פורומים » סיפור שכתבתי
כתבת סיפור למגירה? זה הזמן לשתף את קהילת הקוראים הישראלית ולקבל חוות דעת.
כתיבת הודעה חדשה בפורום סיפור שכתבתי
» נצפה 2752 פעמים מאז תחילת הספירה.
-
לפני 11 שנים כראות עיניה - סיפור אמתי מישי
בחודש הראשון של חופשת הקיץ, עבדתי בקייטנה של גן ילדים.
נהניתי מכל רגע, והתחברתי אליהם מאוד.
הם היו מיוחדים, הילדים האלה. דור חדש ולא מוכר שאוצר בתוכו דברים מדהימים.
הייתה ילדה אחת - נקרא לה תמר - שסקרנה אותי מאוד. הצורה שהיא ראתה את העולם.. עניינה אותי.
זה התחיל כשהיא שאלה אותי שאלה סתומה כביכול [סתומה במובן של לא ברורה] שהלכה בערך כך: ''מי הסבתא הכי צעירה?''
התלבטתי לרגע איך לענות לה. לא הבנתי מה היא אמרה.
אחרי חקירה של כמה דקות, הבנתי למה היא התכוונה.
מבחינתה, נולדים ילדים, הורים וסבא וסבתא. היא הכי קטנה בבית, אז היא לא ראתה תינוק שנולד וגדל. אז היא מצידה רצתה לדעת מי הסבתא הכי צעירה.
הסקרנות הזאת, וצורת החשיבה גרמו לי לרצות דעת עוד בנוגע לדרך שהיא רואה דברים.
אחרי שכתבתי את הסיפור 'להאמין בכוכבים', חשבתי לנסות כמה מהשאלות שעלו שם עליה.
הקלטתי את השיחה, כדי שאוכל אח''כ לשחזר אותה.
הלכנו ליום מתנפחים באיזו חורשה. נצמדתי מיד לתמר כדי לנסות לדובב אותה בנוגע לכוכבים.
השיחה שלנו נקטעה המון פעמים, אבל בסופו של דבר הצלחנו לדבר כמו שצריך, והיא הסבירה לי דבר או שניים על הכוכבים.
"את רוצה לספר לי עוד על הכוכבים?" שאלתי אותה. היא הנהנה בהתלהבות.
''הם כמו קוצים, נכון?'' שאלה.
''הכוכבים?'' שאלתי בבלבול.
''כן.'' אבל משהו הסיח את דעתנו, והשיחה ננטשה. אני מצטערת עכשיו שלא הייתה לי עוד הזדמנות לשאול אותה לגבי צורת הכוכבים.
כמה דקות אח''כ, התחדשה השיחה.
''איפה הכוכבים במשך היום?'' שאלתי. אכלנו בדיוק ארוחת בוקר. כשהבטתי בפניה, ראיתי שהנושא לא ימאס עליה. ושהיא רוצה לשתף אותי.
''הם בארץ אחרת,'' היא ענתה בקולה המתוק. ''בארץ שיש חושך.''
''למה?'' שאלתי. הו, כמה אני מצטערת שרק ניסיתי לדלות ממנה מידע, ולא באמת לשמוע מה היא אומרת..
''כי עכשיו בוקר.'' ענתה בפשטות.
''ומה הם עושים?'' שוב, אותו קול חוקר. כמו כל העיתונאים שנדחפים לחיים כדי להוציא סיפור טוב.
תמר מצידה, לא ראתה שום דבר חשוד.
''הם הולכים ללילה כדי שיראו אותם, וכשפה לילה הם חוזרים.'' ראיתי את האמת בעיניה. את הביטחון באמיתות דבריה.
''אז עכשיו אין כוכבים בשמיים?'' שאלתי, רק כדי לברר.
''כן.'' היא ענתה.
כשחיכינו לאוטובוס, עלתה במוחי שאלה אחרת שרציתי לשאול אותה.
אנחנו גרות בישוב דתי, ושתינו דתיות. רציתי לשאול אותה מה היא חושבת על הקיום של אלוקים.
''הוא קיים ולא קיים.'' היא ענתה לי.
הבטתי בה, לא מבינה. ''אז הוא קיים או לא?''
''לא.'' ענתה. עכשיו התבלבלתי. נראה שהיא לא הבינה אותי, ואני לא אותה.
''אז למי את מתפללת?'' שאלתי.
''לה'.'' היא ענתה כאילו זה מובן מאליו.
''אז לא הבנתי.'' אמרתי באנחת תסכול קלה.
''הוא קיים,'' היא אמרה בטון שמנסה להסביר. חשבתי שהיא רוצה להמשיך את המשפט, אבל ההמשך לא הגיע.
