פורומים » סיפור שכתבתי
כתבת סיפור למגירה? זה הזמן לשתף את קהילת הקוראים הישראלית ולקבל חוות דעת.
כתיבת הודעה חדשה בפורום סיפור שכתבתי
» נצפה 439 פעמים מאז תחילת הספירה.
-
לפני 9 שנים ו-10 חודשים PUPPY END I.V olokita
ארבעים ושתים שנים הספיקו לו ודי.
"בחיי" הוא חשב לעצמו, "שש שנים של כלב" הם סבל שאף אדם לא היה מוכן לשאת במקומו.
אז הוא הלך עד לקרטוניה הקרובה, זו שנמצאת ליד המתנ"ס ושם הוא חפר.
תחילה חפר בור קטן אך מכיוון שהוא תכנן שיהיה לו לקבר בסופו של יום, העמיק אותו עוד.
ובשעות הראשונות למלאכת החפירה, ממש בצהרי היום הוא השתמש בשתי רגליו הקדמיות, אחר כך רתם את אלו האחוריות כמשמרת שניה לעבודה.
וכשירד הערב חזר אל מלונת הקרטונים שבנה לעצמו כבר מזמן בבושת פנים. מדוכדך.
"מה קרה לך?" שאלה מיכאלה.
איי מיכאלה, צבטה יבבה חרישית בליבו. כן, ללא כל צל של ספק, היא הייתה הכלבה היפה ביותר בכל השכונה, מפח האשפה במכולת של מוטי ועד לשיכוני הבטון הצהוב, ממש בפינה.
אבל מיכאלה לא הייתה שלו. לשווא, מיכאלה לא הייתה של אף אחד. היא רק עמדה שם כל הזמן וחייכה. לכולם היא חייכה עם הזנב המתנפנף הזה שלה בצבע חום בהיר ופני התחש הארוכות האלו שלה.
"אני חופר קבר" ענה מיכאל.
"קבר למי" שאלה מיכאלה וזנבה נשמט לחצי חיוך ביישני.
"לעצמי" השיב מיכאל בבושה וטמן את אפו בחול.
"ואני תמיד חשבתי שאתה צעיר יותר, לפחות לפי המראה..." חייכה מיכאלה והסמיקה ומייד הוסיפה כבדרך אגב וללא כל טאקט, שקבר הוא בור עמוק ורחב ומיכאל הוא רק כלב קטן.
"אני לא אצליח" השיב מיכאל בכעס ועצם את עיניו בבושה.
"אתה תצליח" החזירה מיכאלה ונשכבה גם היא בצל קורתו הדלה.
"את מתכוונת להשאר כאן" שאל מיכאל אחרי זמן לא רב מעת שפקח את עיניו לקול נשימותיה הנעימות שהיו מלטפות באזניו.
"ללכת" שאלה מיכאלה.
"את יכולה להשאר" גמגם מיכאל ושוב עצם את עיניו אך רק בכאילו, כדי שתחשוב שנרדם.
ובלילה, לאחר ששניהם כבר נרדמו הוא חלם, בעיקר עליה, על מיכאלה.
ונשימותיה כמו גם קצב ליבה המקפץ הסירו כל חשש מליבו, הפיחו בו תקוות חדשות, שלא הכל כל כך גרוע כמו שהוא חשב, שארבעים ושתים זה רק תחילת החיים או במקרה הרע, האמצע.
ובבוקר מוקדם הוא השכים הרבה לפניה.
והוא הביט בה שעה, ועוד שעה. עד שפקחה את עינייה וחייכה בנימוס.
"הפרעתי לך" שאלה מיכאלה בפיהוק של הכלבה הכי מתוקה בעולם.
"להפך" ענה מיכאל.
"אז למה אתה מסתכל עליי ככה" הקשתה מיכאלה.
"סתם" הוא ענה, "מסתכל".
והיא חייכה אליו בעיניה וגם מעט בזנבה.
"הולכים לחפור את הקבר שלך" שאלה מיכאלה פתאום.
