הרי ברור חבריי, שאנחנו במלחמה. השאלה היא באיזו במלחמה. מי שאומר שזו מלחמת יהודים נגד פלסטינים יש לי מלחמה נגדו. שני הלאומים היהודי והפלסטיני יכולים לחשוב מצדם שהם אויבים, אבל הם אינם. הם חברים, שאוהבים להתווכח מי טוב יותר מהשני באותו הדבר. הם משחקים במי יזכה בזכות על הארץ, השייך ללאום הזה או ללאום השני. הם רומנטים, הם אוהבים להגיד שאנחנו זה הטבע – הטבע היפהפה הוא יהודי, הטבע היפהפה הוא פלסטיני.
והטבע אכן יפהפה ואכן הארץ זורחת ופורחת ויש בה קיצים ואפשר לטייל בהם באדמה רחבה ולא מוישבת. אך טבע לאומי שווה לטבע הרוס כי הוא שייך, כי אומרים שהנמצא חייב להשתייך, למישהו. זו רומנטיקה לאומית בשפה גבוהה, בורגנות הטבע בשפה בינונית, ובשפה הנמוכה יש לי מלחמה איתה. יש חברים שאוהבים להשתשעשע באלה, לבנות להם לוח משחק בארץ כדי להתאייב.
הם אוהבים להתווכח וגם יהודים אנשי שלום. אתה תהיה שם בצד הזה, הם אומרים, אני אהיה כאן בצד הזה, העץ שלך יהיה פלסטיני והעץ שלי יהיה יהודי. אני אגדל זרעים פלסטינים ואתה תגדל זרעים יהודיים. זה השלום במשחק הנוף הרומנטי – להתבדל, והעיקר לא לנטוש את המשחק. לפסוק על פי צו בית המשפט הלאומי העליון, שאיננו יכולים להיות ביחד. אבקני הפרח הרומנטי מפזרים גזענות במעין משחק משונה בטבע האדם - אני יהודי ואתה פלסטיני, כה הטבע. איננו יכולים לחלוק, כה הטבע. אויבים שכמותינו כי כה הטבע ולמען השם איננו יכולים להיות ביחד. שלום עכשיו זה גדר עכשיו, כי איננו יכולים לקבל אחד את השני אלא במרחק רב.
יהבי שלום מושלחים על בדלנות. בשלום כזה לא הייתי רוצה לחיות. לא במדינה מתבדלת שקובעת שגורלנו בני האדם לא לחיות ביחד. איזו מן תפיסה? הזהו הרעיון? הזהו האידיאל? אם כן אידיאליסטים בדלנים, יש לי מלחמה אתכם. יש דבר שנקרא אזרחות, היא לאומית, היא מדינית, היא חברתית, וקהילות טבעיות שונות שייכות אליה במשותף. באזרחות זו יש הבדלים, אך אין בה בדלנות.
בשפה גבוהה זו לאומיות ליברלית, בשפה בינונית אומה וקהילותיה, בשפה נמוכה שלום בארץ, לכל יושביה. מה תאמרו? האם תסרבו? אם כן יש לי מלחמה אתכם, המלחמה האמיתית, נגד יהודים ופלסטינים שגוזרים טבע מתבדל. אנו נתייצב נגד הבדלנות, יהודים וערבים יחדיו, נשתייך למרחב, יהודים וערבים יחדיו. הרומנטיקה תוציא את נשמתה כאשר נצליח, יהודים וערבים, כי ללאום הישראלי כולנו במידה שווה משתייכים.
הוסף תגובה |
קישור ישיר להודעה
