עוד חודשיים יש לי בר מצווה ואני אהפוך מילד לנער ולאחר החשבה הזאת נשמע צלצול בדלת
היום היה היום הראשון שהגיע הרבי לביתי שאלתי אותו מה שמו הוא ענה לי "יצחק" והוא לאחר מכן הוא שאל "מה שמך"
"שמי מתן"
"שם יפה שמסמן על מתנה"
"נכון" צחקקתי
אחרי כמה זמן שישבתי לפני שהגיע לא ידעתי על מה נלמד זה אחד האירועים הכי חשובים בחיים שלי ועדיין אין לי מושג מה יהיה בו אז שאלתי את יצחק
"מה אנחנו נלמד היום?"
"היום נלמד את המפטיר שלך תחזור אחרי
ברכו את ה' המבורך"
הוא אמר את זה בסוג של שירה וישר אחרי שאמר את זה חזרתי אחריו
" ברכו את ה' המבורך"
"ברכו את ה' המבורך לעולם ועד"
" ברכו את ה' המבורך לעולם ועד"
וככה זה נמשך בערך שלוש תרבע שעה הוא הלך ואמר "תתאמן על המפטיר שלך וכשאני אגיע לכאן עוד שבוע תהיה מוכן"
אמרתי לו "סמוך עליי אני אדע את זה מצוין"
ישר אחרי שהלך ישבתי וקרא את המפטיר שוב ושוב
אימא שלי נכנסה לחדר ושאלה "מתן ארוחת הערב מתקררת"
"חכי אימא רק עוד קריאה אחת"
אחרי ארוחת הערב אבא שלי בא אליי ואמר "מתן נחש מה?"
"מה" שאלתי
"יש לי אירוע למשפחה וחברים באולם גדול"
"באמת?!"
"כן אני יעשה הכול בשבילך" אמר בחיוך
ישר אחרי המילים הללו הלכתי למיטה שלי לישון אני צריך להיות מוכן לבית ספר מחר
כשהתעוררתי בבוקר לא ראיתי את אבי שאלתי את אימא
"איפה אבא?"
"היא ענתה לי בבית חולים"
"מה קרה?!"
"סבא שלך קיבל אירוע"
השאלה היחידה שקפצה לי לראש בזמן הזה הייתה "הוא יגיע לבר מצווה שלי?"
"קודם כול צריך שהוא יהיה בחיים עד מחר"
אני ואמי ישבנו בבית חולים ליד החדר שטיפלו בסבא שלי היחיד שהיא אתו בחדר היה אבא שלי, אנחנו ישבנו שם ושמענו צעקות מהחדר לא ידענו מה קורה קיווינו שזה צעקות טובות אם יש דבר כזה.
אחר שעתים ורבע שישבנו שם יצא אבי מחדר הטיפולים הוא היה נראה עצוב הוא פתח את הפה וקיוויתי שזה לא מילים שיהיו כואבות בליבי הוא נשם נשימה עמוקה ואז התחיל לדבר "אוקי, דוד באמצע הלילה עבר אירוע בגוף חצי מהגוף שלו השתתק לשעה כשישן, הרופאים רצו לתת לו זריקה כי חשבו שהגוף שלו עדיין בשיתוק אבל אמרתי להם לא וצדקתי אז כרגע הוא לא יכול ללכת ואני אצטרך ללמד אותו הכול מהתחלה כמו תינוק".
היה לנו פרצוף מיואש אני חשבתי שהוא יהיה בסדר אבל הדבר היחיד שהיה לי בראש מה עם הבר מצווה שלי הוא יהיה? הוא לא? השאלות הרגו אותי אבל הדבר היחיד שצריך כרגע הוא סבלנות......המון סבלנות.
יומים אחרי שכמעט לא ראיתי את אבא שלי כי הוא טיפל בסבא דוד, שאלתי אותו שאלה
"אבא תגיד מה עם אירוע בר המצווה הוא יתקיים?"
