תצפית. בסך הכול תצפית. אבל האם היא שווה נסיעה מתסכלת באוטובוס ועלייה של עשרים דקות בריצה? הנוף יפה, זה נכון, אבל לא משהו שלא ראינו כבר בטיול. למה אני מקשיב לאחרים ולא סומך על תחושות הבטן שלי?
מסביבי כולם מצלמים ומתפעלים מהנוף, ובא לי להוציא עליהם את כל התסכול. מרגיזים אותי מטומטמים שמתלהבים מכל דבר. יכולתי לשבת מול האגם, עם האם-פי-3, וחצי ליטר של גלידת חאוחה מדהימה. לו רק אפשר היה לקחת גלידה הביתה.
הסדרתי את הנשימה והתחלתי לרדת, הפעם בהליכה רגועה. אנשים שטיפסו מולי שאלו כמה עוד נשאר לטפס ואיך הנוף מלמעלה. זה משנה בכלל? יש משהו שאני יכול להשיב שיגרום להם לשוב על עקבותיהם?
באמצע הדרך למטה, בעודי מנסה שלא למעוד במורד התלול, הרמתי את ראשי ואז זה קרה. בין סבך העצים, נפער נקיק צר שממנו הציץ האופק, ומעברו נשקף נוף שהלם בי. עננים אפורים נושקים לפסגות הרים מושלגות, ואגם צלול שאיים קטנים וירוקים מבצבצים מתוכו, והכול תחום במסגרת ענפי עצים מוריקים.
נעמדתי מול המראה הנהדר הזה, ספגתי אותו לתוכי במשך דקות ארוכות. רגע לפני שהחלטתי להמשיך בדרכי, הוצאתי את המצלמה וצילמתי.
מסביבי כולם מצלמים ומתפעלים מהנוף, ובא לי להוציא עליהם את כל התסכול. מרגיזים אותי מטומטמים שמתלהבים מכל דבר. יכולתי לשבת מול האגם, עם האם-פי-3, וחצי ליטר של גלידת חאוחה מדהימה. לו רק אפשר היה לקחת גלידה הביתה.
הסדרתי את הנשימה והתחלתי לרדת, הפעם בהליכה רגועה. אנשים שטיפסו מולי שאלו כמה עוד נשאר לטפס ואיך הנוף מלמעלה. זה משנה בכלל? יש משהו שאני יכול להשיב שיגרום להם לשוב על עקבותיהם?
באמצע הדרך למטה, בעודי מנסה שלא למעוד במורד התלול, הרמתי את ראשי ואז זה קרה. בין סבך העצים, נפער נקיק צר שממנו הציץ האופק, ומעברו נשקף נוף שהלם בי. עננים אפורים נושקים לפסגות הרים מושלגות, ואגם צלול שאיים קטנים וירוקים מבצבצים מתוכו, והכול תחום במסגרת ענפי עצים מוריקים.
נעמדתי מול המראה הנהדר הזה, ספגתי אותו לתוכי במשך דקות ארוכות. רגע לפני שהחלטתי להמשיך בדרכי, הוצאתי את המצלמה וצילמתי.