מחירו של קילוגרם אחד היה בלתי מתקבל על הדעת. מחיר של אחד בלבד, גם יקר, אבל נסבל איכשהו למעמדי הבורגני. החלטתי, תפוח אחד, ואגס אחד. הם נכנסו לעגלת הקניות ומעליהם באו שאר הדברים שהחלטתי לספק לעצמי באותו יום. בבית האישה הייתה ישנה. יכולתי לפרוק את העגלה מאוחר יותר, אבל רציתי בפירות הלאומיים באותו הרגע, ומגורלם שהם נתקעו למטה צריך הייתי בכל זאת לעשות זאת בזהירות ולהשתדל לא להרעיש.
כשהכל היה מונח במקומו המיועד ורק התפוח והאגס נותרו בתחתית, השארתי דקה דומיה של שקט לוודא שאמנם אשתי לא התעוררה. נקווה שאת השקט הזה נגיסותיי לא יחסלו, אמרתי בליבי. הרמתי אותם מהתחתית שטפתי אותם היטב והלכתי לסלון. כמה טיפות נפלו על הרצפה בדרך. תכף הלאומיות תתפרש על פני כל חלקה טובה בגופי, חשבתי.
התבוננתי בשתי הפירות המעולים שבידיי, מה לאכול קודם? אולי ראוי לשאול, מה אני אוהב יותר? אני חובב אגסים מושבע יותר מכל השבועות שקוימו. האם זה אומר לאכול אותו ראשון, או אחרון? התפוח מלא יותר, אולי אהיה שבע מידי כשאסיים אותו. די להרהר, שיהיה התפוח, זאת אומרת שיהיה התפוח הירוק ראשון, אני מוכן להסתכן במקום לקינוח בקיבה שלי. מה לא עושים למען המולדת? התחלתי לנגוס. הוא היה טעים באופן בלתי רגיל, אולי זה מה שהצדיק את המחיר הגבוה. נגיסה אחר נגיסה, התענגתי, וחשתי לאומי יותר מכל איכר צרפתי שחי מעולם.
אני לא מהאנשים שמנסים לחסל כל שטח אכיל בפרי, עמוד שדרה צר דיו נשאר למראה. ראיתי את הלאומיות הלכידה שהייתה ואיננה ועכשיו היא רק בתוכי. אל האגס, חשבתי, אל האגס בלי לחכות! קירבתיו לפה והייתי מדושן עונג מהריח שהתלווה לרגע. ובין התענוג האורלי משהו לבין הנתח האגסי הראשון שהיה בדרכו לקרבי, שמעתי דלת נפתחת, ואז עוד דלת נפתחת, ונסגרת. רעש של שירותים, מי ברז, והדלת נפתחת שוב.
מה הרעשים המוזרים האלה? שאלה אשתי שניצבה לפניי. זה העיר אותי.
לעזאזל, מרוב עונג בעת אכילת התפוח לא שמתי לב שאני מקים רעש כמו שכונתי במידותיה של דירת שני חדרים. אההממ.. אכלתי תפוח, השבתי לה. כן, זה העניין, תפוח לאומי, ועכשיו אני מתכוון לאכול את האגס שנשבעתי לו אמונים.
כך או כך לא מן הראוי שזה יעיר אותי.
את צודקת בהחלט, את רוצה לחזור לישון, יקרה? אני לא אפריע לך. היא באה והתיישבה לידי.
האמת היא שמאוד מתחשק לי האגס שלך היא אמרה. חרדה התלבשה על פניי.
את האגס? הזה את מתכוונת?
אין כאן שום אגס אחר אמרה לי.
מכל ההצעות של הבית הבורגני דווקא אותו את רוצה? היא הנהנה.
אתה אכלת כבר תפוח, ולא מעניינת אותי שבועת האמונים שלך.
אבל זה אגס לאומי! הרי הבגדים שלנו, התספורות שלנו, החגים שלנו, הסופרים ההצגות, אפילו הרבנים, כולם לאומיים. את רוצה לשלול את זה ממני?
לאומי אומר שזה שייך לכולם, היא אמרה. מלבד זאת, התפוח הלאומי שלך, הוא כבר לא כאן. וגם אחרי שאני אוכל את האגס הזה הוא כבר לא יהיה כאן.
היא חטפה ממני את האגס ברחה לחדר נעלה את הדלת ואכלה את כולו. פיסת התפוח הלאומי לשעבר נשארה בידי, ולא היה לי מה לעשות מלבד לזרוק אותה לפח הזבל.
אפילוג
אחרי שחטפתי את האגס מהאיש שלי ונגסתי בו נגיסה אחרי נגיסה, בעונג כה רב, יצאתי מהחדר. זה בסדר אני די שבע, הוא אמר ברוגע מדוכא משהו. זה היה תפוח מצוין. גם האגס היה מדהים, אגס לאומי בהחלט. שמתי על עצמי בגדים ויצאתי החוצה, הוא שאל לאן, לא עניתי. הוא לא טרח לפתוח את הדלת אחרי ולשאול שוב, כי הוא ידע שאני נאמנה לו. בשוק הכריזו "אגסים לאומיים! תפוחים לאומיים!" הם היו יקרים בהחלט, לא ידעתי זאת. עלה על דעתי שגרמתי לאיש שלי נזק כלכלי-סנטימנטלי כבד. בשורה שממול ראיתי תפוזים, הם לא היו לאומיים ודי זולים. קניתי אחד וחזרתי אליו, הבייתה. בוא נתחלק בזה, אמרתי, זה לא תפוז לאומי. את הגאווה נשמור לזמנים אחרים. והתחלקנו בפרי הטבע.
הוסף תגובה |
קישור ישיר להודעה
