הדף ריק, תכתבי.
תכתבי את ליבך.את נשמתך.
תכתבי אותך, את מה שאת לא יודעת להגיד. תכתבי
תני לנייר להחזיק אותך, להתמלא בך.
נשימה. טוב שאפשר לחזור אליה.
המחשבות זורמות, תני להן לזרום
פנימה והחוצה
הן די חסרות חשיבות, אחת מחליפה את השניה.
עכשיו האויר זורם במורד עמוד השידרה
זה מרגיש טוב
תראי כמה שאפשר להתמלא באוויר
וכמה סימטאות זה פותח בתוכך
תמשיכי. גם הראש עכשיו נענה לנשימות.
לאן כל זה מוביל, את שואלת
או אולי, לאן זה לא מוביל
מוסיקה חודרת מבחוץ
מכניסה לי קצב חדש לשקט, וחולפת
דיבורים בחוץ, רוק בפה
מה אני רוצה להגיד?
כל ההקדמה הזאת ועוד לא אמרתי כלום.
והאם בכלל יש משהו שצריך להאמר?
הנר רוקד כעת. מהי המוסיקה שלו?
מחר, מחר אני ארקוד
מחר יום הולדת
כבר אמרתי הרבה דברים על כמיהה, על ערגה
כבר דיברנו על הרצון באהבה
על הכמיהה לשיחרור
דיברנו על הלבד, על הניתוק לשם חיבור
ועל חיבור בכדי להתבדל
דיברתי על המלאות והבדידות
על התנועה והמוסיקה
על הנשימה
על הקצב, הקצב, הקצב שלי
מה הקצב שלי?
כל כך flaky
אז אולי מוטב לשתוק קצת עכשיו
שתיקה לשם התבטאות, (be-in(g
הנר מפזר את ריחו כעט
גם על החושים כבר דיברתי
ועל חושניות. ועל מיניות
הרבה על מיניות
עוד תמה בחיי
כולנו פחות או יותר מתפקדים (או לא) סביב אותן תמות
אני עייפה.
הגיע הזמן לישון כעת
לתת לגוף לבצע את עבודתו,
to heal
אני זוכרת ששאלתי את עצמי, עד מתי צריך אדם healing?
ומי נחשב "healed "?
ועכשיו אני עונה לעצמי: כל הזמן.
מהלילה לבוקר, מסוף-שבוע לתחילתו, מחופשה לשיגרה, ממנוחה לפעילות
תסמכי על החיים שהדברים יעבדו
אין לך ברירה, את מבינה?
את חייבת להרפות, להרפות ולקבל.
ולהתפנות קצת מעצמך, מנוכחותך
אי אפשר לראות כלום ככה,
את חוסמת את כל שדה הראייה.
עכשיו זמן לישון
רק לסגור עיניים ולתת לכל היתר לעשות את שלו
יום הולדת שמח!
הוסף תגובה |
קישור ישיר להודעה