אז ניסיתי לעזור לה. ''איך את יודעת?''
''אני לא יודעת, אני חושבת..'' שוב, באותו טון מסביר.
''מה גרם לך לחשוב?'' שאלתי, לא מוותרת.
אבל נראה שהיא לא הבינה את השאלה שלי כי היא ענתה:
''אם הוא קיים או לא.''
אז המשכתי לחקור, כמו מטומטמת. במקום לנסות להבין את מה שהילדה מנסה להסביר לי.
''חשבת לבד? מאיפה זה בא?''
היא נאנחה, קצת בייאוש. ''זה פשוט הגיע..'' היא מרחה את המילה בטון ילדותי. ''אני יודעת לחשוב.''
חייכתי. ''אני יודעת שאת יודעת לחשוב..''
ואז המשכתי לשאול את אותן שאלות, מפספסת משהו שרק עכשיו, בשמיעה חוזרת של אותה שיחה אני מתחילה להבין.
היא אמרה משפט בודד אחד, שבאותו רגע לא הבנתי, ועברתי עליו בלי לחשוב עליו יותר מידי:
''המצאתי לבד שאני אחשוב את זה.''
ופה נפתח פתח להשקפת העולם של תמר, שאני כל כך מצטערת שלא היה לי עוד זמן לחקור.
אתם מבינים, במקום לנסות להבין את המשפט הזה, עברתי לשאלה הבאה בניסיון להבין כבר איך היא יודעת שהוא קיים. אז שאלתי אותה:
''לחשוב מה?''
עכשיו הופיע תסכול על פניה. ''שה' לא קיים או כן קיים!'' היא קראה בייאוש.
אני לא הבנתי מה היא אמרה, והיא מצידה, לא הצליחה להסביר.
''מה גרם לך לחשוב?'' המשכתי בעקשנות מטופשת.
''שאני חושבת אם לחשוב את זה..'' היא ענתה.
''איך הגעת לזה?'' שאלתי, בלי להתעמק בעוד משפט מדהים שהיא אמרה.
''סתם חשבתי..'' השיחה שלנו נגמרה בכך שתמר פלטה מפיה קול של תסכול אמתי, כיוון שלא הצליחה להסביר לי כמו שצריך.
אני הופכת עכשיו את המשפטים ''המצאתי לבד שאני אחשוב על זה'' ו ''שאני חושבת לבד אם לחשוב את זה'' בראש, ומנסה להבין מה הם אומרים.
היה חלק מהשיחה שהורדתי, כי הוא היה לא ברור, וילדים אחרים התחילו לדבר באמצע. מה שתמר אמרה לי בו היה שאחרי שהיא מחליטה שהיא חושבת על משהו, היא אומרת את זה לאבא שלה ושואלת אותו לגבי זה.
ככה היא מאמינה שאלוקים קיים.
המחשבה עלתה בראש שלה, סתם ככה [''סתם חשבתי''], והיא החליטה לחקור את זה לעומק.
זה גרם לי להבין כמה מחשבות הולכות בראש של ילד.
ואיזה מחשבות עמוקות.
מה הכוכבים עושים, האם אלוקים קיים או לא ומי הסבתא שנולדה אחרונה.
תמרי בת ארבע וחצי בסך הכל. היא נראית שקטה, ורחפנית, אבל היא אחת מאותם ילדים מיוחדים של אותו הדור, שהופכים אותו לדור כזה מיוחד.
אותם ילדים שאני הכי מפחדת שינחתו למציאות וישברו. אותם ילדים שאני לא רוצה שיאבדו את התמימות. אותם ילדים שפשוט צריכים להישאר ילדים, כדי שאנחנו נזכור מה זה.
אני לא כזאת מבוגרת, אחרי הכל. בסך הכל חמש עשרה.
אבל גם אני מתחילה להתבגר, ויום יגיע – הוא תמיד מגיע – ואני אשכח מה זה להיות ילדה. לכולם זה קורה. גם לאותם בודדים שנשארים ילדים ברוחם.
אז את השיחה הזאת תיעדתי. ואני בטוחה שלאורך השנים יהיו עוד הרבה אחרות, עם ילדים שונים שייתנו לי תקווה.
ולאדם הבא שיעז להגיד לילד משפט כמו ''כשתגדל תבין'' אני אספר על תמר.
ואני אסביר לו בצורה ברורה ביותר שהילד לא צריך לגדול כדי להבין.
הוא כבר מבין.
הרבה יותר ממנו, למען האמת.
---
אני אשמח מאוד אם תגידו מה דעתכם, כי יש לי הרגשה שיש פה משו.. לא יודעת.
