד את הכלב המזורגג שהגיע לחלומותיו של אלי ודאג לו ללילות חסרות שינה. שלושה שבועות בהם העירייה לא הפסיקה לשבת לו על הראש ולשאול אותו "מה יהיה עם הרווטווילר הנטוש משכונת שיכון וותיקים?!" תוך כדי רמיזות גסות על כך שאם הוא חושב שהוא אינו יכול לעמוד באתגר, תמיד אפשר למצוא מישהו אחר שמתאים לתפקיד.
אלי לחץ על דוושת בגז בעדינות והתקדם עם הרכב כמה מטרים קדימה. הוא עצר בפינת הרחוב, קרוגר לא הבחין בו ונשאר עומד ליד פח שכונתי מפוצץ בזבל, מנסה לתפוס כמה חתולים בבת אחת. אלי אמר לעצמו "הפעם זו הפעם, הוא שלך." הוא החנה את האוטו, הטעין את הרובה באיטיות, ויצא בשקט מופתי מן הרכב אל הרחוב השקט. השעה הייתה שעת בוקר מאוד מוקדמת והשמש רק יצאה אל העולם. אלי הלך במה שהוא אהב היה לכנות "הליכה מבצעית", כשלמעשה הוא פשוט הלך לאט ובצעדים קצת יותר קטנים מהצעדים הרגילים שלו, בזמן שקרוגר נשאר כל הזמן על הכוונת שלו "רק תישאר מרוכז ואתה תופס את הנבלה." אלי אמר לעצמו. אלי נעמד דרוך, מוכן לירייה, הכלב היה בטווח פגיעה. שניה לפני שהוא לחץ על ההדק לעבר הרווטווליר מטיל האימה, קרוגר הסתובב אליו, עיניהם נפגשו, אלי אמר בלחש "תפסתי אותך יא בן של זונה." וסחט את ההדק, הוא שמע אחרי פחות משניה יבבה קלה, וראה את קרוגר נופל, כמה חתולים יצאו מהפח בזמן שאלי התקדם אליו "יש לכם מזל שאבא בא להציל אתכם." אלי אהב לקרוא לעצמו כך אחריי כל פגיעה מוצלחת.
"כבד המנ-מניאק הזה" אלי אמר בקול רם כשהוא מכניס את הכלב המורדם אל תוך רכב המסחרית שלו. "סוף-סןף, יא מזדיין, כמה צרות עשית לי, מקווה יגמרו אותך שם." הוא ליטף את כרס העגולה שלו ונתן לה כמה טפיחות קלות. "משבוע הבא מתחילים לחזור לכושר יא גבר" הוא אמר לעצמו בקול רם, כמעט צעק. השעה הייתה רבע לשבע בבוקר, הוא הכניס את היד לכיס והוציא את הפלאפון שלו לשלוח הודעה לממונה שהוא הצליח לתפוס את "המזדיין". הוא הסתכל על הצג וראה הודעה מאשתו לשעבר גילה "אני מזכירה לך שמחר אתה לוקח את ספירי לבית ספר, תהיה אצלנו ב שבע בבוקר, חסר לך שאתה מאחר לי אלי. אמרתי לילדה כל השבוע שאתה תבוא ותיקח אותה לבית ספר." אלי הרגיש שאין לו אוויר לכמה שניות, הוא הסתכל על השעון שלו שוב, ושוב על הפלאפון, ושוב על השעון, הוא ידע שהוא לא יספיק גם לשים את קרוגר במכלאה וגם לאסוף את הילדה שלו לבית ספר. "לא מאמין, לא מאמין!! איך שכחתי מזה?! יא חתיכת אידיוט!!" הוא אמר לעצמו. הוא נסע לכיוון הבית הישן שלו כשקרוגר מאחורה יושן בינתיים שנת מלאכים.
"אל תדאג, אל תדאג, אני רק שם את הבת שלי בבית ספר והלך עליך." הוא אמר לקרוגר. קרוגר לא אמר כלום והמשיך לישון, אחריי נסיעה של 10 דקות הוא הגיע לביתו, וראה את אישתו מחכה ביחד עם בתו בחוץ עם תיק הבית ספר הוורוד והקטן שלה. אלי לא יכל שלא לחייך "ראית מה כמעט פספסתי בגללך ?!" הוא שאל את קרוגר, שהמשיך להיות מחוסר הכרה כך שהוא עדיין לא יכל לענות לשאלתו של אלי.
