חוויה וולגרית
רשמים מביקור דמיוני בנסיכות וולגריה. כל קשר בין האמור להלן לבין מדינת בולגריה המקסימה, או כל מדינה אחרת או כל עם אחר, הוא מקרי לחלוטין. אין לייחס לנאמר כאן משמעויות נסתרות.
נסיכות וולגריה משתרעת בין ההרים המזדקרים ממזרח לבין האוקיינוס הרדוד ממערב. שכנתה מצפון היא ממלכת גסותיה, ממזרח – הרפובליקה מציצנותה, ומדרום - מדינות אלימותיה ובהמיותה.
עם הארץ של וולגריה הם, כמובן, הוולגרים. עם עתיק ורב מעללים, ששמו הולך לפניו בכל העולם. הוולגרים מאמינים שנסיכות וולגריה היא שריד של מדינת פרטצ'יה הקדומה, ששלטה באיזור לפני שנים רבות ושהם, הוולגרים, אינם אלא צאצאי הפרטצ'ים.
קצת היסטוריה – פרטצ'יה ידועה כערש התרבות הפרטצ'ית. היא קמה על חורבותיה של העיר הפרהיסטורית קולטורה, שנהרסה עד היסוד בפלישת שבטי הפרטצ'ים שהקיפו אותה מכל הכיוונים והגיעו אפילו מכיוון אוקיינוס הרדידות. על שרידי קולטורה, הקימו הפרטצ'ים מעצמה קדומה ורבת השפעה, היא פרטצ'יה המפורסמת, אשר, כאמור, שלטה בכל אגן האוקיינוס הרדוד ביד רמה במשך דורות רבים, עד שנעלמה מבין דפי ההיסטוריה. איש אינו יודע מה עלה בגורלם של הפרטצ'ים. מרבית החוקרים סבורים שהם פשוט התנוונו בתהליך היסטורי רב שנים עד ששרידיהם הפכו לעמים הקיימים כיום באיזור – הגסותים, המציצנותים, האלימותים, הבהמיותים וכמובן הוולגרים. אך אם תשאל את הוולגרים לדעתם בענין זה, תקבל מהם תשובה חד משמעית: הם, ורק הם, צאצאיהם הישירים של הפרטצ'ים הקדומים.
כיום, וולגריה היא מדינה מודרנית ומשגשגת, המקיימת יחסי שכנות טובה, ידידות מופלאה וקרבה עם כל שכנותיה.
וולגריה היא מדינה מדהימה ומעניינת לתייר. נופיה יפים, חופיה משופעים בחולות זהובים ומים כחולים, הריה מכוסים בחורשות נאות ויש בה עתיקות מעניינות לצד ערים מודרניות וארכיטקטורה מקורית. אולם גולת הכותרת ומוקד הענין העולמי בוולגריה הם, ללא כל ספק, תושביה הוולגרים, עם מרתק מאין כמוהו שמנהגיו מושכים אליהם את תשומת לבם של תיירים מהעולם כולו.
הוולגרים מתחלקים למספר קבוצות אתניות – המנגליסיטים, הבסטאים, נהגוס מוניותס, הנובורישים והפלצנים. לכל קבוצה מאפיינים ייחודיים משלה, אך לכולן מכנה משותף, נמוך ביותר, ורחב מאוד – התרבות הוולגרית.
התרבות הוולגרית מתאפיינת בכך שהיא מעמידה במרכז עולמה את האדם הוולגרי ואת סיפוק צרכיו המיידיים בלא שום התחשבות באחרים. האימרה הוולגרית - “נקודת המבט הנכונה ביותר בעולם היא מבעד למראה", משמשת מוטו מרכזי בחיים עבור כל וולגרי גאה. הוולגרים מתעבים עקרונית נימוס, תרבות והשכלה. הם רואים בהן צביעות מיותרת. תחת זאת הם מעריכים מאוד בערות, צעקנות, קולניות, כוחניות, רכושנות, אקסהביציוניזם, מציצנות ואלימות. לא תמצא וולגרי אמיתי שיעמוד בסבלנות בתור בלי לנסות לעקוף אותו, או שיחלום אפילו על לתת זכות קדימה להולכי רגל כשהוא נוהג. וולגרי המעריך את עצמו, תמיד ינהל שיחות בצעקות מחרישות אוזניים בטלפון הסלולארי שלו, רצוי בקרבת קהל מאזינים רב ככל האפשר. וולגרים מסורתיים יותר מעדיפים את שיטת הצעקות מחלון בית או מחלון רכב אחד אל משנהו.
הוולגרים מכל הקבוצות האתניות אוהבים מאוד להתנאות ולהתגאות ברכושם, והם יעשו מאמצים רבים על מנת להתקשט בעצמם ולקשט את כל אשר להם במיטב המותגים היקרים ביותר, ויותר מכך, הם יתאמצו לדאוג שמירב האנשים יידעו על רכושם הרב ומזלם הטוב. מאידך, כבודו העצמי של וולגרי, מחייב אותו שלא להודות לעולם בהצלחתו של אדם אחר, וולגרי או לא, והוא יעשה מאמצים נוגעים ללב להסביר לעמיתו המתרברב כיצד אפשר היה להצליח יותר ולהשיג הרבה יותר רכוש, קישוטים וכבוד.
