עוד חודשיים יש לי בר מצווה ואני אהפוך מילד לנער ולאחר החשבה הזאת נשמע צלצול בדלת
היום היה היום הראשון שהגיע הרבי לביתי שאלתי אותו מה שמו הוא ענה לי "יצחק" והוא לאחר מכן הוא שאל "מה שמך"
"שמי מתן"
"שם יפה שמסמן על מתנה"
"נכון" צחקקתי
אחרי כמה זמן שישבתי לפני שהגיע לא ידעתי על מה נלמד זה אחד האירועים הכי חשובים בחיים שלי ועדיין אין לי מושג מה יהיה בו אז שאלתי את יצחק
"מה אנחנו נלמד היום?"
"היום נלמד את המפטיר שלך תחזור אחרי
ברכו את ה' המבורך"
הוא אמר את זה בסוג של שירה וישר אחרי שאמר את זה חזרתי אחריו
" ברכו את ה' המבורך"
"ברכו את ה' המבורך לעולם ועד"
" ברכו את ה' המבורך לעולם ועד"
וככה זה נמשך בערך שלוש תרבע שעה הוא הלך ואמר "תתאמן על המפטיר שלך וכשאני אגיע לכאן עוד שבוע תהיה מוכן"
אמרתי לו "סמוך עליי אני אדע את זה מצוין"
ישר אחרי שהלך ישבתי וקרא את המפטיר שוב ושוב
אימא שלי נכנסה לחדר ושאלה "מתן ארוחת הערב מתקררת"
"חכי אימא רק עוד קריאה אחת"
אחרי ארוחת הערב אבא שלי בא אליי ואמר "מתן נחש מה?"
"מה" שאלתי
"יש לי אירוע למשפחה וחברים באולם גדול"
"באמת?!"
"כן אני יעשה הכול בשבילך" אמר בחיוך
ישר אחרי המילים הללו הלכתי למיטה שלי לישון אני צריך להיות מוכן לבית ספר מחר
כשהתעוררתי בבוקר לא ראיתי את אבי שאלתי את אימא
"איפה אבא?"
"היא ענתה לי בבית חולים"
"מה קרה?!"
"סבא שלך קיבל אירוע"
השאלה היחידה שקפצה לי לראש בזמן הזה הייתה "הוא יגיע לבר מצווה שלי?"
"קודם כול צריך שהוא יהיה בחיים עד מחר"
אני ואמי ישבנו בבית חולים ליד החדר שטיפלו בסבא שלי היחיד שהיא אתו בחדר היה אבא שלי, אנחנו ישבנו שם ושמענו צעקות מהחדר לא ידענו מה קורה קיווינו שזה צעקות טובות אם יש דבר כזה.
אחר שעתים ורבע שישבנו שם יצא אבי מחדר הטיפולים הוא היה נראה עצוב הוא פתח את הפה וקיוויתי שזה לא מילים שיהיו כואבות בליבי הוא נשם נשימה עמוקה ואז התחיל לדבר "אוקי, דוד באמצע הלילה עבר אירוע בגוף חצי מהגוף שלו השתתק לשעה כשישן, הרופאים רצו לתת לו זריקה כי חשבו שהגוף שלו עדיין בשיתוק אבל אמרתי להם לא וצדקתי אז כרגע הוא לא יכול ללכת ואני אצטרך ללמד אותו הכול מהתחלה כמו תינוק".
היה לנו פרצוף מיואש אני חשבתי שהוא יהיה בסדר אבל הדבר היחיד שהיה לי בראש מה עם הבר מצווה שלי הוא יהיה? הוא לא? השאלות הרגו אותי אבל הדבר היחיד שצריך כרגע הוא סבלנות......המון סבלנות.
יומים אחרי שכמעט לא ראיתי את אבא שלי כי הוא טיפל בסבא דוד, שאלתי אותו שאלה
"אבא תגיד מה עם אירוע בר המצווה הוא יתקיים?"
אבא ישב על הכורסה ונאנח
"מתן התקשרתי לאולם אירועים והחלטתי לבטל את האירוע מכיוון שאי אפשר לחגוג שעצובים"
עצר לקחת נשימה והמשיך "אבל אני יעשה הכול שהוא ישמע את הפרשה שלך את כול החיים שלי אני מוכן לתת בשביל שהוא ייבוא לבית הכנסת לשמוע אותך קורא את הפרשה"
"תודה אבא תעשה הכול אני מתחנן
הלכתי למיטה אבל נשארתי ער כול הלילה ובהיתי בקיר והתפללתי לשלום סבא ולבר מצווה.