"כבר חשבתי אתה תאחר לי אלי, רציתי להרוג אותך! אבל לא משנה עכשיו רציתי לדבר איתך אלי... אתה מאחר במזונות ואני צריכה את הכסף דחוף..." גילה אמרה לו בלחש בזמן שהוא מחבק אותה. " הכל בסדר. לא איחרתי, ואת תקבלי את הכסף שלך, לא לדאוג." הוא לחש לה בחזרה. "ספירוש, התגעגעת אליי?" הוא שאל את הבת שלו בת התשע , היא לא ענתה לו, רק נצמדה אליו וחיבקה אותו חזק, היא הגיעה לו עד הירכיים. "יאלה תסעו שלא תאחרו אלי." "בסדר. בסדר. את יכולה להפסיק להיות לחוצה כל-כך כל הזמן גילה?!" הוא אמר לה כשהחיוך עוד נשאר על הפנים שלו "מה קרה יש לך מצב רוח טוב היום אה? הצלחת לתפוס איזה כלב ? " אשתו לשעבר כבר ידעה להכיר את זה אצלו. "לא סתם כלב, את קרוגר. תפסתי את קרוגר גילה." הוא אמר לה בגאווה כאילו היא אמורה לדעת על איזה כלב מדובר. הבת שלו החזיקה לו את היד. "אני מאוד מקווה שהוא לא שם מאחור, חסר לך אלי." גילה אמרה לו. "מה נראה לך גילה שאני אקח את הבת שלי לבית ספר, עם כלבים נטושים מאחורה ?" הבעת הפנים של גילה השתנתה, הוא הבין שהוא פישל, הוא אף פעם לא הצליח לשקר לה בפנים "אני לא מאמינה עליך אלי, אתה נורמלי תגיד לי ?!" היא לחשה בקול רם הכי בשקט שהיא יכלה בכדי שספיר לא תשמע. "מה ?! אני אומר לך אין אף כלב מאחורה. " לפני שגילה הספיקה להגיד עוד משהו, אלי פנה לבת שלו "בואי ספיריש, שלא נאחר לבית ספר, אני גם ככה מפחד מהמורה שלך." ספיר צחקה מאוד מזה, וגילה נשארה המומה "תגידי יפה שלום לאמא ספיריש " הוא הכניס בעדינות את בתו לרכב וקשר לה את חגורת הבטיחות. "חסר לך שאני מגלה ש... " לפני שהיא הספיקה להגיד עוד משהו, הוא כבר נכנס מהצד השני לרכבו, ונופף לה ביחד עם בתו לשלום.
" אבא אני שומעת קולות." ספיר הקטנה אמרה לאלי. "זה בסדר, כולנו שומעים קולות לפעמים ספירי. אנחנו כבר מגיעים לבית ספר." " אבא. אני שומעת קולות מאחורה, אני חושבת שזה בכי של כלב. " אלי האט את הרכב בגלל רכב שהיה מלפניו. הוא לא האמין, הבת שלו צדקה, זה היה קרוגר הוא התעורר, הוא התפלל שישתוק. " זה כנראה מבחוץ, הנה את רואה עכשיו לא שומ..." לפני שהוא הספיק לסיים את המשפט קרוגר נתן צרור של נביחות. "אבא, זה כלב! יש לך כלב מאחורה ?" אלי לא ידע מה להגיד לבת שלו, כמובן שהיא לא ידעה מה הוא עושה למחייתו, היא כל-כך אהבה כלבים, הוא לא יכל לספר לה שהתפקיד שלו בעולם הזה הוא לתפוס וללכוד אותם, להכניס אותם לכלובים הקטנים ואחר-כך קורה מה שקורה, זאת כבר לא אחריותו. "אבא ? הוא בוכה ונובח!! אתה שומע אותו? " ספיר אמרה לו וזה היה נשמע לו שהיא עומדת לבכות גם, הוא היה חייב לנסות להרגיע אותה. "זה כלב חולה שאני לוקח לווטרינר אחריי שאני שם אותך בבית הספר ספיריש. " ואז הבכי של קרוגר התחיל להתגבר ולהתגבר "אבא הוא סובל שם, תעצור, הוא בוכה, אבא הוא ממש בוכה . " ואז זה קרה, ספירי גם התחילה לבכות והדבר היחיד שאלי לא יכל לראות זה את הבת שלו בוכה ולשמוע אותה צורחת. "נשבע שאני אהרוג את הכלב הזה במו ידי, נשבע." הוא אמר לעצמו.
