חגי התקדם לאורך המסדרון. כשהתקרב אל קצהו כבר יכול היה לשמוע את טרטור הגנרטור. האוניברסיטה היתה נטושה ודוממת בשעה זו של הלילה. מול דלת המתכת הכבדה הוציא מכיסו את המפתח, תקע בחור המנעול וסובב פעמיים ימינה. הוא חיכה כמה שניות, יודע שברגע שייכנס יכה בו גל של ריח נסורת מושתנת.
הוא פתח את הדלת. בפנים דלקה תאורה חלקית של פלורוסנטים עמומים שהאירה את שורות הכלובים. לחיצה על המתגים והמעבדה הוצפה אור צונן. החולדות צייצו, עיניהן האדומות מביטות בו, בורקות, מאחורי רשתות המתכת.
חגי עבר בין הכלובים, בודק שהחולדות חיות ובריאות. כל מוות או פציעה של חולדה עיכבו את הניסוי.
"אוקיי" אמר בקול. החולדות צייצו, נצמדות לדפנות הרשת או מתרוצצות כשזנבן מתפתל אחריהן, ארוך וורוד.
כמו תמיד התחיל עם זוג מספר שלוש. זה היה הזוג המיומן ביותר, חולדה גדולה ואיטית אך יציבה בביצועיה, וחולדה קטנה זריזה שעל ראשה כתם צבע ירוק. זוג שלוש רץ במבוך בזמן של שתי דקות וארבעים שניות. חגי עקב אחריהן ומילא את כל הפרטים הנדרשים בטופס המתאים. החולדות, שלא קבלו שתייה במשך כל היום, עמדו וליקקו מי סוכר מפיה שחיכתה להן בקו הסיום. הוא התבונן בהן שותות, עיניהן עצומות מעונג והלשונות האדמדמות הזעירות יוצאות ונכנסות מתוך הפיות הקטנים. הן התנשמו והפרווה הלבנה רטטה על עורן.
הזוג הבא היה מוצלח פחות. החולדות הלכו קדימה ואחורה וסיימו את המבוך אחרי יותר משבע דקות, תוצאה סבירה. חגי החזיר אותן לכלוב.
כעת נפנה להכין לעצמו קפה. הקומקום החשמלי עמד בצד והוא מילא אותו מים ולחץ על הכפתור, נשען על השיש ליד הקומקום המשמיע רחשים, כשהוא מלטף את זיפי זקנו בן היומיים.
מן הכלובים שלשמאלו הציצה עליו חולדה ענקית בעלת ממדים מפלצתיים שצינורית שקופה הזדקרה מראשה המגולח. היא לא הייתה שייכת לניסוי שלו, וכך גם החולדות התוקפניות שנגסו בברזל כל אימת שעבר לידן. הוא ידע שהן מקבלות טיפול כלשהו בחשמל.
זוג מספר שש רץ במבוך. חגי שתה קפה ושרבט על הטופס צורות גיאומטריות שהשתלבו אלו באלו כמו לגו מגושם. הצורות הפכו לדמויות של בחורות עירומות עם שפתיים בולטות ואיברים נדיבים. חגי קימט את הטופס לכדור נייר, הקשית את ידו וניסה לקלוע את הכדור לתוך הפח שעמד בפינה. הזריקה הייתה מרושלת וכדור הנייר פגע באחד הכלובים וצנח ארצה. החולדות שהיו בכלוב ניתרו, נחבטות אל הדפנות וזו אל זו. ציוצים קולניים עלו מן הכלוב. חולדה אחת נשכה אחרת.
חגי לקח טופס חדש ומילא שוב את הפרטים. המבוך היה מטונף, ואחרי שהוציא משם את זוג שש, לקח מטלית וניגב את שלוליות השתן ואת הגללים. גם אחרי ששטף ידיים עדיין נדף מאצבעותיו ריח של חולדה.
