פורומים » סיפור שכתבתי
כתבת סיפור למגירה? זה הזמן לשתף את קהילת הקוראים הישראלית ולקבל חוות דעת.
כתיבת הודעה חדשה בפורום סיפור שכתבתי
» נצפה 990 פעמים מאז תחילת הספירה.
-
לפני 10 שנים ו-11 חודשים סיפור בהמשכים מחוסר שם קיקי
אני עדיין לא בטוחה שזה סיפור...
כתבתי אותו בכוונה לסיפור אבל נראה לי שאם איך שאני רוצה להמשיך אותו יצא ספר...
אני עדיין כותבת אותו, אז בבקשה לא להציק לי "תכתבי המשך" או משהו בסגנון אם אני אומרת שבינתיים אין המשך...
אשמח גם לביקורות וגם להערות
(יש סיכוי שמישהו מכיר אותו, פרסמתי את הסיפור הזה לכמה חברים שלי מאתר אחר)
פרק ראשון
קלריסה
"קלריסה רייס" נשמע הקול, זעה קרה הרטיבה מעט את גבי ונעמדתי "חדר שתיים-עשרה" המשיך הקול,התחלתי ללכת, בדרך חלפתי מול המראה הגדולה שבמסדרון, הבטתי בעצמי, כן, שער בגוון המשונה אבל המגניב שבין חום לג'ינג'י, עיניים חומות כהות, כמעט שחורות, עור בגוון שיזוף נורמלי, גוף רזה וגובה ממוצא, כן זו אני, בטוח שזו אני ולא נערה אחרת. המשכתי ללכת עד שהגעתי לחדר מספר שתיים-עשרה, בחדר עמדו כבר שלושה בנות, הראשונה שראיתי הייתה רזה ונמוכה יחסית, היה לה שער בלונדיני קצוץ ועיניים חומות בהירות, העור שלה היה בהיר שהשתזף לפי איך שהוא נראה, העיניים שלה היו אמיצות וסקרו את החדר בגאווה ובביטחון, אבל אני ראיתי שזה לא ביטחון של "לא משנה מה יקרה יהיה בסדר" וגם לא של "אני בטוח אנצח, אם לא אני אז מי?", זה היה ביטחון הגנתי, כדי להעמיד פנים שהיא לא מפחדת, גם שפת הגוף שלה אישרה זאת, היא נשענה על הקיר כאילו היה המגן שלה וקמצה אגרופים. השנייה שראיתי עמדה, ליתר דיוק ישבה, ליד קיר אחר, היה לה שער חום כהה וארוך שהיה אסוף בצמה, עיניים כחולות קרות, עור בהיר, היא הייתה רזה וגבוהה, היא ישבה בנחת ונראתה שלווה, אבל העיניים שלה סקרו את החדר במבט של "אני בטוח אצליח, לא יכול להיות ההפך, נכון?", ריחמתי אליה אפילו בלי להכיר אותה. ידעתי שהקבוצות הן של ארבעה אז ישבתי בצד וחיכיתי לרביעית, אף אחת לא הגיעה כמה דקות והתחלתי לחשוד, ואז ראיתי נערה בעלת שער שחור כעורב, עיניים ירוקות עדינות, עור שהיה יכול להיות שזוף אבל לא נחשף הרבה לשמש, היא הייתה רזה ומעט גבוהה יותר מהרגיל, בסנטימטר או שניים, היא קראה ספר ולא ממש שמה לב למתרחש מולה. "מתי את הגעת?" שאלתי אותה בבהלה, היא חייכה אלי והשיבה "שתי דקות וחמישים ושש שניות לפני שהבלונדינית נכנסה, חמש דקות ושלושים ואחד שניות לפי שזאת עם העיניים הכחולות באה, שמונה דקות וארבע עשרה שניות לפני שאת באת, וסך הכל לפני... שתיים עשרה דקות וחמש-שש שניות סך הכל". כל הזמן הזה היא קראה את הספר שלה ולא הזיזה ממנו את העיניים. היא קצת הלחיצה אותי, אבל היא בכל זאת הייתה חביבה "אני קלריסה" הצגתי את עצמי "איך קוראים לך?", היא הרימה את מבטה