ליאור ישב במשרד של הבוס שלו עדיין המום. הוא החזיק ביד את מכתב הפיטורין שלו וניסה לשווא להבין מה קורה לו.
"אבל איזו מין עילת פיטורין זו?"
במכתב המודפס עם לוגו החברה ושתי חתימות למטה, אחת של מנהלת משאבי אנוש ואחת של המנהל הישיר שלו בכותרת של סיבת הפיטורין היה כתוב "אתה מביא מזל נאחס"
הבוס של ליאור נאנח "תראה, אני מאוד אוהב אותך. אני חושב שהביצועים שלך מצוינים ובשנה שאתה איתנו בחברה יצרת קשרי עבודה טובים מאוד עם אנשי הצוות שלך וגם עם צוותים מקבילים. קיבלנו עליך חוות דעת טובות מאוד מעמיתים לעבודה אבל זו עילת פיטורין לגיטימית. אתה יודע שהמצב של החברה די בעייתי."
"מה זה קשור?"
"תראה, כבר שנה בערך הביצועים של המנייה על הפנים, המתחרים קורעים לנו את הצורה, המודל החדש שלנו שיצא מחממת הפיתוח נכשל בצורה מזוויעה אצל הלקוחות ומצב הרוח הכללי בחברה על הקרשים."
"אבל מה זה קשור אלי?"
"צוות הIT אצלנו הריץ בדיקה על האורקל ומערכת ההלפדסק וכל נתון אחר שהם הצליחו להשיג ואחרי שהם הכניסו את הכל לאקסל ענקי עם כל מיני נוסחאות פיבוטים ונגזרות הם הגיעו למסקנה שהכל התחיל ברגע שגייסנו אותך לחברה. אתה מביא מזל נאחס."
"אני אתבע אתכם בבית הדין לעבודה!"
"אתה יכול לתבוע. אתה בטח גם תזכה בתביעה ונשלם לך קנס. גם את זה האקסל לקח בחשבון והמסקנה ברורה שהתועלת שזה שלא תביא לנו יותר מזל נאחס גדולה בהרבה מהנזק של פיצויים מוגדלים בעקבות תביעה. ההחלטה היא סופית."
ליאור קם בעצבים "המקום הזה לא שווה שאני אשאר בו. אתם כפויי טובה. את הנשמה שלי נתתי פה שנה." והוא עוד חשב שהבוס קורא לו כדי לתת לו תוספת במשכורת אחרי שנה של עבודה. איזה תמים. הוא יצא מהמשרד ואסף בקופסת קרטון ריקה של דפי הדפסה את מעט החפצים שלו ממגירת השולחן ואת פסלון האלפקה הקטן שקיבל במתנה מנורית לפני שנה לכבוד מקום העבודה החדש. הוא יצא מהמשרד, לקח את המעלית לקומת הכניסה ויצא מהבניין. הוא עבר בצעדים מהירים את שורת המסעדות ברחוב הברזל ואת דוכן הפיס שמאחוריהן וניגש לעבר מגרש החנייה בועט באבני החצץ לפני שנכנס לרכב שלו, הניע ונסע משם. באחת המסעדות מאחוריו מלצר עייף נתקל ברגל כיסא והעיף צלחת מרק פטריות על גבה של סועדת, בדוכן הלוטו קצר חשמלי שרף את הקומקום לפני שהמים הספיקו לרתוח בו ובכניסה לחניון רוכב אופנוע החליק על אבן חצץ ופרק את הכתף שלו.
הוסף תגובה |
קישור ישיר להודעה