על הרצפה הבחין בנתזי דם. החולדה הנשוכה שכבה על צידה בתנוחה של כניעה מוחלטת, אוזניה משוטחות על ראשה, נושמת במהירות אבל נזהרת שלא לזוז. החולדה הנושכת ישבה כשגבה מופנה אליה ועסקה בטיפוח עצמי, מנקה את רגליה הקדמיות.
הקפה כבר הספיק להתקרר. אחרי התלבטות קצרה החליט שלא להכין עוד אחד. הוא חש עייף ורצה לסיים במהירות האפשרית וללכת. תנועה, משהו לבן, חמק לאורך הקיר ונעלם בחדר השני, החשוך.
"איזה ממזרה..." מלמל. הוא עבר בחדרים, מדליק את כל האורות, דרך המחסן, חדר המחשבים והמשרד כשהוא מתכופף ומחפש ללא תוצאות מתחת לארונות, לשולחנות, למתקני הכלובים ושב כשהוא מכבה את האורות.
במבוך התחיל לרוץ זוג מספר שבע. חגי ישב זרוק על הכסא כשהוא מנסה לשמור על ערנות.
הגנרטור טרטר בחוזקה, טיפות הדם על הרצפה התחילו לקבל צבע קרוש כהה. אחרי יותר מרבע שעה של דשדוש והתקדמות איטית, סיים זוג שבע את המשימה.
נשאר זוג אחרון לריצה. עם המטלית המצחינה, ניגב קצת את המבוך והכניס את החולדות פנימה. השעה נרשמה על טופס. חולדה אחת ניסתה להתקדם אבל השנייה רבצה במקומה ומיאנה לזוז. חגי ישב בפישוט איברים והביט בשעון. "נו" אמר "מה יהיה?" החולדה לא זזה. השעון הראה שעברו כבר עשרים דקות. הוא נקש באצבעו על דופן הזכוכית של המבוך. "זוזי, בחייאת, זוזי כבר" אמר. החולדה המשיכה לרבוץ במקומה כשעיניה נעוצות באיזו נקודה עלומה.
חגי הרגיש שהוא מתחיל לנמנם. הוא הלך אל הכיור ושטף את הפנים במים קרים, מריח מכפותיו את הריח המוכר. הוא חזר אל הכסא. "על מה את מסתכלת, לעזאזל, את לא רוצה לשתות?"
לפתע נפלה דממה על המעבדה. הגנרטור השתתק. בשקט המוחלט לא יכול היה להיות ברור יותר עד כמה הוא לבד. הוא ועוד עשרות חולדות בכלובי מתכת, ועוד שתיים במבוך זכוכית. בדממה נשמע רשרוש מן החדר השני. קרטון מכורסם, אולי ניילון, או משהו. הוא חייך. "ממזרה..." אמר, "איזה ממזרה". במבוך שום דבר לא התקדם. גם החולדה שניסתה לרוץ קדימה התייאשה והתיישבה באחת הפינות, מרחרחת את הדופן ואת הרצפה.
חגי התקרב והדביק את פניו אל זגוגית המבוך. החולדה רבצה שם, עיניה הסתומות בוהות בפרצופו באדישות קהה. בעדינות הכניס את ידו למבוך ואחז בגוף הקטן והרך, הניחו על הרצפה וליטף את הפרווה המשיית באצבעו.
הוא לקח צעד לאחור. החולדה עמדה מאובנת, רק אפה הורוד מרטט. "קדימה" אמר בשקט. החולדה עשתה צעד, אפה שלוח קדימה, ונעצרה. "סעי, אין לי את כל היום" הרים מעט את קולו. והחולדה, בצעדים מהוססים, עשתה את דרכה ונעלמה מאחורי כוננית עם קלסרים.
חגי הוציא את החולדה שנותרה במבוך, הניח גם אותה על הרצפה ורקע ברגלו בחוזקה. "יאללה, גם את, תרוויחי" אמר והביט כיצד היא רצה שפופה לעבר החדר השני, נעלמת שם.