מהספר, 'סוף-סוף' חלפה במוחי המחשבה, הביטה בי כתוהה ואז חייכה שוב ואמרה "קוראים לי אנה לירו, אבל מותר לך לקרוא לי אנה, ואגב מה השם הפרטי ומה שם המשפחה? ולמה את מחברת אותם?" לא הבנתי את השאלה "קוראים לי קלריסה" אמרתי "השם משפחה שלי הוא רייס, אבל זה די מיותר להגיד את השם משפחה, לא? הרי רק הרגע הכרנו...", היא הביטה בי בהשתהות ואז זיק של הבנה צץ על פניה "הרגל מגאות" היא אמרה "שם נהוג להגיד גם את השם משפחה, בגלל את יודעת...", בהתחלה לא הבנתי וחשבתי שהיא מוזרה ואז נזכרתי 'פעם שבט גאות היה אחד, ותמיד היה שלו ונעים, אבל יום אחד שישה אחים רבו בינהם, כל השבט התחלק לשישה והיה ריב גדול, שפיכות דמים ושנאה. בסוף גאות התפלגה לשישה שבטים, כל שבט נשא לעצמו שם משפחה אחר כדי שיבדלו מי חבר ומי אויב, השבטים הם ליסקר, דונאלו, לירו, שיבל, מינאלו וסטוי'. חייכתי אל אנה בהבנה "אני לא אציק לך לגבי זה"
הוסף תגובה | קישור ישיר להודעה-
לפני 10 שנים ו-11 חודשים המשך לסיפור קיקי
מה שהיה שם זה לא כל מה שכתבתי, זה חלק, הנה עוד ממה שקיים:
אמרתי, השתררה שתיקה מביכה בחדר, עברה דקה, ועוד דקה, ועוד דקה... אנה קראה את הספר, זאת עם העיניים הכחולות ישבה והמשיכה להביט בנו, הבלונדינית הביטה בדלת מקווה שתיפתח פתאום, ואני סתם ישבתי לי ולא ידעתי מה לעשות, השתיקה הייתה כבדה, הרגשתי כאילו עוד מעט החדר יתפוצץ מרוב שתיקה, ניגשתי לבלונדינית וחייכתי אליה "אני קלריסה, איך קוראים לך?" היא הביטה בי אסירת תודה "אני סשה, סשה סטוי", נדהמתי
אך חייכתי בנימוס "את יודעת איך קוראים לה?" אמרתי והצבעתי על הנערה עם העיניים הכחולות, סשה הנידה לשלילה "אני די מפחדת, לא העזתי להגיד מילה" אמרה בהתנצלות "ראיתי אותך מדברת עם זאת עם השער השחור וראיתי שאתן לא מכירות, היא אמרה לך איך קוראים לה?", בלעתי בשקט את הרוק וקיוותי שסשה לא תתנפל אל אנה כשהיא תשמע "קוראים לה אנה" אמרתי "אנה לירו", חיכיתי להפגזה, אבל הדבר היחיד שראיתי היה את סשה, לא נראה שזה שינה לא משהו, "את לא עומדת לעשות משהו? כאילו, את יודעת... השבטים וזה... לא שאני רוצה שתריבו או משהו" אמרתי מופתעת, סשה חייכה אלי וצחקה בעדינות "אני לא מבינה את כל המריבה הזאת" היא אמרה "וחוץ מזה, זה קרה לפני אלפי שנים! למי אכפת מה קרה אז? מה שחשוב זה מה שעכשיו, אז כל עוד היא לא תתקוף אותי, אין טעם שאני אתקוף אותה, הרי היא לא עשתה לי כלום", חייכתי, סשה הייתה מאוד נחמדה, "מי תהיה האמיצה שתשאל את כחולת העיניים לשמה?" אמרתי בלחישה מאתגרת "האם זאת תהיה סשה? או שאולי זאת תהיה קלריסה?" סשה צחקקה והחוותה בראשה, אחזתי את ידה והלכנו לכיוון כחולת העיניים "היי, אני קלריסה, וזאת סשה" אמרתי לה "זאת שם עם השער השחור זאת אנה, ואיך קוראים לך?", היא הרימה אלי מבט "קוראים לי רו, מישהי מכן צריכה