על גבעת עצי האגוז
יושבת ילדה
"מה יפה אותה נערה", כולם אומרים,
"כה שונה אותה נערה", בשקט לוחשים.
ושם על הגבעה, היא חולמת
חלומות על עתיד טוב
מהולים בטעמו המר של העבר
כמו פרי פרי בוסרי ומקהה שיניים.
אך היא אינה מרשה לעצמה לחלום בהקיץ
לא לנצח, לא לאורך זמן
"קומי", היא כופה על עצמה,
"יש הווה לדאוג לו", היא חושבת לעצמה
ושם למטה, על האדמה המישורית
בין סלע לסלע
היא מוצאת נחמה
בין זרועותיו הארוכות
ומבטו האוהב
הוא אוסף אותה אליו
גופה הרך נתקל בעצמותיו הבולטות
"כמה כחוש נהיה", חשבה בכאב
"מחר אכין לו ארוחה", גמלה בליבה
אך נדמה כי כה רזה היה
עד שהתפוגג
לא תמצא עוד הילדה
מרפא למכאוביה
בדמותו של אהובה
חום גופו התחלף בצינה
עיניו הבורקות נעצמו לעד
וכעת חלומו היה לזיכרון היחיד
ממי שהיה פעם כל עולמה
על גבעת עצי האגוז
יושבת אישה
ושם היא חולמת, חושבת לאיטה
ומדע פעם נדמה לה
כי ממורד הגבעה
היא רואה זוג עיניים שחורות, נוצצות
מביטות בה בחום ואומרות
"קומי, ההווה מחכה"
מעניין אם מישהו יזהה על איזה ספר השיר מבוסס :)
הוסף תגובה |
קישור ישיר להודעה
