רחשושי עלים צונחים וריח טחב, רקמו את תחושת בין הערביים ביער עבות רחב.
אגם שוקק משך סביבו שיחי מים רבגוניים, קווים משורבטים נעו בעיגולים כאישונים.
הילכתי על קו המים מבטי חותר פנימה, ביקשתי לתור אחר מנגינה חשתי שוב באותה פעימה.
לא היה זה צליל גם לא מנגינה, אך שווה לכל ערך הייתה שם, סונטה חרישית מדוקלמת ושונה.
קרבתי על קצות אצבעותיי פניי סודו במים, קולות שיחרו משורשי השיחים עד הירכתיים.
חשתי את האגם בנתיביו הנודדים, הוא גרר מילותיו, הברות עם מילים וצלילים מחודדים.
כוכבים החלו מנצנצים מבין ענפי האדרת הגבוהים, בהיתי מעלה חשתי הכוכבים בי בוהים.
האגם זרם למרגלות תלמים עמוקים ושוחים, להק צפרים חלפו גם שריקות והברות רוטנים ומוחים.
ממעל בין שורות האינסוף של צמרות העצים, נעה דמות מסתורית כהה רכובה על ענן סביבה גצים.
מהבהבים לעתים נושרים מן תעתוע מלא עצמה, הדמות נעה לעתים נעלמה לפתע הלמה הדממה.
נעמדתי לבי המה כתופים לנוכח השקט המוזר, חשתי כמו עמדה לנחות ספינת חלל ובתוכה חייזר.
רגע מכונן של יראה אך מלא חדווה נסתרת, חשתי כי בא הרגע חתום בפלאות ואין בו כותרת.
אולם דמיוני עם רפרטואר חלומי שהתנגן מן הטבע, מילים נראו עטות ונרקמות מעלה בלא שובע.
האוויר שקק תפאורה וריחות מהולים של קטורת, לא הבנתי לרוחי עיני כוסו ערפל בתוך האשמורת.
לפתע אל תוך זרועותיי נחתה נוצה זהובה, עדיין חמה וזוהרת, בתוכי השרתה רוגע ואהבה.
צודדתי ראשי מעלה אל מעבה החשיכה הסמיכה, ברקע דהה נשר כמו שלח בי מבט של תמיכה.
אהבתיו למן הרגע לבי הלם שוב בחוזקה, מתוכי התרוקן הטפל גם הנדוש ולבי הפך מזקקה.
דלקתי אחר צלליתו בין מהמורות שורשים, הזמן חלף כחלום ניצבתי בקרחת יער נטועה גושים.
כמחצית רגע התפוגגה הדומייה לנוכח אולם אופף, נשר רב ממדים אברותיו פתוחות גופו מרחף.
הוא נחת כאביר מלא הוד שואב את האוויר, ניצבתי מביט בו בחרדת כבוד גם הנוף דעך והחוויר.
הוא קרב כאותה תודעה של סונטה חרישית, עיניו האפילו את בבואתי בעודו מאיר בתוכי כעששית.
קרבתי אליו שחתי עם תנועותיו ושבילי נוצותיו, היא הנהן ושלה כל אות ורמז לכל אמרותיו.
צחות האוויר שדמם דמה לפרגוד פתוח, ממעל רבבות כוכבים, גם רקיע וערפל כסרגל מתוח.
הוא סובב לעומתי שחוח על בהונותיו, הוא דהה במרחב, גופי חש את הנשר על אברותיו.
אגם שוקק משך סביבו שיחי מים רבגוניים, קווים משורבטים נעו בעיגולים כאישונים.
הילכתי על קו המים מבטי חותר פנימה, ביקשתי לתור אחר מנגינה חשתי שוב באותה פעימה.
לא היה זה צליל גם לא מנגינה, אך שווה לכל ערך הייתה שם, סונטה חרישית מדוקלמת ושונה.
קרבתי על קצות אצבעותיי פניי סודו במים, קולות שיחרו משורשי השיחים עד הירכתיים.
חשתי את האגם בנתיביו הנודדים, הוא גרר מילותיו, הברות עם מילים וצלילים מחודדים.
כוכבים החלו מנצנצים מבין ענפי האדרת הגבוהים, בהיתי מעלה חשתי הכוכבים בי בוהים.
האגם זרם למרגלות תלמים עמוקים ושוחים, להק צפרים חלפו גם שריקות והברות רוטנים ומוחים.
ממעל בין שורות האינסוף של צמרות העצים, נעה דמות מסתורית כהה רכובה על ענן סביבה גצים.
מהבהבים לעתים נושרים מן תעתוע מלא עצמה, הדמות נעה לעתים נעלמה לפתע הלמה הדממה.
נעמדתי לבי המה כתופים לנוכח השקט המוזר, חשתי כמו עמדה לנחות ספינת חלל ובתוכה חייזר.
רגע מכונן של יראה אך מלא חדווה נסתרת, חשתי כי בא הרגע חתום בפלאות ואין בו כותרת.
אולם דמיוני עם רפרטואר חלומי שהתנגן מן הטבע, מילים נראו עטות ונרקמות מעלה בלא שובע.
האוויר שקק תפאורה וריחות מהולים של קטורת, לא הבנתי לרוחי עיני כוסו ערפל בתוך האשמורת.
לפתע אל תוך זרועותיי נחתה נוצה זהובה, עדיין חמה וזוהרת, בתוכי השרתה רוגע ואהבה.
צודדתי ראשי מעלה אל מעבה החשיכה הסמיכה, ברקע דהה נשר כמו שלח בי מבט של תמיכה.
אהבתיו למן הרגע לבי הלם שוב בחוזקה, מתוכי התרוקן הטפל גם הנדוש ולבי הפך מזקקה.
דלקתי אחר צלליתו בין מהמורות שורשים, הזמן חלף כחלום ניצבתי בקרחת יער נטועה גושים.
כמחצית רגע התפוגגה הדומייה לנוכח אולם אופף, נשר רב ממדים אברותיו פתוחות גופו מרחף.
הוא נחת כאביר מלא הוד שואב את האוויר, ניצבתי מביט בו בחרדת כבוד גם הנוף דעך והחוויר.
הוא קרב כאותה תודעה של סונטה חרישית, עיניו האפילו את בבואתי בעודו מאיר בתוכי כעששית.
קרבתי אליו שחתי עם תנועותיו ושבילי נוצותיו, היא הנהן ושלה כל אות ורמז לכל אמרותיו.
צחות האוויר שדמם דמה לפרגוד פתוח, ממעל רבבות כוכבים, גם רקיע וערפל כסרגל מתוח.
הוא סובב לעומתי שחוח על בהונותיו, הוא דהה במרחב, גופי חש את הנשר על אברותיו.