גם את השם משפחה שלי או שרו מספיק?" הבנתי שהיא התכוונה לבעיות של גאות "לא" אמרתי "אני לא מגאות, לסשה לא אכפת למרות שהיא משבט סטוי, ואני חושבת שגם לאנה זה לא ישנה כל כך". רו הביטה בי כאילו אני משוגעת אך הנהנה, שוב השתרר שקט מעיק, הפעם סשה היא זאת שהצילה את המצב "טוב, כנראה שניתקע פה עד הטקס, וזה יכול לקחת זמן, אז בואו ננצל את זה לטובה!" היא אמרה, אנה הרימה את ראשה מהספר כמבינה ובאה, עכשיו היינו ארבעתנו ביחד "אז... איך קוראים לכן?" שאלה אנה "אני קלריסה" אמרתי את הידוע לכולן, "ואני סשה" השיבה סשה בחיוך, "אני רו" הפטירה רו "ואני אנה" אמרה אנה בשלווה. "מאיזה שבט באתן?" שאלה סשה "אני באתי מפסגות" אמרתי בחיוך, רו זרמה "אני באתי מאילן" השיבה, סשה לחצה את ידי ואמרה "אני באתי מגאות, משבט סטוי" חיכיתי לראות את תגובתה של אנה, אבל היא בתגובה אמרה "אני גם באתי מגאות, אבל משבט לירו", ישבתי שם המומה, לשלווה כזאת לא ציפיתי "וואו, לא ציפיתי שתקבלו את זה כל כך בקלות" אמרתי, "סשה הסבירה לי למה לה לא אכפת, אבל מה איתך?" שאלתי את אנה, "הסיבה למריבה הייתה למי מגיע יותר מרכושו של אביהם כי לא השאיר צוואה, למה שאני אשנה אנשים שלא פגשתי מעולם בגלל זה?" השיבה אנה.
הוסף תגובה | קישור ישיר להודעה-
לפני 10 שנים ו-11 חודשים המשך לסיפור קיקי
זה קצר יותר הפעם... אחרי ההמשך הזה אני גומרת את מה שכבר כתבתי ומתחילה את מה שאני רוצה לכתוב:
"טוב, לפחות זה עבר חלק" אמרתי, "לאיזה שבט אתן רוצות להתקבל?" שאלתי "אני רוצה להתקבל לגאות... לא אכפת לי אם אני אצטרך לשנות את השם משפחה או להיות בריב עם אנשים שמעולם לא הכרתי, פשוט הים... כל היום לשחות, ולשמוע את הגלים, ולהריח את המלח שבים ולהרגיש את החול הרך..." נאנחתי בחיוך "זה יהיה פשוט מדהים", סשה הביטה בי "אני הייתי רוצה להיות באילן! לקום כל יום בבוקר ולקפוץ מעץ, להריח את הפרחים, ופשוט לגור בטבע! אפילו חיות לא אוכלים כי אין שם! הכל צמחים, ופרחים, ועצים!" סשה הביטה לתקרה, רו הביטה בה במבט מוזר "אילן משעמם! אין כלום לעשות חוץ מלהריח ולנוח, פשוט כלום! אני רוצה להיות בפסגות, תארו לעצמכן לקום בפסגת העולם! לגור על הר ופשוט לגעת בשמיים! היא הסתירה אנחה "זה פשוט מושלם!". היה שקט קל בחדר ואז שאלתי את אנה "ואיפה את היית רוצה להיות?" שאלתי אנה שתקה כשוקלת את מילותיה ואז אמרה "אני חושבת שבאמץ' לא יהיה גרוע... נכון שבקושי רואים שם עולם, אבל צריך לחשב טקטיקות, ולכוון את המכות וכלי הנשק לנקודה, ולהיות חזקים ומהירים וקלילים ומדויקים וחכמים... זה בטח יהיה ממש כיף אם לא נתעסק כל הזמן בלהרוג" היא עצרה לרגע ואמרה "אתן יכולות לא להסכים איתי אבל זה מה שאני חושבת"
הוסף תגובה | קישור ישיר להודעה-
לפני 10 שנים ו-11 חודשים הודעה שמחה ללא כותרת קלין מארץ הספרים 3=
-
-
-
