פורומים » סיפור שכתבתי
כתבת סיפור למגירה? זה הזמן לשתף את קהילת הקוראים הישראלית ולקבל חוות דעת.
כתיבת הודעה חדשה בפורום סיפור שכתבתי
» נצפה 855 פעמים מאז תחילת הספירה.
-
לפני 6 שנים ו-9 חודשים רק לא לאחר cujo
הו ישו הרחום והחנון , רחם על שפחתך ותן לי כוחות היום.
"תעצרו את האוטובוס,תעכבו אותו " אני צועקת לאנשים בתחנה.אני מתנשפת ומנסה לנוע מהר יותר. רגל שמאל הורגת אותי,ישו עדי, היא הורגת אותי , אבל אני חייבת לתפוס את האוטובוס אחרת אאחר.
הדלתות נסגרות מול הפנים שלי. אני דופקת על הדלת.כל כך קרובה.פני מתעוותות בתחינה. הדמעות עולות לי לעיניים,אסור לי לאחר.אני מצמידה את הידיים להדגיש את התחינה,והנהג מביט בי בכעס. ואז ישו מרחם עלי והדלתות נפתחות.
אני משלמת לנהג ולא מפסיקה להודות לו ולישו עד שאני מתיישבת.
ג'וניור מסיים היום ללמוד.בהצטיינות. הילד הקטן שלי מצטיין.
קלרה התקשרה לפני חודשיים ואמרה שהטקס היום,והם ישמחו מאוד אם אבוא.ג'וניור במיוחד. יש לה דיבור נקי כזה של ליידי שתמיד גורם לי להתיישר קצת בכיסא כשאנחנו מדברות.
הוא התקשר שבוע לאחר מכן , לוודא שאבוא.קלרה תאסוף אותי מתחנת האוטובוס.רק לא לאחר.הוא קיבל מלגה מהאוניברסיטה ,משהו עם מחשבים , אמר. אני לא מבינה בזה אבל ,ישו עדי ,כמה שאני גאה.
הוא קורא לה אימא.זה צובט.ישו עדי ,כמה שזה צובט,אבל אני יודעת שזה לטובה.
חמישה ילדים צרחתי לעולם. וכולם נלקחו ממני.ישו עדי, כולם נקרעו ממני. כמו איוב ,שהכומר ג'ונס דיבר עליו שבוע שעבר. הוא אמר שצריך להודות לאל על כל מה שנתן, ושהאל כל הזמן בוחן אותנו. אני מודה ,ישו עדי ,אני מודה אבל המבחנים קשים לי.
הייתי בת שש עשרה כשמאמא גילתה שאני בהריון. לי לא היה מושג קלוש. "ילדה ,את אוכלת כמו נהג משאית בזמן האחרון, ומשמינה מדקה לדקה , אפילו במושגים שלך. מתי קיבלת ת'מתנה בפעם האחרונה?"
מאמא תמיד מדברת ישר לעניין.
"לא יודעת. " עניתי. ישו עדי , לא היה לי מושג. הסתבר שהייתי בחודש חמישי. הוא היה בן 23 וחיזר אחרי בממתקים ומחמאות ,והוא הצחיק אותי. ישו שמור עלי ,תמיד הייתה לי חולשה לאנשים מצחיקים.עשינו זה רק פעמיים,אחרי זה הוא איבד עניין, ובגלל שלא כל כך הבנתי מה הרעש הגדול, לא היה ממש אכפת לי.
ליד הרופא, מאמא הייתה מאוד מנומסת אבל כשנכנסו הביתה , היא דחפה אותי על הספה והתחילה לחבוט בי עם התיק שלה בפראות .היא לא אמרה מילה.בשתיקה הצליפה בי עם האבזם .לזכותה יאמר, בגלל שהיא מאמינה בישו וכל זה , שהיא מעולם לא חבטה לי בבטן.
הייתי מוטרפת מפחד, יותר ממנה מאשר הידיעה שאני בהריון,ובין החבטות,נאקות המאמץ שלה,וזעקות הכאב שלי הזכרתי לה בצרחות שהיא ילדה את זאכרי בגיל 15.
היא קפאה במקומה.עד היום אני זוכרת את המבט שנעצה בי.
"אם הייתי רוצה שיהיו לך את החיים שלי, הייתי שולחת אותך לעבוד בגיל 13 , ילדה כפוית טובה וטיפשה שכמותך" . ואז,ישו עדי,לרגע פניה התפרקו , אבל היא כבשה עצמה והחלה לחבוט בי חזק יותר.
מעולם לא ראיתי ת'תינוק הזה.
הם לקחו אותו בחדר הלידה. אני אפילו לא יודעת את שמו.מאמא החליטה שככה עדיף. שבועיים לאחר מכן הייתי שוב ילדה רגילה בבית הספר.
אבל בפנים משהו בי השתנה. החור השחור שאיים לבלוע אותי אחרי שבאו התאומים ועטף אותי בערפל כשג'וניר היה קטן נוצר אז. ישו עדי , הוא נוצר אז והחל לכרסם ולגדול ולתפוח אחרי שלקחו לי גם את השני.
סערה מתקרבת . הרוח דופקת על החלון ומבהילה אותי. האישה שלידי יורדת , אנשים עולים בתחנה.אני מאיצה בהם בעיניי.אני לא רוצה לאחר.
ישו עדי,אני לא יודעת למה אני חושבת על דברים עצובים ביום כזה. אני מנסה להתרכז בג'וניור.