אבא ישב על הכורסה ונאנח
"מתן התקשרתי לאולם אירועים והחלטתי לבטל את האירוע מכיוון שאי אפשר לחגוג שעצובים"
עצר לקחת נשימה והמשיך "אבל אני יעשה הכול שהוא ישמע את הפרשה שלך את כול החיים שלי אני מוכן לתת בשביל שהוא ייבוא לבית הכנסת לשמוע אותך קורא את הפרשה"
"תודה אבא תעשה הכול אני מתחנן
הלכתי למיטה אבל נשארתי ער כול הלילה ובהיתי בקיר והתפללתי לשלום סבא ולבר מצווה.
אחרי חודש ושלושה שבועות של לימוד ידעתי את הפרשה בצורה מדהימה המורה אמר לי שהוא מלמד ארבעים שנה והוא לא ראה דבר כזה ואני הייתי גאה בעצמי, אבא כול יום יוצר מהבית ב8 וחוזר ב11בלילה והוא מספר שהמצב משפתר שהוא הצליח ללכת בלי עזרה 10 מטר זה נשמע רע אבל בשבילו זה טוב הוא מספר, היום אחרי כמעט שלושה חודשיים אני רואה את סבא דוד פעם ראשונה.
אבא הסיע אותי לבית חולים ומה שראיתי היה נורא הסבא שצחק חייך והלך! יושב מדוכא על כיסא גלגלים, לא יכולתי לדבר איתו כי הוא היה חלש פיזית אבל לראות אותו כבר עשה לי טוב אבל הבקשה שלי שעוד שבוע הוא ישמע אותי קורא את הפרשה.
זהו זה הנה היום הגדול הבר מצווה שלי כול המשפחה לבשה בגדים יפים שקנינו במיוחד לאירוע הלכנו ברגל לבית הכנסת בכוונה לקחנו בית כנסת שנמצא קרוב לסבא שיוכל להגיע בקלות.
אחרי מספר דקות שהיינו שם התחלו להגיע משפחה וחברים וכולם נראו מהודרים ומתרגשים לקראת בר המצווה שלי ואני שמחתי אל מכול האנשים האלה היה לי חסר דבר אחד סבא, סבא שלא היה אחד גוסס ואחד נפטר מסרטן עוד לפני שנולדתי, התחילו לעלות משפחה שלי לקרוא מספר קטעים ולאחר מכן הגיע תורי התרגשתי וניסיתי לשננן את כול הפרשה, בשביל הרגע הזה חיכיתי כול החיים עכשיו הבר מצווה הסתכלתי סביב לראות מי שם ראיתי את המשפחה שלי שם אבא שלי לידי והרב יצחק גם, המשפחה חייכה והחברים התכוננו לזרוק את הסוכריות אבל מכול הקהל לא ראיתי אדם אחד שקרוב לליבי סבא דוד.
ובלי לחשוב התחלתי לקרוא הייתי לחוץ מאוד ובאותו זמן גם נהניתי מאוד באמצע הפרשה התחלתי לבכות מהתרגשות לא חשבתי שיהיה כזה מרגש אבל לבסוף כשסיימתי התחילו לזרוק עליי את הסוכריות וחייכתי מאושר, כול הקהל שהיה בבית הכנסת אמרו לי שקראתי נהדר ממש אחד הטובים בבית הכנסת וזה עשה אותי גאה אבל אחד אמר לי שכדאי שאני אהיה חזן!.
אבל זהו סבא דוד לא ישמע אותי קורא את הפרשה.
הייתי בדרך אליו עם מחברת, במחברת הייתה הפרשה שלי האוטובוס עצר בדיוק מול ביתו.
הייתי במעלית די התרגשתי באתי צלצלתי בדלת סבתא לאה אמרה
"מתן מה אתה עושה פה?"
"באתי לעשות לסבא הפתעה"
"איזה הפתעה?"
הלכתי אל סבא דוד ואמרתי לו
"סבא"
"הוא הסובב לאט את הראש שלו
"נכד שלי! מצטער שלא הייתי בבר מצווה שלך ובבית הכנסת" אמר כמעט דומע
"אני יודע אז החלטתי להביא את בית הכנסת לכאן"
"מה זאת אומרת?"
"אני הולך לקרוא לך את הפרשה"
"תודה מתן" אמר בחיוך קטן
התחלתי לקרוא את הפרשה, הפרשה מאוד ארוכה כמעט כ10 דקות.
