הפרק הזה קצת חלש, אבל הפרק הבא משתפר.
תהנו, אשמח לקבל תגובות.
2
לין ארתרס לוחצת בעזרת כפות ידיה על בטנה.
היא מרגישה שהכול מתחיל לעלות למעלה, והיא חייבת לצאת מהשיעור, אבל היא מפחדת שאם תבקש אישור מהמורה, ברגע שתפתח את הפה הכול ייצא, ומכל מקום יישמע ה- "איייייייייכססס" המשפיל.
והיא עומדת להקיא.
והיא מושכת את הכיסא לאחור, לוחצת עם ידה הימנית על פיה, ורצה מהר לכיוון הדלת, ובידה הפנויה פותחת אותה. היא שומעת את המורה למדעים, שלין תמיד שוכחת איך קוראים לה, אומרת; "לין, לאן את הולכת?" וקולה נבלע אחרי שהדלת נטרקת, והבטן של לין כואבת, כואבת נורא, והיא נכנסת לתוך שירותי הנשים ומקיאה, קיא בצבע ירוק דשא, שרק גורם לה להקיא יותר.
היא פותחת את דלת התא, ומביטה על עצמה במראה. היא שוטפת שאריות ירוקות מפניה.
איפורה נמרח.
היא שולפת את קופסת האיפור הקטנה מכיסה (כי חייבים עזרה ראשונה לבית הספר!) ומחדשת את מה שירד.
אחר כך היא מרימה את חולצת בית הספר הגזורה שלה, כהתרסה נגד חוק האין-חולצות-גזורות/חולצות בטן/ בגדים יפים בבית-ספרנו. התוספת האחרונה הייתה המצאה של לין, שהיא נוהגת להתגאות בה.
אחר כך היא מפזרת את שיערה הבלונדיני, ומכניסה את קופסת האיפור חזרה לכיס, ונכנסת לכיתה ט'2.
במקום לשאול לשלומה, המורה למדעים אומרת לה בטון תקיף; "תורידי את החולצה!"
ולין מחליטה להתחכם, ומתחילה להעלות את החולצה למעלה, והיא שומעת צחקוקים מצד הבנים, והמורה מאדימה, וצועקת על לין; "למטה!"
לין מקשיבה לה, וברגע שהיא מתיישבת בכיסאה היא מעלה שוב את החולצה אל מעל המותניים.
היא שולפת את הפלאפון שלה ושולחת במרץ הודעות בוואטסאפ.
המורה מבחינה בה, אך יודעת שאין לה סיכוי, ולכן ממשיכה ללמד כרגיל.
לין לא רוצה שהלימודים ייגמרו אי- פעם.
הוסף תגובה |
קישור ישיר להודעה
