"אבא" פנה אליי הפשוש הקטן שלי כאילו היתה זו תחילתה של שאלה הרת גורל לאנושות. ואכן כך גם היו הדברים.
"אבא, למה לתרנגולת יש כנפיים אבל היא לא עפה כמו שאר הציפורים?".
"ומי אמר לך שתרנגולות אינן עפות?" שאלתי כאילו הייתי מכיר אמת אחרת נסתרת, כזאת שידועה רק לנבחרי האדם.
"הגננת שלי" ענה הפשוש.
"ראבק" קיללתי את הגננת בלב כדי שלא ישמע.
"בשביל מה משלמים לה בכלל אם את כל העבודה הקשה היא משאירה לי לעשות".
"שאלת את אמא?" ניסיתי כמוצא אחרון.
"היא אמרה שהיא לא יודעת ושאתה בטוח תדע" ענה לי הזאטוט והתיישב על ברכיי כקובע עובדה.
"האמת היא" רציתי לשקר בגסות, אך מיד חזרתי בי. "האמת היא שהגננת צודקת והתרנגולת באמת לא עפה".
"כן את זה אני כבר יודע" הוא חזר והתריס בי, "השאלה היא למה היא לא עפה?" המשיך הפשוש לדבוק בסוגיית המקור.
"למה?" חשבתי לעצמי,
"למה? כי הגננת שלך מנייאקית עצלנית. זה למה" סיננתי בלחש בין שיניי, "כאילו אם את כבר בקטע של ללמד את הילדים שטויות, אז לפחות תסגרי את כל הפינות".
"נו אבא, למה?".
"אני אסביר לך. אבל זה סוד ואסור לך לגלות לאף אחד" אמרתי לילד בלחש כדי לשוות לשקר שאספר לו מייד נופח משכנע דיו, והוא האמין, ואפילו נשבע שלא יגלה.
"תשמע" אמרתי, "עד לפני בערך מאה שנים כל הציפורים ידעו לעוף, ממש כולן, מקטנה ועד גדולה. וגם התרנגולות היו עפות להן בשמיים ונהנות מהחיים כאילו אין מחר. אבל בזמן שלכל הציפורים האחרות היה כבוד עצמי ואת הביצים שלהן היו מטילות בקן מיוחד שבנו, התרנגולות פשוט עשו ככל העולה על רוחן".
"מה הן היו מטילות ביצים מהאוויר" שאל הילד בפליאה ועיניו קורנות.
"כן. וזה היה גרוע מאוד. כי כל הרחובות והקניונים והאנשים ואפילו הילדים היו מלאים בביצים. ובקקי של תרנגולות".
"אבא אמרת קקי" צחק הילד מבושה.
"כן חמוד שלי. לתרנגולות לא היה כבוד לשום דבר ולאף אחד. אפילו לא לגננות או להורים. כולם נפגעו. ובגלל שהן פשוט לא ידעו להתנהג ועשו המון שטויות, אז אלוהים החליט להעניש אותן. ולא עזרו להן כל המכתבים שהן כתבו לו ואפילו שהן ביקשו יפה סליחה. אלוהים לא סלח להן ומאז הן פשוט לא עפות יותר".
"שטויות" קבע הגוזל הקטן שלי, "אבא עכשיו אתה מורח אותי בשטויות ושקרים. הרי כולם יודעים שאין באמת אלוהים".
"תראה, זה לא ממש מדוייק" עניתי בכעס, "כי עד לפני שמונים שנים בערך כן היה אלוהים בשמיים, אבל אז הגרמנים הרגו אותו והתרנגולות פשוט נתקעו על הרצפה בלי יכולת לערער או לעוף יותר".
"אבא, למה הגרמנים הרגו את אלוהים?" שאל הילד ודמעות בעיניו.
"בן שלי זו שאלה מצויינת" עניתי לילד וחיוך זדוני מרוח על פניי.
"את זה אני לא יודע, אבל אני בטוח שהגננת הבת זונה הזאת שלך תדע לענות לך".
איי.וי אולוקיטה
הוסף תגובה |
קישור ישיר להודעה