לקחתי כיפה ושמתי לי וסבא דוד על הראש התחלתי לקרוא את השורות הראשונות והוא נעמד אומרים שזה נדיר שהוא עומד שזה קשה לו המשכתי לקרוא והוא התחיל לבכות והצטרפתי אליו ופשוט אחרי שסיימתי את הפרשה הוא התיישב ונתתי לו חיבוק יחיד ומיוחד שאני זוכר לכול החיים.
נכתב לפני 11 שנים ו-3 חודשים
פעימות הלב שלי עלו לאט, לאט ולא ידעתי מה לעשות הייתי בטוח שהזומבים האלה יכנסו לתוך הביוב והעולם ייהרס העולם יגמר איגור בחיים לא יחזור הביתה הוא חייה רק בביוב המעופש והמגעיל הוא לא יראה יותר את הדודים שלו שבכול ארוחת חג היו אומרים שאיגור ילד חכם ומשחקים עם איגור במשחקים שהוא הכי אוהב הוא לא יראה יותר את סבתא וסבא שלו שכול יום היו מתקשרים אליו ושואלים אם הוא בסדר אבל גם אותם הוא לא יראה.
הוא לא יראה יותר את חבריו הטובים בכיתה שהיו מעודדים את איגור גם ברגעים הכי קשים. הוא לא יראה יותר את שכנו הנחמד מייק שתמיד היה מלטף אותו על ראשו ועוזר לו ברגעים קשים, הוא היה סוג של האבא השני שלו אבל עכשיו הוא לא יראה אותו יותר.
אבל הדבר שהוא יתגעגע אליו הכי הוא הימים האחרונים מחוץ לביוב הימים הכיפיים את הנשיקה הראשונה שלו ושל דנה, את היום בו סוזי נולדה, הארחות המשפחתיות אבל עכשיו הזיכרונות האלה הם רק לעבר כי עכשיו העולם נהרס אין לאן ללכת החיים נגמרו.
איגור הלך אל אימא שלו ושאל
"אימא......." בגמגום
"אל תדאג איגור גם אני פוחדת אבל הכול יהיה בסדר אני אומרת לך עוד חודש החיים יהיו בסדר" אמרה אמו של איגור
"ואם לא?" שאל איגור
"תאמין לי איגור אני יודעת" חייכה אליו אמו
"מי יציל אותנו? ואיך נשרוד?"
"אנחנו נחייה פה יש עוד אנשים למעלה שחיים"
"ומה עם סבתא סבא חברים שלי! כולם!?" שאל איגור בצעקה
אימא של איגור נכנסה לשק שינה ולא ענתה על השאלה.
איגור הבין שאמו לא תענה לו יותר על השאלות כי הוא ידע כבר את התשובה.
איגור הלך לשק שינה של דנה ורצה קצת לדבר איתה
"דנה את בסדר? את רועדת" אמר איגור.
"אני מאוד מפחדת מה קורה לחברים שלנו לשכנים אני...." דנה התחילה לבכות איגור הבין שהם דומים גם בענייני עצב.
איגור ליטף את דנה ואמר "אל תדאגי הכול יהיה בסדר אני מבטיח" איגור לא ידע אם זה נכון אבל אמר את זה רק בשביל להרגיע את דנה, הוא חזר לשק שינה שלו ונרדם.
הבוקר היה אותו בוקר הוא הלך לחדר האוכל ישב עם משפחתו אבל בארוחת הבוקר הזאת הייתה דאגה גדולה כלום שאלו מי הפך אותם לזומבים האם אם נצא החוצה נמות או שאולי נוכל לחיות כרגיל אף אחד לא ידע אחרי ארוחת הבוקר איגור הלך לשק שינה שלו ולקח כמה אלבומים להסתכל בתמונות מהעולם היפה שבחוץ מהחיים הטובים שהיו לא מזמן אבל עכשיו הם נגמרו התמונות עם המשפחה שהפכה להיות זומבית בחוץ איגור פנה אל אבא שלו ושאל
"אבא תגיד לי למה לא לקחת לפה את הדודים משפחה כולם! אנחנו יכולנו להציל יותר אנשים היינו צריכים לקחת סיכון לא היינו צריכים לוותר על חברים שלנו"
"תקשיב איגור אתה ילד חכם ופיקח אבל אתה לא מבין זה או אנחנו חיים והם שמה כמו עכשיו או שכולנו מתים היו מגלים אותנו" ענה אבא של איגור
"זה לא צודק! אני מעדיף להיות זומבי עכשיו מאשר להיות לבכות על החיים האלה וכמה הם לא צודקים חייבים לעשות משהו חייבים!"