כנגד אהבתם היתרה של הוולגרים לרכושם הפרטי, בא תיעובם העקרוני לרכוש הציבור. הוולגרים מקפידים, כענין של מצפון ואזרחות וולגרית טובה, להשחית רכוש ציבורי באשר הוא שם וללכלך ולזהם ככל הניתן את רשות הציבור. פעמים רבות אפשר לראות אם וולגרית טובה ודואגת, הנוזפת בחומרה בצאצאיה על שזרקו את שקית החטיפים הריקה בתוך הרכב המשפחתי, במקום לזרוק אותה החוצה דרך החלון, כפי שעושה כל ילד וולגרי מחונך.
מחמת אהבתם העצמית הרבה של הוולגרים, אחד מבילויי הזמן החביבים עליהם מאוד, הוא התבוננות במראה. בכל בית וולגרי מסורתי ישנן מספר מראות בגדלים שונים, בהן נוהגים הוולגרים לצפות שעות רבות ביממה, ולראות את עצמם ואת שכמותם מתבוססים במדמנת רפש ופרש העולה על גדותיה.
הערצתם הגדולה של הוולגרים נתונה לאלה מבינהם המשמשים דוגמא לאחרים במידת הרדידות והגסות שלהם. המעטים המצליחים להגיע לשפל המדרגה של מיאוס זוכים מייד למעמד של גיבורי תרבות עממיים ושמם נישא בפי כל. איכותו של אדם בוולגריה נמדדת, לחלופין, גם במשקלו בזהב. ככל שאדם צובר לו יותר קישוטים נוצצים לעטות עצמו בהם, כך הוא צפוי לכבוד והערכה בחברה הוולגרית.
לכאורה, יכלו חייהם של הוולגרים להיות מאושרים ונעימים ממש כחיי חתול בתוך פח זבל, אלמלא היו שתי דאגות מעיבות על חייהם:
חרדתו הגדולה של כל וולגרי היא לא "לצאת פראיר”. ענין זה מדיר שינה מעיניהם בלילות. וולגרי, כי ייחשד במעשה מנומס או אפילו במחשבה אלטרואיסטית, חייב לעשות מייד מעשה גס רוח ואנוכי במידה יוצאת דופן, כדי לטהר את שמו. ידועים סיפורים על וולגרים שהגיעו למסקנה כי לא רימו די את הזולת בעסק אשר עשו, אשר נטלו את חייהם במו ידיהם מרוב ייאוש וחרטה.
"המצניעים לכת”. אגדות אורבניות ברחבי וולגריה, הנלחשות מפה לאוזן בחיל ורעדה, מספרות על כת מסתורית ומאיימת של אנשים המשוטטים במסתרים ברחבי וולגריה ודוגלים בצניעות, בנימוס ובכבוד לזולת. אמהות וולגריות נוהגות להפחיד את ילדיהן המסרבים לאכול באיום שהן תקראנה למצניע לכת מחריד שיאמר להם "תודה", “בבקשה" או "סליחה". זקני וולגריה יודעים לספר על ימים קודרים שבהם מצניעי הלכת היו נפוצים בהרבה, ואפילו שאפו להשליט את תרבותם הקיצונית על וולגריה. למרבה המזל, נרדפו מצניעי הלכת והועלו על המוקד בזה אחר זה בכיכרות הערים. כיום, מזה שנים רבות שאיש לא ראה במו עיניו מצניע לכת חי בכל רחבי וולגריה. עם זאת, האגדות עדיין מסופרות וכדרכן של אגדות, הן בוודאי מוגזמות מאוד.
פרט לחרדה האובססיבית מ"לצאת פראיר" ופרט לתיעוב "מצניעי הלכת", חופשיים חייהם של הוולגרים מדאגות. הם חיים להם באושר בביב השופכין שלהם, משוחררים מנטל מחשבות עמוקות מדי. אכן ארץ שלווה ונטולת דאגות.
קל להתרגל לשהות בוולגריה. לאחר ההלם הראשוני, ותוך זמן קצר ביותר, ימצא את עצמו התייר צועק, נדחף, מקלל, דוחף וחוטף, מפרק ספסלים בשדרה, מרסס גראפיטי, כותב טוקבקים מלאי קללות ושגיאות כתיב באינטרנט, משתתף באודישן לתוכנית ריאליטי, מציץ ופולש לפרטיותם של אחרים בהנאה ומתחבל תחבולות הונאה, הכל כאילו נולד וחי כל חייו בוולגריה. עובדה סטטיסטית ידועה היא כי רבות מאומות העולם מעדיפות הרבה יותר שאזרחיהן ייסעו לתייר בוולגריה מאשר שהוולגרים יבואו אליהן כתיירים.
זוהי אם כן נסיכות וולגריה, יעד תיירות מועדף בכל עונות השנה.
הוסף תגובה |
קישור ישיר להודעה
