אח שלי!
אתה יוצא למלחמה עכשיו. לובש את האפוד והנשק, מורח צבעי הסוואה על הפנים באיטיות, עסוק במחשבות. האם תמות היום? ואם לא, מי כן?
אתה נזכר בציור ששלחה לך ילדה בת חמש שכתבה "תנצחו ותבואו לבקר". מעניין איפה היא עכשיו. האם היא במקלט? בבית? או אולי מציירת לעוד חיילים, יודעת שזה מה שישמח אותם.
אתה מתיישב על הכיסא בכובד ראש. מסביבך כולם עסוקים במחשבות. לכולם אותן תהיות. האם ננצח? נמות? מי יישאר? מי יטפל בנו? מתי המלחמה כבר תיגמר? איפה ניקבר? את מי נקבור? אתה עובר אחד אחד ומחבק את כולם. מעודד אותם, נותן צ'פחות, מזכיר שאתה מאוד אוהב אותם ושאם יצטרכו משהו, אתה תמיד פה בשבילם.
~בום~
אח שלי, כבר אחרי המלחמה, אתה שוכב פצוע ומיוסר. מה אוכל לעשות בשבילך? אתה לא מדבר, לא מתקשר עם אף אחד, אבל אני יודעת שאם היית יכול היית רוצה לדעת. מה שלום חבריך לפלוגה, איך נפצעת, אם מישהו מת, מתי תוכל לחזור לצבא, ומה שלומי.
אח יקר, אח אהוב הכי בעולם, אח שלי. אני גאה בך. אני גאה כל כך בכולכם.
המחשבות שאתם אלו שמגנים עלינו נותנות לי כוח להמשיך. אני מציירת עוד ציור וכותבת עוד מכתב ונותנת אותם לעוד חייל, לעוד אח.
אתה יודע שאם תצטרכו משהו- עם ישראל כולו רק מחכה לבקשות שלכם. הם עומדים מאחורי הקלעים, חוששים מטילים והפגזות, מציצים לעברכם, ורוצים לדעת מתי כל זה כבר ייגמר.
הם מאמינים בכם. הם מאמינים בכם כל כך שתצליחו לנצח. שתצליחו להביא אלינו את השלום.
אח יקר, אני מקווה שהמכתב הזה הגיע אליך. בכל פעם שיהיה לך קשה או כואב, תקרא אותו ותדע שעם ישראל כולו עומד מאחוריך. מאחורי כל אחד ואחד מכם.
אח גיבור שלי! אני יודעת שזה לא תמיד קל, לא תמיד פשוט. זה דורש מארבים ולילות ללא שינה ומשפחות שמתגעגעים אליהן ורצונות שצריך להכניע.
תודה לך על זה שתמיד התגברת, הקרבת, היית נחוש ואמיץ כדי לשמור עלינו.
תודה לכם, לכל אחד ואחד מכם, לכל חלק במערך המדהים הזה- הצבא שלנו!
אח גיבור, אח אהוב, אח מנצח, אח דואג, אח אוהב, אח עוזר, אח שומר, אח תומך. אח שלי!
אני כל כך כל כך אוהבת אותך ומאמינה באמת שנצליח לנצח.
וכן, אם תהיתם, כתבתי את זה במהלך המלחמה.
הוסף תגובה |
קישור ישיר להודעה
