פורומים » סיפור שכתבתי
כתבת סיפור למגירה? זה הזמן לשתף את קהילת הקוראים הישראלית ולקבל חוות דעת.
כתיבת הודעה חדשה בפורום סיפור שכתבתי
» נצפה 418 פעמים מאז תחילת הספירה.
-
לפני 9 שנים ו-10 חודשים זה בכלל סיפור על בנק I.V olokita
מובוטו נולד עם שפתיים גדולות. כאלו שאפילו צמד המילים "באופן חריג" לא יצליחו לתאר את גודלן. על כל פנים, בגלל השפתיים הגדולות האלו שהיו לו כולם חשבו שהוא מוגבל בשכלו. אבל מובוטו היה רחוק מרחק רב מן ההגדרה הזאת.
להפך.
הוא היה חכם באופן מיוחד. כל כך חכם עד שאפילו המילה "גאון" לא תוכל להעביר את כמות החוכמה שנחה בראשו.
בכל מקרה מובוטו הגיע מהיבשת השחורה. לא אחד מאלו שנולדו בעולם החדש, הלבן. אלא ממש כזה שעלה לארץ משם, מהיבשת השחורה. עובדה זו בלבד לא יכולה הייתה להסביר את השפתיים הגדולות ובטח שלא את החוכמה היתרה אבל זה הסביר למה צבע עורו היה שונה משל כל שאר האנשים.
ועוד דבר אחד היה לו למובוטו. היה לו מינוס בבנק. אפילו שהיה רק איש צעיר. כי בנקים, להזכירכם, עוסקים בכסף. ומה אכפת להם אם אתה צעיר או מבוגר ומה הצבע שלך או איך אתה נראה. בנקים עוסקים בכסף. נקודה.
בכל מקרה, כשיש לך שכל, שום דבר לא אמור לעמוד בדרכך, לא גודל השפתיים, לא המינוס בבנק ובטח לא צבע העור שלך.
לא כך היה אצל מובוטו.
תמיד כשראו את מובוטו, קודם כל צחקו, אחר כך ריכלו ורק כשסוף סוף הזדמנה לו האפשרות, אם הייתה כזאת, פתח את הפה, ואז הוא השאיר את הרושם שהיה אמור להשאיר מלכתחילה. אבל זה כבר היה מאוחר מידי. אף מנהל לא קיבל אותו לעבודה ואף אדם לא חפץ בו כחבר. אז הוא היה בודד. ועני.
מאוד.
אז מובוטו, שהיה חכם באופן חריג, החליט לעשות מעשה. תחילה הוא צבע את עצמו בצבע לבן, קודם בטוש דק, אחר כך בצבע אקרילי שלא ירד לעולם. אבל זה לא עזר, אפילו שזה היה יפה מאוד. בגלל השפתיים הגדולות שלו אף אחד לא התייחס לצבע המקסים שעטה על גופו. אז הוא החליט לקפל אותם כלפי פנים ולהדביק אותם בדבק שלא יימס לעולם, אל תוך חלל הפה.
אבל אז, סוף סוף, כשאף אחד לא צחק עליו בגלל מראהו, מיד כשהיה מתחיל לדבר, היו כל הנוכחים פורצים בצחוק גדול בשל הגייתו המוזרה (טוב, נראה אתכם מוציאים הברה אחת נורמאלית כשמודבקות לכם בחלל הפה שתי חתיכות שפתיים ענקיות כאלו).
מובוטו היה מיואש. אז הוא החליט לא להתייאש ולקח שיעורים בדיקציה. הוא שילם על כך בכל החסכונות שעוד נותרו לו. והוא למד לדבר. עם השפתיים בתוך הפה. קצת מוזר אבל עדיין, דיבור שלא גרם לנוכחים לצחוק עליו.
וכעת הוא היה מוכן לראיון העבודה הראשון שלו כמובוטו החדש.
אבל כל הראיון קרקרה לו הבטן. כי הוא היה רעב. ממש רעב. כזה שלא אכל כמעט חודש.
וגם בראיון הבא ובאלו שאחריו הבטן קרקרה לו.
אז מובוטו חשב, כמו שרק גאונים יכולים לחשוב. הוא ישב ברחוב הסואן עם השקט הפנימי שלו וניקה את הראש מכל רחש חיצוני. במלמול של הפה ותנועות הידיים שעשה לעצמו, הפחיד את העוברים והשבים ברחוב. אז הם זרקו לו כסף. הרבה כסף. כי ככה היה נהוג שם, בעולם החדש.
כדי שיעזוב את המקום, המשוגע.
ואז זה הכה בו. "מה לו ולארץ הזאת? מה לאיש כהה עור עם שפתיים גדולות בארץ לבנה של שפתיים קטנות ודיקציה מהודרת".
אז הוא קם והתחיל לצעוד. מרחק רב הוא צעד. חזרה אל היבשת השחורה.
מובוטו היה איש לבן עם שפתיים קטנות. ממש גאון עם דיקציה נהדרת, אפילו במונחים של עולם לבן ומתוקן.
אבל זה לא היה העולם החדש, המתוקן. כאן זו היבשת השחורה. כאן בקושי יש עבודה. ואם יש כזו, מי יעז להעסיק איש לבן עם שפתיים קטנות ודיקציה יפה בעברית.
אז הוא ישב ברחוב וחשב כמו גאון. איש לבן עם שפתיים קטנות מלמל לעצמו ומנפנף בידיים. מפחיד את העוברים והשבים ברחוב הסואן.
אבל בארץ השחורה אין בנקים, לא כל שכן, לאנשים ברחוב אין כסף מיותר והבטן מקרקרת כל הזמן. אז הם זרקו עליו אבנים.
פשוט כי ככה היה נהוג שם.
אי וי אולוקיטה
הוסף תגובה | קישור ישיר להודעה-
לפני 9 שנים ו-10 חודשים אהבתי מאוד matrix
יש לך כתיבה ממש מגניבה, וכנ"ל לעלילות שלך
זה פשוט כיף לקרוא את הקטעים האלה
הוסף תגובה | קישור ישיר להודעה-
לפני 9 שנים ו-10 חודשים תודה רבה I.V olokita
-
-
