למדתי תנך כשהייתי בבית ספר עממי (כך נקרא בית ספר יסודי) לפני כ-50 שנה, זכור לי שהסימפטיה שלי היתה למלך שאול הסובל, כעת בגימלאות חזרתי לקרא את המקרא מבראשית. ונקודת המבט השתנתה מאד. מעניין שאני עדיין זוכר את התרשמויותי מהילדות. ספרי שמואל א' ושמואל ב' הם שני הספרים המרשימים מבחינתי, ספר שמואל א' פותח בשמואל ומפרט מאד יחסית לספרי המקרא את תאור עליתו והפיכתו למנהיג רוחני. נראה לי שגם כיום הפרקים הראשונים בספר, העוסקים בשמואל ובני משפחתו בעלי הכהן ובניו יש בהם עוצמה וניסיון כן להסביר את העתיד להתרחש מימיו ועד ימינו. איני אדם דתי במובן המקובל כיום אך הספר בפרקים אלו מבהיר את תפיסת האל במקרא. אין כאן מעשי ניסים. מתואר נער צעיר הצופה במתרחש סביבו וחש לאור הנר הדולק את תחושת האמת והצדק. ישנו עלי הקשיש אשר חושש לפגוע בבניו ולכן אינו מצליח להניע אותם מחטאים כבדים. האב נענש על כך, והעונש ישפיע על הדורות הבאים. היחס לארון הקודש גם הוא מעורר מחשבה, הארון כשלעצמו נופל לידי פלישתים. אין בו כדי להושיע את ישראל. ההתנהגות האנושית היא הקובעת גורלות. אי אפשר בלי מעט "פוליטיקה" ספר שמואל א' בפרקיו הראשונים אינו מקדש ארונות או מקומות תפילה. ספר שמואל א' מתייחס למעשי האדם כגורם מכריע בכל הנוגע לגורלו ולא רק בנוגע לגורלו הוא אלא לגורל בניו ובני בניו אחריו. זו רק פתיחה לדיון עמוק מומלץ מאד ומעורר מחשבה.
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•••
•••
•••
•••
•••
•••
•••
•••
•••
•••
•••
•••
•••
•••
•••
•••
•••
•••