פורומים » סיפור שכתבתי

כתבת סיפור למגירה? זה הזמן לשתף את קהילת הקוראים הישראלית ולקבל חוות דעת.

• לפני 11 שנים והדמעות הני דיסקין

  והדמעות, עולות ושוטפות כל חלק
  זולגות מעבר לכל מחסום
  מביעות הן את מה שהלב זועק,
  מה שנעלם
  היה ואיננו יותר.
  העולם מטשטש מבעד לדמעות הללו,
  הארורות הללו,
  שמסגירות את מה שהלב מסתיר
  עמוק בתוכו,
  ללא סדר
  וללא מחשבה,
  פורצות הן החוצה
  בצרחה אילמת
  שמהדהדת מקצה העולם ועד קצהו.
  
  האובדן.
  עמוק הוא יותר מכל,
  כיוון שמה שהיה -
  לעולם לא ישוב ויהיה,
  והחוסר הזה,
  החלל שנפער מסביב לאין,
  מציק ומכאיב.
  
  והדמעות
  הן אלו שמביעות את כל הכאב
  על מה שהיה
  ולעולם לא יהיה.
  
  כי להיות לבד
  זה הכי עצוב שיש,
  
  להיות לבד
  זה הדמעות
  והחוסר
  והאין
  והחלל שנפער בנשמה.
  להיות לבד
  זה פשוט
  להיות לבד.
  בעיקר בלילות,
  עת הגעגועים
  פוקדים ומייסרים כל כך.
  
  והדמעות,
  הוי, הדמעות
  

  ---

  הוסף תגובה | קישור ישיר להודעה

  כותרת התגובה:
  תוכן התגובה:

  * אנא שים לב: מה ששנוא עליך אל תעשה לחברך. הקפד שלא לפגוע באחרים בהודעתך.
  

  • לפני 11 שנים זה נוגע... רון.א

    

    רון.א

    פשוט וכנה.
    מה שיוצא מהלב גם נכנס אל הלב...
    

    ---

    הוסף תגובה | קישור ישיר להודעה

    כותרת התגובה:
    תוכן התגובה:

    * אנא שים לב: מה ששנוא עליך אל תעשה לחברך. הקפד שלא לפגוע באחרים בהודעתך.