אחרי חודש ושלושה שבועות של לימוד ידעתי את הפרשה בצורה מדהימה המורה אמר לי שהוא מלמד ארבעים שנה והוא לא ראה דבר כזה ואני הייתי גאה בעצמי, אבא כול יום יוצר מהבית ב8 וחוזר ב11בלילה והוא מספר שהמצב משפתר שהוא הצליח ללכת בלי עזרה 10 מטר זה נשמע רע אבל בשבילו זה טוב הוא מספר, היום אחרי כמעט שלושה חודשיים אני רואה את סבא דוד פעם ראשונה.
אבא הסיע אותי לבית חולים ומה שראיתי היה נורא הסבא שצחק חייך והלך! יושב מדוכא על כיסא גלגלים, לא יכולתי לדבר איתו כי הוא היה חלש פיזית אבל לראות אותו כבר עשה לי טוב אבל הבקשה שלי שעוד שבוע הוא ישמע אותי קורא את הפרשה.
זהו זה הנה היום הגדול הבר מצווה שלי כול המשפחה לבשה בגדים יפים שקנינו במיוחד לאירוע הלכנו ברגל לבית הכנסת בכוונה לקחנו בית כנסת שנמצא קרוב לסבא שיוכל להגיע בקלות.
אחרי מספר דקות שהיינו שם התחלו להגיע משפחה וחברים וכולם נראו מהודרים ומתרגשים לקראת בר המצווה שלי ואני שמחתי אל מכול האנשים האלה היה לי חסר דבר אחד סבא, סבא שלא היה אחד גוסס ואחד נפטר מסרטן עוד לפני שנולדתי, התחילו לעלות משפחה שלי לקרוא מספר קטעים ולאחר מכן הגיע תורי התרגשתי וניסיתי לשננן את כול הפרשה, בשביל הרגע הזה חיכיתי כול החיים עכשיו הבר מצווה הסתכלתי סביב לראות מי שם ראיתי את המשפחה שלי שם אבא שלי לידי והרב יצחק גם, המשפחה חייכה והחברים התכוננו לזרוק את הסוכריות אבל מכול הקהל לא ראיתי אדם אחד שקרוב לליבי סבא דוד.
ובלי לחשוב התחלתי לקרוא הייתי לחוץ מאוד ובאותו זמן גם נהניתי מאוד באמצע הפרשה התחלתי לבכות מהתרגשות לא חשבתי שיהיה כזה מרגש אבל לבסוף כשסיימתי התחילו לזרוק עליי את הסוכריות וחייכתי מאושר, כול הקהל שהיה בבית הכנסת אמרו לי שקראתי נהדר ממש אחד הטובים בבית הכנסת וזה עשה אותי גאה אבל אחד אמר לי שכדאי שאני אהיה חזן!.
אבל זהו סבא דוד לא ישמע אותי קורא את הפרשה.
הייתי בדרך אליו עם מחברת, במחברת הייתה הפרשה שלי האוטובוס עצר בדיוק מול ביתו.
הייתי במעלית די התרגשתי באתי צלצלתי בדלת סבתא לאה אמרה
"מתן מה אתה עושה פה?"
"באתי לעשות לסבא הפתעה"
"איזה הפתעה?"
הלכתי אל סבא דוד ואמרתי לו
"סבא"
"הוא הסובב לאט את הראש שלו
"נכד שלי! מצטער שלא הייתי בבר מצווה שלך ובבית הכנסת" אמר כמעט דומע
"אני יודע אז החלטתי להביא את בית הכנסת לכאן"
"מה זאת אומרת?"
"אני הולך לקרוא לך את הפרשה"
"תודה מתן" אמר בחיוך קטן
התחלתי לקרוא את הפרשה, הפרשה מאוד ארוכה כמעט כ10 דקות.
לקחתי כיפה ושמתי לי וסבא דוד על הראש התחלתי לקרוא את השורות הראשונות והוא נעמד אומרים שזה נדיר שהוא עומד שזה קשה לו המשכתי לקרוא והוא התחיל לבכות והצטרפתי אליו ופשוט אחרי שסיימתי את הפרשה הוא התיישב ונתתי לו חיבוק יחיד ומיוחד שאני זוכר לכול החיים.