הוא כיבה את האורות, ורגע לפני שנעל את הדלת עמד והקשיב, אבל הגנרטור חזר לעבוד ואי אפשר היה לשמוע דבר לבד מן הרעש המונוטוני המטרטר.
הוא פתח את הדלת. בפנים דלקה תאורה חלקית של פלורוסנטים עמומים שהאירה את שורות הכלובים. לחיצה על המתגים והמעבדה הוצפה אור צונן. החולדות צייצו, עיניהן האדומות מביטות בו, בורקות, מאחורי רשתות המתכת.
חגי עבר בין הכלובים, בודק שהחולדות חיות ובריאות. כל מוות או פציעה של חולדה עיכבו את הניסוי.
"אוקיי" אמר בקול. החולדות צייצו, נצמדות לדפנות הרשת או מתרוצצות כשזנבן מתפתל אחריהן, ארוך וורוד.
כמו תמיד התחיל עם זוג מספר שלוש. זה היה הזוג המיומן ביותר, חולדה גדולה ואיטית אך יציבה בביצועיה, וחולדה קטנה זריזה שעל ראשה כתם צבע ירוק. זוג שלוש רץ במבוך בזמן של שתי דקות וארבעים שניות. חגי עקב אחריהן ומילא את כל הפרטים הנדרשים בטופס המתאים. החולדות, שלא קבלו שתייה במשך כל היום, עמדו וליקקו מי סוכר מפיה שחיכתה להן בקו הסיום. הוא התבונן בהן שותות, עיניהן עצומות מעונג והלשונות האדמדמות הזעירות יוצאות ונכנסות מתוך הפיות הקטנים. הן התנשמו והפרווה הלבנה רטטה על עורן.
הזוג הבא היה מוצלח פחות. החולדות הלכו קדימה ואחורה וסיימו את המבוך אחרי יותר משבע דקות, תוצאה סבירה. חגי החזיר אותן לכלוב.
כעת נפנה להכין לעצמו קפה. הקומקום החשמלי עמד בצד והוא מילא אותו מים ולחץ על הכפתור, נשען על השיש ליד הקומקום המשמיע רחשים, כשהוא מלטף את זיפי זקנו בן היומיים.
מן הכלובים שלשמאלו הציצה עליו חולדה ענקית בעלת ממדים מפלצתיים שצינורית שקופה הזדקרה מראשה המגולח. היא לא הייתה שייכת לניסוי שלו, וכך גם החולדות התוקפניות שנגסו בברזל כל אימת שעבר לידן. הוא ידע שהן מקבלות טיפול כלשהו בחשמל.
זוג מספר שש רץ במבוך. חגי שתה קפה ושרבט על הטופס צורות גיאומטריות שהשתלבו אלו באלו כמו לגו מגושם. הצורות הפכו לדמויות של בחורות עירומות עם שפתיים בולטות ואיברים נדיבים. חגי קימט את הטופס לכדור נייר, הקשית את ידו וניסה לקלוע את הכדור לתוך הפח שעמד בפינה. הזריקה הייתה מרושלת וכדור הנייר פגע באחד הכלובים וצנח ארצה. החולדות שהיו בכלוב ניתרו, נחבטות אל הדפנות וזו אל זו. ציוצים קולניים עלו מן הכלוב. חולדה אחת נשכה אחרת.
חגי לקח טופס חדש ומילא שוב את הפרטים. המבוך היה מטונף, ואחרי שהוציא משם את זוג שש, לקח מטלית וניגב את שלוליות השתן ואת הגללים. גם אחרי ששטף ידיים עדיין נדף מאצבעותיו ריח של חולדה.
על הרצפה הבחין בנתזי דם. החולדה הנשוכה שכבה על צידה בתנוחה של כניעה מוחלטת, אוזניה משוטחות על ראשה, נושמת במהירות אבל נזהרת שלא לזוז. החולדה הנושכת ישבה כשגבה מופנה אליה ועסקה בטיפוח עצמי, מנקה את רגליה הקדמיות.