הם עצרו אחריי כמה דקות. אלי לקח איתו את רובה ההרדמה והטעין אותו שוב. "אל תצאי מהאוטו, אני הולך לבדוק שהוא בסדר. בסדר ספיריש ?" היא לא אמרה כלום רק הנהנה עם הראש בחיוב. הוא יצא מהאוטו והסתובב לכיוונו האחורי של הרכב "אבא, בשביל מה אבל אתה צריך רובה ?" היא שאלה אותו כשגבו היה אליה, הוא לא הסתובב רק אמר בקול רם " הכל בסדר ספיריי, זה רובה הרגעה שיעשה לו רק טוב, אני רוצה שהוא יישן עד שנגיע לווטרינר." "הנה אני בא אליך. חכה, חכה." הוא רטן בשקט. הוא נעמד מול הדלת האחורית של הרכב שלו. הוא ניסה להקשיב, הוא לא שמע כלום. "הוא הפסיק לזוז, אולי הוא נרדם עוד פעם." אלי חשב לעצמו, הוא הרים את הרובה לחצי המותן שלו ועם יד אחת הוא פתח את הדלת בעדינות, ברגע שהוא פתח, קרוגר ישר קפץ ואלי עף לאחור, הוא הרגיש בירך שלו כאב חד. "אוי לא, אוי לא, מה עשיתי?!" הוא שמע את עצמו חושב. "אבא ?" הוא שמע את ספיר קוראת לו, "אמרתי לה לא לצאת" הוא הסתובב אליה וראה את קרוגר רץ אליה. "אבא..." הוא שמע אותה קוראת לו שוב, שנייה לפני שהעיניים שלו נעצמו.
כשאלי פתח את העיניים הוא היה בטוח שהוא חולם. הוא ראה את פרצופו הרחב של קרוגר מול הפנים שלו, הוא יכל להישבע שהוא מחייך, מסתכל עליו כשהוא מתנשף עם הלשון שלו בחוץ. "יא כלב מני..." "אבא !!" הוא הסתכל שמאלה וראה את הבת שלו מחייכת אליו. "אמא, הוא התעורר, הוא התעורר." ספיר צעקה לאימא שלה, אחריי חצי דקה גילה נכנסה אל החדר. אלי הסתכל מסביב והבין שהוא בחדר שינה הישן שלו ושל גילה. "גילה. איך הגעתי לפה ? מה הכלב המזד..." גילה לא נתנה לו לסיים את המשפט. "ספירי, תקחי את הכלב ותלכו לשחק בחוץ. בסדר? אני ואבא כבר באים." גילה ביקשה בשקט מספיר. "אל תתני לה להשאר עם הכלב הזה גילה הוא.. " "אמא את הבטחת לי שנשמור אותו." ספיר אמרה לאימא שלה בתגובה בקול מתחנן "ספירי, הכל יהיה בסדר. אבא לא מרגיש טוב, תקחי את הכלב למטה ותשחקו." "גילה אני אומר לך ש..." הוא הסתכל על ספיר יוצאת מהחדר כשקרוגר רץ אחריה.
"מה קרה לי גילה ?" הוא שאל את אשתו שוב בשקט. "מה קרה לך ? אתה חכם גדול זה מה שקרה לך, ועכשיו הבאת לי כלב חדש הביתה, רק שתדע שאני מוסיפה לך את ההוצאות עליו למזונות, כולל החודש הזה אלי." "חכי רגע עם המזונות המזוינים האלה, איך הגעתי לפה ? " "אתה לא זוכר ? את ירית על עצמך חץ הרדמה שבטח רצית לירות עליו, מזל גדול שהייתי כמה דקות מאחוריכם בדרך לעבודה, עצרתי וראיתי אותך שוכב שם. ידעתי שתסתבך אם אני אקח אותך לבית חולים. אני מפסידה בגללך יום עבודה רק שתדע, זה נכנס למזונות של החודש הבא אלי." " עוד פעם עם המזונות שלך?! חלאס עם זה גילה!! והכלב, מה קרה עם הכלב ?! " "ספיר סיפרה לי שאמרת לה שאתה לוקח אותו לווטרינר כי הוא חולה." "גילה נו באמת.. רק רציתי שיהיה לי קצת שקט ממנה. אני פתחתי את המאחורה של המכונית והוא פשוט העיף אותי, למה לקחת אותו איתנו ?" אלי שאל את אישתו לשעבר בייאוש. "למה לקחתי אותו ?! אחריי שהוא השתחרר, הוא קפץ משמחה על הבת שלך, ליקק אותה, לא הפסיק ללקק אותה, היא לא הייתה מוכנה לנסוע בלעדיו. היא התחילה לצרוח לי שם שהוא חולה ואתה רצית לטפל בו, משהו כזה, ושאתה לא היית עוזב אותו לבד, אתה לא מבין איזה סרטים היא עשתה לי שם הבת שלך." "ומה הסכמת לה ? נו באמת גילה, נו באמת !!" "אלי, אתה אל תגיד לי נו באמת, אתה, רק בגללך זה קרה, מה בכלל באת עם כלב מורדם לקחת את הבת שלך לבית ספר ?! אתה לא בסדר בראש אלי. אתה לא נורמלי. " הוא שתק והרהר לעצמו. "הוא לא נשאר, אין מצב." אלי אמר בהחלטיות. "הוא לא נשאר ? " גילה שאלה אותו "לא!" אלי הוא קבע נחרצות "בסדר גמור, לך למטה, ותגיד לבת שלך שהוא לא נשאר." "גילה, מה.. " לא נשאר לו מה להגיד לה. "לך החוצה ותגיד לה שאתה לוקח לה את הכלב אלי. אני בעדך. יאלה לך.. " אלי הסתכל עליה ושתק "אל תחשוב שאני הולכת לעשות את זה. תשכח מזה. אתה גיבור גדול אתה."