היום היה היום הראשון שהגיע הרבי לביתי שאלתי אותו מה שמו הוא ענה לי "יצחק" והוא לאחר מכן הוא שאל "מה שמך"
"שמי מתן"
"שם יפה שמסמן על מתנה"
"נכון" צחקקתי
אחרי כמה זמן שישבתי לפני שהגיע לא ידעתי על מה נלמד זה אחד האירועים הכי חשובים בחיים שלי ועדיין אין לי מושג מה יהיה בו אז שאלתי את יצחק
"מה אנחנו נלמד היום?"
"היום נלמד את המפטיר שלך תחזור אחרי
ברכו את ה' המבורך"
הוא אמר את זה בסוג של שירה וישר אחרי שאמר את זה חזרתי אחריו
" ברכו את ה' המבורך"
"ברכו את ה' המבורך לעולם ועד"
" ברכו את ה' המבורך לעולם ועד"
וככה זה נמשך בערך שלוש תרבע שעה הוא הלך ואמר "תתאמן על המפטיר שלך וכשאני אגיע לכאן עוד שבוע תהיה מוכן"
אמרתי לו "סמוך עליי אני אדע את זה מצוין"
ישר אחרי שהלך ישבתי וקרא את המפטיר שוב ושוב
אימא שלי נכנסה לחדר ושאלה "מתן ארוחת הערב מתקררת"
"חכי אימא רק עוד קריאה אחת"
אחרי ארוחת הערב אבא שלי בא אליי ואמר "מתן נחש מה?"
"מה" שאלתי
"יש לי אירוע למשפחה וחברים באולם גדול"
"באמת?!"
"כן אני יעשה הכול בשבילך" אמר בחיוך
ישר אחרי המילים הללו הלכתי למיטה שלי לישון אני צריך להיות מוכן לבית ספר מחר
כשהתעוררתי בבוקר לא ראיתי את אבי שאלתי את אימא
"איפה אבא?"
"היא ענתה לי בבית חולים"
"מה קרה?!"
"סבא שלך קיבל אירוע"
השאלה היחידה שקפצה לי לראש בזמן הזה הייתה "הוא יגיע לבר מצווה שלי?"
"קודם כול צריך שהוא יהיה בחיים עד מחר"
אני ואמי ישבנו בבית חולים ליד החדר שטיפלו בסבא שלי היחיד שהיא אתו בחדר היה אבא שלי, אנחנו ישבנו שם ושמענו צעקות מהחדר לא ידענו מה קורה קיווינו שזה צעקות טובות אם יש דבר כזה.
אחר שעתים ורבע שישבנו שם יצא אבי מחדר הטיפולים הוא היה נראה עצוב הוא פתח את הפה וקיוויתי שזה לא מילים שיהיו כואבות בליבי הוא נשם נשימה עמוקה ואז התחיל לדבר "אוקי, דוד באמצע הלילה עבר אירוע בגוף חצי מהגוף שלו השתתק לשעה כשישן, הרופאים רצו לתת לו זריקה כי חשבו שהגוף שלו עדיין בשיתוק אבל אמרתי להם לא וצדקתי אז כרגע הוא לא יכול ללכת ואני אצטרך ללמד אותו הכול מהתחלה כמו תינוק".
היה לנו פרצוף מיואש אני חשבתי שהוא יהיה בסדר אבל הדבר היחיד שהיה לי בראש מה עם הבר מצווה שלי הוא יהיה? הוא לא? השאלות הרגו אותי אבל הדבר היחיד שצריך כרגע הוא סבלנות......המון סבלנות.
יומים אחרי שכמעט לא ראיתי את אבא שלי כי הוא טיפל בסבא דוד, שאלתי אותו שאלה
"אבא תגיד מה עם אירוע בר המצווה הוא יתקיים?"
אבא ישב על הכורסה ונאנח
"מתן התקשרתי לאולם אירועים והחלטתי לבטל את האירוע מכיוון שאי אפשר לחגוג שעצובים"
עצר לקחת נשימה והמשיך "אבל אני יעשה הכול שהוא ישמע את הפרשה שלך את כול החיים שלי אני מוכן לתת בשביל שהוא ייבוא לבית הכנסת לשמוע אותך קורא את הפרשה"
"תודה אבא תעשה הכול אני מתחנן
הלכתי למיטה אבל נשארתי ער כול הלילה ובהיתי בקיר והתפללתי לשלום סבא ולבר מצווה.
