הם אומרים שהיית שמחה ומאושרת,
מקובלת ואהובה על כולם.
הם אומרים שמאוד התרגשת
וחיכית לטיול השנתי.
הם אומרים שחיכו לך שעתיים,
התקשרו, דאגו לציוד.
הם אומרים...
אבל את כבר לא שומעת...
חמישה אחים וזוג הורים
לא מפסיקים לבכות...
מעיין הדמעות.
התמונה כבר מטושטשת,
מסתירה את חיוכך ואת יופייך,
והשם הפך ל-מ.
רק מ.
זה כל מה שנשאר ממך.
וכולם המשיכו הלאה -
פיגועים, טרור, טרדות.
משפחה אחת נוספת
הרוסה...
ולא סופרת דמעות.
סתם הלכת. ואת אינך.
היית בבוקר של שלשום.
אינך בבוקר של היום.
ילדה. בת 13.
יהיה זכרך ברוך!
הוסף תגובה |
קישור ישיר להודעה