אני לא יודעת. אני באמת לא יודעת. כולם היו כל כך שמחים, וגם אני הייתי, אבל תמיד הייתה התחושה הזאת של האנשים- ואני לא אדם של חברה. והכל סגר עלי והצטנפתי לרגע בפינה, וחשבתי. זה לא בגללכם, באמת. האדם הוא היחיד שיכול לפגוע בעצמו, ואני כל-כך דיכאונית ואנוכית, ואני האדם היחיד ששנאתי באותו רגע. ואלוהים, אני עוד אשתנה. אני מבטיחה.
וכן, היה לי נהדר, ואני אוהבת אתכם, ואני כל כך מצטערת אם איי פעם גרמתי לכם לפקפק בזה, ואת אדירונת נופי, ותודה לך.
הוסף תגובה |
קישור ישיר להודעה
