אז מי קורא את זה בשעות כאלה?
חיות לילה שכמותכם...
סתם, זה כולה 10 בלילה.
ו... סטינו מהנושא ועכשיו לסיפור, לא מצאתי שם אז נקרא לו- קטע קצר על השואה, טוב?
היא עברה ברחוב, עיניה נטועות באדמה וגופה מרגיש אלפי עיניים אחרות מסתכלות עליה במבט מסוקרן.
'אל תסתכלו עליי, אל תסתכלו עליי, אל תסתכלו עליי' היא צעקה בראשה אך ברור היה שאין כל מי שישמע זאת.
בגדיה הקרועים, שיערה המבולגן, פניה המלוכלכות והטלאי הצהוב שמופיע על בגדיה.
היה זה ברור שהיא יהודייה גם ללא נוכחותו של הטלאי הצהוב.
לאחר כמה שניות בא איש אחד, איש רזה מאוד עם בגדים מכובדים שעליהם מוטבעים כמה סמלים של חיילי ה-ss.
היא המשיכה ללכת, כאילו התעלמה מנוכחותו התנהגותה גרמה לכל להידרך אחורה.
"היי את!" הוא צעק לעברה.
היא המשיכה ללכת.
"היי את!" הוא קרא שוב.
היא המשיכה ללכת.
"איך שאת רוצה" היא שמעה אותו ממלמל.
היא המשיכה ללכת.
היא לא שמעה דבר כבר זמן ממושך אז היא חשבה שהוא עזב אותה, הניח לה לנפשה.
חיוך קטן הגדוש בהקלה נגלה על שפתיה, היא לא חייכה כך כבר זמן רב.
לאחר כמה שניות ירייה חזקה נשמעה באוויר וגופה של הילדה צנח קדימה.
גופתה של הילדה נשארה שם תמיד, מזכירה לכל שאר היהודים מה קורה למי שמפר פקודה של חייל.
אף אחד לא טרח לקבור אותה, אף אחד לא טרח להזיז אותה, אף אחד לא טרח להסתכל עליה.
הוסף תגובה |
קישור ישיר להודעה