"איגור אנחנו לא יכולים לעשות שום דבר אנחנו בינתיים רק נחייה ונראה".
"אוקי אבא"
בשעת הצהריים עשו ישיבה כללית בין כול אנשי הביוב דוד השיב את כולם על הכיסאות והתחיל לדבר אני פחדתי שהוא יגיד משהו מסוכן שישפיע על החיים שלי אבל הוא אמר משהו שלא חשבתי שהוא יגיד הוא אמר ש.....
"כפי ששמענו אתמול קרה מה שחזינו שיקרה אתמול כל עולמינו הפך לזומבים כפי שאמר קובי אז היום יהיה הגרלה בין כול אנשי הביוב שני אנשים מהכלוב הולכים לצאת מהביוב למשימה מטרת המשימה היא לבדוק מה קורה בחוץ בשביל שנוכל מה לעשות לא נוכל כל חיינו להשאיר בתוך הכלוב אז אנחנו נוציא אותם מהכלוב והם ירגלו אחרי מה שקורה
אנו נוציא אותם החוצה עם סוג של הוקי טוקי בשביל שיוכלו לדווח לנו על מקרים שקורים בחוץ.
ההגרלה הזאת תתקיים פעם בחודשיים היום הזה היום הראשון עוד 5 דקות אנחנו נתחיל בהגרלה כולם לזכור להיות פה בינתיים להתראות"
כול הביוב היה בשוק! אף אחד לא האמין למה שדוד אמר אבל עכשיו דבר אחד בטוח מי שיצא מהביוב לא בתוך יחזור.....
איגור חשב שזה יהיה הוא עם המזל הרע שיש לו גם הוא ימות בחוץ או יהפוך לזומבי
אבל זה גם מאוד עניין אותו מה יש מחוץ לביוב מה הזומבים האלה עושים.
ואז התחילה ההגרלה......
דוד התחיל את ההגרלה
"לכול אחד מאנשי הביוב יש את השם שלו בתוך תיבת ההגרלה אוקי הווה נתחיל"
דוד הכניס אלא את היד שלו לתוך תיבת ההגרלה כל אנשי הביוב בלחץ שזה לא יהיה הם, הם לא רוצים למות אותו.
אני רואה את דוד פותח לאט את הפתק ואומר שמי שיצא זה
" עידן כהן הוא הראשון שיוצא החוצה בהצלחה"
רואים את עידן הולך בבושת פנים עצוב הוא לא מאמין שהוא זה שכנראה ימות הבכי היה מאוד גדול אבל הייתה לי הקלה שאני לא הראשון שיוצא וכמעט בטוח שאני לא אצא
עידן עומד ליד דוד ואז דוד מתחיל להגריל את השני
"והבן אדם השני שיוצא למשימה הוא"
פתאום התחלתי להרגיש לא טוב הייתי בטוח ב100 אחוז שזה יהיה אני.
אבל בסוף זה לא היה אני זה היה איש אחר גם לא מהמשפחה שלי זה היה
"הבן אדם השני שיוצא למשימה היא דנה ברזילאי".
מה דנה מכול אנשי הביוב בחרו בדנה התחלתי לבכות כול המשפחה שלי ושל דנה התחילה לבכות אבל דנה יותר מכולם הייתה עצובה לא ידעתי מה עובר עלייה, הרגשתי כאלו אני בסיוט החברה שלי הראשונה שלי יכולה פשוט למות, אני לא יודע מה יקרה לה אבל לפני כול המחשבות שלי דוד ממשיך.
"אוקי שתי הנציגים שלנו הם עידן כהן ודנה ברזילאי אני מאחל להם בהצלחה ושיצלחו להביא לנו את הפרטים הכי טובים שאפשר בשביל שננצל מהדבר ניתן לשני האמיצים להיפרד מהמשפחות והחברים לאחר מכן אתם תתחילו במסע שלכם עד עכשיו להתראות"
דנה ניגשה ישר אל המשפחה שלה ודיברה איתם ראיתי אותם בוכים והם אמרו כמה דברים כמו שכלום לא יקרה ומוות לא יצא מהדבר ולא תהפכי לזומבית אבל אף אחד מכול האנשים לא יודע מה יקרה איתם 80 אחוז מאנשים חשבו שהם ימותו, 20 אחוז (חברים טובים של דנה) חשבו שהיא הולכת לחזור.