הוא חגג יום הולדת שמונה עשרה לפני חודש. לחשוב שהייתי צעירה ממנו בשנתיים כשילדתי בפעם הראשונה ,ואף אחד לא הסביר ואף אחד לא ריחם עלי.
הם לא מלמדים אותך בבית ספר על זה ובבית לא מדברים על זה. מלמדים אותך לאהוב את אלוהים, ואומרים שאסור לקלל,ואסור להגיד תחת או את הדבר הזה שיש לבנים.פעם כשהמורה לאנגלית ראתה קונדום בתיק של מרים ,היא שלחה אותה למשרד של המנהלת בצעקות ומרים הורחקה לשבוע וחטפה מכות חודש מאבא שלה. אבל הם לא מספרים לך שאם החבר שלך שם את הדבר שלו בתוכך את יכולה לתפוח. חי ישו , הם כל כך טיפשים.תחת , תחת, תחת, תחת, תחת.
עם בנים זה אחרת, אבל אני מקווה שהוא נזהר.
ג'וניור היה הילד האחרון שילדתי. הוא היה שלי עד גיל שלוש.שיהיה בריא הילד הזה , היה חכם כבר אז וכל הזמן צוחק.הוא היה האור שלי אבל הוא גם התיש אותי ואף פעם לא היה שבע. בסוף נכנעתי לרווחה ולמאמא.
לורדי לורדי לורדי. העבר מכה בי בגלים.
הנה התחנה. אני רואה אותם מרחוק ומצלצלת לנהג. הגב שלי כואב . אני מתרוממת לאט, ופונה לכיוון הדלת.אבל מישהי נשארת במושב שלי. מישהי שנראית כמו נגטיב דהוי שלי והיא לא מוכנה לקום. האוטובוס מגיע לתחנה והדלתות נפתחות. אני עומדת מולן ולא מסוגלת לזוז.ג'וניור עומד ליד קרלה ומחייך. הוא יפיפה, הילד שלי. אני נפנית לאחור. הנגטיב עדין יושבת שם,ידיה קפוצות על הספסל שלפניה.ישו עדי,זה כאילו חולקתי לשניים.אני לא יכולה לרדת בלעדיה.
פעם כשג'וניור עוד היה שלי,דיברתי עם הודי אחד על העתיד שלי.הוא לא עזר לי הרבה אבל נתן לי עצה אחת:"אולי במקום לחפש אנשים שיצחיקו אותך,תמצאי את הצחוק מבפנים", וישו עדי, זה עבד בזמנים קשים .זה זמן קשה. אני מנסה למצוא דבר אחד שיצחיק אותי . הנה ג'וניור מעיר אותי בבוקר עם פרצופים מצחיקים,הנה אני עושה תרגילים למורים בבית הספר,הנה אני מסתודדת עם אבא ,הנה כל הסדרות המצחיקות שראיתי כל השנים , הנה כל החיים שלי ואני לא מוצאת.
"גברת ,את יורדת או מה?!" צועק נהג האוטובוס. הנגטיבית נאחזת יותר .
החיוך עוד קפוא על שפתי אבל עיניי מדברות ייאוש, וג'וניור רואה. ג'וניור מבין.
לפתע הוא מזנק לתוך האוטובוס. לוקח את ידי בידו ובידו השנייה מחבק את כתפי.
"בואי אני אעזור לך, אימא"
הוסף תגובה | קישור ישיר להודעה-
לפני 6 שנים ו-9 חודשים אמממ...
אני בעיקר רוצה לגיד לך שלום ;)
ושאהבתי את הסימבוליות בדלתות שנסגרות/נפתחות בפננו...
ואיך העמדת חיצוניות מול פנימיות - "חינוך" למשהו שבכלל לא מדברים עליו,
וכאבים שאדם נושא בתוכו (בבטן, בלב, ברחם..)
והאישיות שמתפצלת מרוב עומס
ואחרי הכל לחתום בכזו רכּות :)
חג יפיפה מלא ניחוחות אהבה ושמחה :)
כּנרת~~
הוסף תגובה | קישור ישיר להודעה-
לפני 6 שנים ו-9 חודשים אמרת הרבה יותר משלום:) cujo
תודה רבה על הקריאה וההתייחסות לפרטים.
אני תמיד אוהב לראות את זוויות הראיה שלך.
חג שמח רגוע ומאושר
הוסף תגובה | קישור ישיר להודעה-
לפני 6 שנים ו-7 חודשים היי זה נשמע כמו לקוח מהוויה לגמרי לא ישראלית חני
הייתי יכולה לשים את הסיפור ביון או איטליה בכיף..
שמחה שמצאתי את הסיפור ..מוטב מאוחר מאשר בכלל לא.
טוב זה לא סוד אני חושבת שאתה כותב מדהים
הסיפור ,הדמויות, הציור שציירת כאן עלילה שלמה מלאת עושר של פרטים רבים
פשוט יפה.
הוסף תגובה | קישור ישיר להודעה-
לפני 6 שנים ו-7 חודשים חני המון תודה :) cujo
שמח שאהבת.
הסיפור הוא מראה או אפילוג לסיפור אחר שלא התגלגל לפה. שם ברור שהוא מתרחש בשיקאגו. בראש שלי זה היה כל כך ברור שרק עכשיו שמתי לב שלא כתבתי את זה בשום מקום.
שבוע טוב:)
הוסף תגובה | קישור ישיר להודעה
-
-
-
-