אחרי חודש ושלושה שבועות של לימוד ידעתי את הפרשה בצורה מדהימה המורה אמר לי שהוא מלמד ארבעים שנה והוא לא ראה דבר כזה ואני הייתי גאה בעצמי, אבא כול יום יוצר מהבית ב8 וחוזר ב11בלילה והוא מספר שהמצב משפתר שהוא הצליח ללכת בלי עזרה 10 מטר זה נשמע רע אבל בשבילו זה טוב הוא מספר, היום אחרי כמעט שלושה חודשיים אני רואה את סבא דוד פעם ראשונה.
אבא הסיע אותי לבית חולים ומה שראיתי היה נורא הסבא שצחק חייך והלך! יושב מדוכא על כיסא גלגלים, לא יכולתי לדבר איתו כי הוא היה חלש פיזית אבל לראות אותו כבר עשה לי טוב אבל הבקשה שלי שעוד שבוע הוא ישמע אותי קורא את הפרשה.
זהו זה הנה היום הגדול הבר מצווה שלי כול המשפחה לבשה בגדים יפים שקנינו במיוחד לאירוע הלכנו ברגל לבית הכנסת בכוונה לקחנו בית כנסת שנמצא קרוב לסבא שיוכל להגיע בקלות.
אחרי מספר דקות שהיינו שם התחלו להגיע משפחה וחברים וכולם נראו מהודרים ומתרגשים לקראת בר המצווה שלי ואני שמחתי אל מכול האנשים האלה היה לי חסר דבר אחד סבא, סבא שלא היה אחד גוסס ואחד נפטר מסרטן עוד לפני שנולדתי, התחילו לעלות משפחה שלי לקרוא מספר קטעים ולאחר מכן הגיע תורי התרגשתי וניסיתי לשננן את כול הפרשה, בשביל הרגע הזה חיכיתי כול החיים עכשיו הבר מצווה הסתכלתי סביב לראות מי שם ראיתי את המשפחה שלי שם אבא שלי לידי והרב יצחק גם, המשפחה חייכה והחברים התכוננו לזרוק את הסוכריות אבל מכול הקהל לא ראיתי אדם אחד שקרוב לליבי סבא דוד.
ובלי לחשוב התחלתי לקרוא הייתי לחוץ מאוד ובאותו זמן גם נהניתי מאוד באמצע הפרשה התחלתי לבכות מהתרגשות לא חשבתי שיהיה כזה מרגש אבל לבסוף כשסיימתי התחילו לזרוק עליי את הסוכריות וחייכתי מאושר, כול הקהל שהיה בבית הכנסת אמרו לי שקראתי נהדר ממש אחד הטובים בבית הכנסת וזה עשה אותי גאה אבל אחד אמר לי שכדאי שאני אהיה חזן!.
אבל זהו סבא דוד לא ישמע אותי קורא את הפרשה.
הייתי בדרך אליו עם מחברת, במחברת הייתה הפרשה שלי האוטובוס עצר בדיוק מול ביתו.
הייתי במעלית די התרגשתי באתי צלצלתי בדלת סבתא לאה אמרה
"מתן מה אתה עושה פה?"
"באתי לעשות לסבא הפתעה"
"איזה הפתעה?"
הלכתי אל סבא דוד ואמרתי לו
"סבא"
"הוא הסובב לאט את הראש שלו
"נכד שלי! מצטער שלא הייתי בבר מצווה שלך ובבית הכנסת" אמר כמעט דומע
"אני יודע אז החלטתי להביא את בית הכנסת לכאן"
"מה זאת אומרת?"
"אני הולך לקרוא לך את הפרשה"
"תודה מתן" אמר בחיוך קטן
התחלתי לקרוא את הפרשה, הפרשה מאוד ארוכה כמעט כ10 דקות.
לקחתי כיפה ושמתי לי וסבא דוד על הראש התחלתי לקרוא את השורות הראשונות והוא נעמד אומרים שזה נדיר שהוא עומד שזה קשה לו המשכתי לקרוא והוא התחיל לבכות והצטרפתי אליו ופשוט אחרי שסיימתי את הפרשה הוא התיישב ונתתי לו חיבוק יחיד ומיוחד שאני זוכר לכול החיים.