כמובן שהמון ריחמו עידן כי הוא כמו דנה יכולים למות או להיות זומבים.
לאחר שדנה דיברה עם המשפחה שלה ויצא משם בוכה היא באה אלי ואמרה
"שלום איגור אני חושבת שזאת בפעם האחרונה שאנחנו נתראה לעולם" אמרה דנה בעצב
"אנחנו נתראה עוד פעם את אמיצה את תצליחי לחיות את תצילי את כול הביוב העולם! אני סומך עליך" אמרתי
"תודה איגור אני אחזור כלומר אני מקווה שאני אחזור"
"אני בטוח שתחזרי ואני אשאר פה ויחכה לך, אני אוהב אותך דנה אני אעשה הכול בשבילך"
"תודה איגור חיזקת לי את האומץ אני יציל אותנו אני אגרום שנחייה" אמרה דנה בביטחון"
"אני גם רוצה לתת לך מתנת פרידה" אמרה בחיוך
ונתנה לו נשיקה ארוכה וטובה.
לאחר הנשיקה שניהם פנו אל דוד ודוד הסביר להם על המשימה ביותר ספציפיות נתן להם את מכשיר הקשר ושניהם יוצאו יחד מהביוב החוצה.
נכתב לפני 12 שנים ו-3 חודשים
אחרי שהיה כתוב לאן המשפחה של דנה החליטה לברוח השאר היה מטושטש ולא היה אפשר לראות את זה איגור מאוד התאכזב.
איגור לא הפסיק לוותר וחיפש בכל חדרי הבית. הוא ניסה לחפש בחדרו המלוכלך והגדול של אח של דנה, שי. הוא חיטט בתיק בית ספר שלו, שנשאר פתוח עדיין בצבע, חום ירקרק. הוא אחר כך עבר לשולחן עבודה והפך את כל הספרים והמחברות וניסה לחפש איזה רמז להעלמותם המסתורית של המשפחה של דנה. חיפש וחיפש ובסוף לא מצא כלום בחדר של שי ועבר לסלון. אחר כך עבר למטבח. הוא ידע, שרותם אימא של דנה מאוד אוהבת לבשל אז חיפש אם היה שם משהו. הוא ראה תפוחי אדמה טריים בתוך סיר עם הרבה תבלינים. הוא הבין, שכנראה רותם הכינה להם ארוחת צהריים או משהו כזה ולא הספיקה לתת להם... הוא שמע טריקת דלת. הוא מהר נכנס לארון המטבח וקיווה שאף אחד לא שמע אותו. הוא שמע שהיו שם שני אנשים והם דיברו ביניהם: "טוב שלב א' עבר בהצלחה. פינינו את כל המשפחות באזור לביוב האזורי. עכשיו מה נעשה? צריך להתקשר למאסטר". שני האנשים יצאו ומיד פתח איגור בריצה כי בטח חשב שגם משפחתו שם. הוא רץ ורץ עד כיכר העיר ונכנס לביוב. הוא ראה את אנטוני חברו ומיד התחבקו. מיד אחרי זה הוביל אנטוני את איגור למשפחתו ולדנה. איגור נישק את דנה בלהט וחיבק אותה. הוא מיד רץ אל משפחתו והרים את סוזי אחותו הקטנה. שהייתה להם.
איגור היה מאוד לחוץ והוא ראה שאחותו הקטנה סוזי בוכה בצד הוא שיחק אתה
מין משחק כזה שברגעי משבר הם היו משחקים. הם קראו לו "שדה תעופה" ובו עשו כאילו סוזי היא מטוס ואיגור הוא שדה התעופה. איגור אמר" טיסה 3 4 7 ללונדון יוצאת" ואז הוא דגדג את סוזי כאילו האנשים היו עולים אל המטוס ואז הוא היה מרים אותה והם היו רצים ורצים עד שהמטוס עלה לשמיים ונסע ואז סוזי פרשה ידיה באוויר כמו כנפיים של מטוס והם היו מתעופפים. בסוף הם היו נוחתים ואז איגור היה מדגדג את סוזי כאילו האנשים מהמטוס יורדים ואז התחיל לצעוק "אמא!, אבא!" ואז סוזי צעקה" סוזי!" והם היו מתפקעים מצחוק. איגור רצה לדעת את כל הפרטים ממשפחתו ומכל חבריו.