"האמת היא... האמת..." התחיל מיכאל לנסות ולמצוא תירוץ לצאת מהצרה שהכניס עצמו אליה.
"אני אעזור לך" קרקרה מיכאלה מסביבו בקפיצות קטנות, "כן, כן אני אעזור".
וכך מצא מיכאל את עצמו שוב חופר ומעמיק את הבור, מרחיב עוד נתח בשוליו, פעם ברגל זו ופעם באחרת. נאבק ברגבי האדמה הגולשים מטה ומכסים את פרוותו בגרגרים קטנים של חול. ומידי פעם היה מעיף בה מבט, בחטף, מבלי שתבחין. "שלמות" חשב לעצמו וחייך, "עבורה אני מוכן אפילו למות גם בבור, כבר אין לי צורך בקבר גדול שכזה".
"אני חושבת שסיימנו" צעקה מיכאלה בסיפוק זמן שהחושך כבר החל לכסות את הארץ ופנסים נדלקו על גגות המתנ"ס הקרוב.
"כן" ענה מיכאל, "סיימנו".
"אתה רואה" צחקה מיכאלה, "כשאתה רוצה אתה גם יכול"
"נכון" ענה מיכאל בסיפוק רב.
"טוב" אמרה מיכאלה והסתובבה במקומה.
"טוב" ענה מיכאל וטיפס חזרה מהבור העמוק אל החוץ.
"טוב" חזרה מיכאלה על אותה המילה בדיוק, "אז עכשיו אתה תלך למות" הוסיפה בשאלה.
"אאאמממ.... אני לא כל כך בטוח" גמגם מיכאל, "כבר דיי מאוחר עכשיו, אז אולי מחר" הוסיף בחצי שאלה.
"מבחינתי גם מחר זה מצויין" ענתה מיכאלה ומייד תפסה את זנבו בפיה לנשיכה.
"איי" צעק מיכאל וקפץ להסתובב באוויר כדי לשחרר זנבו מנשיכתה.
"כאב לך" שאלה מיכאלה והשפילה מבטה כמתנצלת.
"קצת" ענה מיכאל והשפיל מבטו בבושה.
היא התקרבה אליו ודחקה את חוטמה אל פניו לנשיקה מלטפת.
"כאב לך מאוד" הוסיפה לשאול צמוד צמוד אל אוזנו.
"כן" מלמל מיכאל.
"כאב לך כמו שיכאב לי אם תמות מחר בקבר המטופש הזה שחפרת לעצמך" הוסיפה מיכאלה שאלה וראשה נצמד אל ראשו ללטף.
"אני מניח שכן" היסס מיכאל בתשובתו.
"אז אולי תמות רק מחרתיים או שבכלל... אולי בכלל לא תמות" ביקשה מיכאלה אותו שישקול.
"אני מניח שזה בסדר גמור מצידי" ענה מיכאל וחיוך של אושר עולה על פניו.
והסוף של השניים?
טוב נו, סופם של שני אלו תלוי כבר זמן רב בכותרת...
אי וי אולוקיטה
הוסף תגובה | קישור ישיר להודעה-
לפני 9 שנים ו-10 חודשים זה ההמשך של "לב של כלב"? Ortash
אני מניח שלא, כי אמרת שזו טרילוגיה, אבל אולי בכל זאת?
בכל מקרה זה אחד הסיפורים החמודים שיצא לי לקרוא איי פעם (:
הוסף תגובה | קישור ישיר להודעה-
לפני 9 שנים ו-10 חודשים זה סיפור לכבוד הקוראות שלי. עשו לי אתמול מסיבת הפתעה לרגל השקת ספר חדש I.V olokita
ומכיוון שידעתי שהן עומדות להפתיע אותי, כתבתי להן סיפור כהוקרה, כי הן פשוט מלאכיות ואני מעריץ אותן.
ותודה, גם אני חושב שהוא חמוד.
הוסף תגובה | קישור ישיר להודעה
-
-