אם יש לכם רעיונות לשיפור או אני לא יודעת מה - פשוט תכתבו.
הוסף תגובה | קישור ישיר להודעה-
לפני 11 שנים זה פשוט מדהים ג'קס
ובנוגע לילדים הכי צעירים במשפחה- תחשבו על זה שוב אחרי שתפגשו את אח שלי :)
הוסף תגובה | קישור ישיר להודעה-
לפני 11 שנים חחח.... מישי
-
-
לפני 11 שנים זה כל כך יפה! מוּמוּ
אוף, לעזאזל, כתבתי פה תגובה מפורטת, והיא נמחקה.
אין לי כוח לשחזר את זה עכשיו...
הוסף תגובה | קישור ישיר להודעה-
לפני 11 שנים הודעה שמחה ללא כותרת מישי
-
לפני 11 שנים אוקיי, עכשיו יש לי זמן לשחזר את זה. מוּמוּ (ל"ת)
-
לפני 11 שנים רגע... מוּמוּ
אני גם מכירה ילד כזה. חכם, הכי קטן במשפחה, בטוח שהוא יודע הכל.
יום אחד שמרתי עליו והוא שאל אותי: "את יודעת איך צדו ממוטה?"
התפלאתי על השאלה הזאת, כי מאיפה הוא מכיר את הנושא?
ואז הוא הסביר לי: "הביאו כל מיני גרזינים וחרבות וכלי נשק מפחידים כאלה, כמו שיש לערבים, ורדפו אחריה. היא פחדה מהם מאוד, אז היא רצה חזרה לבית שלה ושם היא נהייתה כמו שבלול, ולא רצתה לשחק עם חברים שלה, ולא לאכול, ולא לעשות כלום.
ככה הם תפסו אותה"
הוא כזה נשמה!
הוסף תגובה | קישור ישיר להודעה-
לפני 11 שנים חח.. מישי
יכול להיות שזה משהו עם ילדים הכי קטנים במשפחה. גם אחשלי הוא טיפוס כזה..
הם רואים את העולם בצורה כל כך מעניינת.. תחשבי עליהם. הכי קטנים, כולם יותר גדולים מהם, וגבוהים וכביכול חכמים..
את יודעת, אח שלי פעם אמר לי שכשהוא יהיה גדול הוא רוצה להיות 'הכי הכי גבוה! יותר גבוה מכולם!' הוא ממש דרדס, הקטנצ'יק. בוודאי יש לו רגשי נחיתות..
והם, יותר מכולנו, רואים את העולם כמו שהוא. ומפרשים אותו בדרך שלהם. אין להם דעות קדומות, לחצים כאלה ואחרים.. הם הכי תמימים שיש.
הוסף תגובה | קישור ישיר להודעה-
לפני 11 שנים כן, זה מדהים! מוּמוּ
-
לפני 11 שנים כן.. מישי
אני משתדלת מאוד להיות יותר כמוהם. להיות עם ראש פתוח, לראות את הכל כמו שהוא..
*אנחה* פעם הכל היה פשוט יותר.. P:
הוסף תגובה | קישור ישיר להודעה
-
-
-
-
-
-
-
לפני 11 שנים זה מדהים. ~RAIN~
מישמיש, את ילדה מוכשרת. ממש ממש מוכשרת. אין לי שום דבר להגיד חוץ מזה.
הוסף תגובה | קישור ישיר להודעה-
לפני 11 שנים *חיוך נבוך* מישי
-
-
לפני 11 שנים וואו. no fear
דבר ראשון - אני כל כך אוהבת את הכתיבה שלך! כתיבה של בדיעבד. נוגעת ומרירה-מתוקה.
דבר שני - תמר הזו כזאת מותק ^_^
ודבר שלישי - אני כל כך לא הבנתי מה היא מנסה להגיד וכל כך בא לי להבין. אכן מתסכל.
חבל שאי אפשר להיכנס לראש של מישהו מדי פעם, לכמה רגעים, רק כדי להבין אותו.
בסופו של דבר - קטע מדהים. כל הכבוד.
הוסף תגובה | קישור ישיר להודעה-
לפני 11 שנים המון תודה נוף :) מישי
ממש רציתי להבין מה היא אמרה. היה לה מאוד קשה להתבטא.
והיא דיברה כמו בנאדם שכבר גיבש עמדה מאחורי הדברים שלו, ומדבר כאילו כולם מבינים מה הוא אומר.. :/
בכל אופן, אני אפגוש אותה שוב שנה הבאה. היא בגן של אמא שלי.. אז אני אנסה לחלץ ממנה עוד מידע ;)
הוסף תגובה | קישור ישיר להודעה
-
-