אלי יצא החוצה וראה את קרוגר ואת הבת שלו, הוא לא האמין למה שהוא רואה. ספיר אמרה לו לשבת הוא ישב, ספיר אמרה לו תן יד הוא נתן יד. כשאלי קרא לה, קרוגר הלך אחריה "ספיר תגידי לו שישאר שם." הוא צעק אליה, הוא לא ידע למה הוא לא מאמין יותר, לזה שהוא ביקש את זה מהבת שלו או מהעובדה שספיר אמרה לקרוגר לחכות והוא באמת חיכה.
"אבא ראית שהוא מרגיש כבר טוב ? אפילו לא צריך לקחת אותו לרופא." ספיר אמרה לו בהתלהבות. " אני רואה ספיריש, כל הכבוד !! עכשיו אני אקח אותו למקום יותר טוב. ואנחנו נלך לסרט ההוא שסיפרת לי עליו כי היית ילדה כזאת טובה." אלי אמר לה וקיווה שהיא לא תשאל אותו שאלות מיותרות. "לאן אתה לוקח אותו אבא ?" היא שאלה אותו בשקט כשקולה רועד. לאלי אף פעם לא הייתה בעיה לשקר לאנשים, אבל לבת שלו באותו הרגע, באותו הזמן, עם הבעת הפנים שלה ואיך שהיא שאלה אותו, הוא פשוט לא הצליח, בדיוק כמו עם אישתו לשעבר גילה. "אני לוקח אותו ל... " הוא לא הצליח לסיים את המשפט, המבט של ספיר חנק אותו. " אני רוצה שהוא ישאר, אמא כבר הסכימה לי שישנת, אני מבטיחה שאני אטפל בו כמו שאתה טיפלת בו אבא." ספיר שוב נשמעה נלהבת, אלי לא זכר מתי הוא שמע אותה כל-כך שמחה ממשהו. "ספירי... הוא לא יכול להשאר אבל... " "למה לא אבא? למה לא ?!" ספיר צעקה עליו בקול רועד " "אתה לקחת אותו וטיפלת בו ועכשיו אתה רוצה לזרוק אותו? מישהו יכול לתפוס אותו ולעשות לו דברים רעים אבא!! " אלי הסתכל לכל הצדדים חיכה שמישהו איכשהו יעזור לו נגד הבת שלו, הוא נשאר ללא מילים. באופק היה רק את קרוגר שהסתכל עליהם עם הלשון שלו בחוץ, מתנשף מהחום ומהריצה. "דובי!!! בוא אליי דובי !! " ספיר צעקה בשמחה בקול רם " דובי ? מי זה דובי ספיר ? " הוא שאל אך ידע את התשובה, דובי רץ אליהם ברגע שספיר קראה לו ותוך מספר שניות כבר קפץ על ספיר שהוא מקשקש בזנב ומלקק אותה. אלי הסתכל עליהם ולא יכל שלא לחייך מהמראה. " תראה איך הוא שמח אבא, תראה, תראה איך הוא אוהב אותנו על זה שהצלנו אותו!! "
אבא של ספיר הסתכל על קרוגר והבת שלו ספיר ביאוש. "אתה תכננת את זה כל הזמן אה ? " אלי שאל את קרוגר במחשבותיו ופתאום קרוגר נבח עליו והרים את רגלו הקדמית באוויר לכמה שניות. "תראה אבא, דובי ממש אוהב אותך!!" הוא שמע את ספיר אומרת לו בשמחה עם צחוק מתגלגל. אלי הסתכל לכמה שניות על קרוגר , הוא היה מוכן להישבע שהוא ראה אותו מחייך אליו בעורמה ואומר לו בשקט "מהיום אתה קורא לי דובי, יא מזדיין."
הוסף תגובה | קישור ישיר להודעה-
לפני 9 שנים ו-10 חודשים גדול! kida☯ <font color =800080>
-
לפני 9 שנים ו-10 חודשים תודה על הקדשת הזמן לקריאה והתגובה :) Tuval (ל"ת)
-
-