הקפה כבר הספיק להתקרר. אחרי התלבטות קצרה החליט שלא להכין עוד אחד. הוא חש עייף ורצה לסיים במהירות האפשרית וללכת. תנועה, משהו לבן, חמק לאורך הקיר ונעלם בחדר השני, החשוך.
"איזה ממזרה..." מלמל. הוא עבר בחדרים, מדליק את כל האורות, דרך המחסן, חדר המחשבים והמשרד כשהוא מתכופף ומחפש ללא תוצאות מתחת לארונות, לשולחנות, למתקני הכלובים ושב כשהוא מכבה את האורות.
במבוך התחיל לרוץ זוג מספר שבע. חגי ישב זרוק על הכסא כשהוא מנסה לשמור על ערנות.
הגנרטור טרטר בחוזקה, טיפות הדם על הרצפה התחילו לקבל צבע קרוש כהה. אחרי יותר מרבע שעה של דשדוש והתקדמות איטית, סיים זוג שבע את המשימה.
נשאר זוג אחרון לריצה. עם המטלית המצחינה, ניגב קצת את המבוך והכניס את החולדות פנימה. השעה נרשמה על טופס. חולדה אחת ניסתה להתקדם אבל השנייה רבצה במקומה ומיאנה לזוז. חגי ישב בפישוט איברים והביט בשעון. "נו" אמר "מה יהיה?" החולדה לא זזה. השעון הראה שעברו כבר עשרים דקות. הוא נקש באצבעו על דופן הזכוכית של המבוך. "זוזי, בחייאת, זוזי כבר" אמר. החולדה המשיכה לרבוץ במקומה כשעיניה נעוצות באיזו נקודה עלומה.
חגי הרגיש שהוא מתחיל לנמנם. הוא הלך אל הכיור ושטף את הפנים במים קרים, מריח מכפותיו את הריח המוכר. הוא חזר אל הכסא. "על מה את מסתכלת, לעזאזל, את לא רוצה לשתות?"
לפתע נפלה דממה על המעבדה. הגנרטור השתתק. בשקט המוחלט לא יכול היה להיות ברור יותר עד כמה הוא לבד. הוא ועוד עשרות חולדות בכלובי מתכת, ועוד שתיים במבוך זכוכית. בדממה נשמע רשרוש מן החדר השני. קרטון מכורסם, אולי ניילון, או משהו. הוא חייך. "ממזרה..." אמר, "איזה ממזרה". במבוך שום דבר לא התקדם. גם החולדה שניסתה לרוץ קדימה התייאשה והתיישבה באחת הפינות, מרחרחת את הדופן ואת הרצפה.
חגי התקרב והדביק את פניו אל זגוגית המבוך. החולדה רבצה שם, עיניה הסתומות בוהות בפרצופו באדישות קהה. בעדינות הכניס את ידו למבוך ואחז בגוף הקטן והרך, הניחו על הרצפה וליטף את הפרווה המשיית באצבעו.
הוא לקח צעד לאחור. החולדה עמדה מאובנת, רק אפה הורוד מרטט. "קדימה" אמר בשקט. החולדה עשתה צעד, אפה שלוח קדימה, ונעצרה. "סעי, אין לי את כל היום" הרים מעט את קולו. והחולדה, בצעדים מהוססים, עשתה את דרכה ונעלמה מאחורי כוננית עם קלסרים.
חגי הוציא את החולדה שנותרה במבוך, הניח גם אותה על הרצפה ורקע ברגלו בחוזקה. "יאללה, גם את, תרוויחי" אמר והביט כיצד היא רצה שפופה לעבר החדר השני, נעלמת שם.
הוא כיבה את האורות, ורגע לפני שנעל את הדלת עמד והקשיב, אבל הגנרטור חזר לעבוד ואי אפשר היה לשמוע דבר לבד מן הרעש המונוטוני המטרטר.