ישר הוא רץ לאימא שלו ושאל אותה "למה באתם? מה קרה?"
אימא שלו אמרה לו "באו אלינו הביתה שתי אנשים ואמרו לנו שמדען חולה מאוד קשה והוא המציא חומר שאפילו הם לא יודעים עליו אבל הוא יכול להרוס את העולם!"
איגור ידע את הפרט הזה ושאל "יש עוד?"
אימא שלו ענתה "אנחנו שאלנו את האנשים האם אפשר לחיות בביוב והם אמרו כן ולקחנו אתנו אוכל שאמור לספק אותנו (זה לא באמת סיפק........) לשנה שנתיים ונקווה שאחרי זה, זה יגמר"
"אבל דנה כתבה שלא יהיה אנשים ו........"
"נכון דנה צדקה אבל בגלל שהיא מאוד אוהבת אותך אז היא החליטה להגיד לאנשים שיצלו אותך"
"מי אלה האנשים?"
"איזה אנשים?"
"האנשים שראיתי ליד הבית של דנה"
"אני לא יודעת לא דיברו איתי על זה מי שבא אלינו הביתה הם אנשים שאתה מכיר הדודים של דנה"
"אבל אני ראיתי......אנשים .......והם לא.......
"אתה בטח סתם דמיינת עכשיו הכול בסדר ננסה לשהות פה זמן מה"
אחרי השיחה הזאת איגור פנה אל דנה הוא נתן לה נשיקה בלחי והתחיל לדבר
"שלום"
"שלום איגור"
"את לא מבינה כמה אני שמח לראות אותך!"
"גם אני אותך איגור מאוד"
"את הצלת את חיי אני חייב לך הכול!"
"איגור החיים שלך עדיין בסכנה אני מאוד מפחדת אני לא יודע מה החומר הזה עושה הוא יכול אולי לפוצץ את היקום"
"אני לא מאמין שהוא כל כך חזק........"
לך תדע מה זה יכול להיות הכול אפשרי....."
"אני קראתי את המכתב ששמת במטבח"
"וכתבת שאת לא רוצה שיחפשו אותך"
"אבל אתה חשוב לי יותר מכול דבר" דנה חייכה
"גם את חשובה לי" הסמיק איגור
"אני קראתי עוד מכתב"
"אתה לא קראת את מה שאני חושבת נכון........"
"אוו כן אני כן..."
אחרי זה איגור נתן נשיקה אחת גדולה בפה של דנה.
איגור לא כול כך התעניין במקום הוא חשב לעצמו שבבוקר יראה ואחרי זה הוא הלך לישון אחרי יום עמוס מאוד בשקי שינה שהביאו לו והלך לישון ליד ההורים שלו.
לאיגור בלילה היו המון סיוטים על הפחד הזה שהעולם ייהרס והוא התעורר בלילות המון פעמים ולא הצליח להירדם והשקי שינה לא היו נוחים לו הוא היה רגיל לישון במיטה שלו,
הוא ראה את סוזי לידו מתנערת ולא מצליחה לישון הוא יצא מהשק שינה הלך לסוזי לקח אותה והביא אותה לשק שינה שלו בשביל שתהיה יחד אתו ואחרי שתי דקות שניהם נרדמו והצליחו לעבור את הלילה.
בבוקר הראשון בא אליו דנה עם כוס שוקו נתנה לו נישקה על לחי ואמרה לו
"בוקר טוב נסיך שלי הבאתי לך כוס שוקו"
פיהק איגור ואמר "תודה רבה לך" והחזיר לה נשיקה
"הכול בשבילך, אתמול לא הספקתי לעשות לך סיור במקום אז בוא נתחיל בסיור"
היא הצביע על המקום שישן ואמרה "כמו שראית לכל משפחה יש אזור שינה"
איגור הנהן ואמר "כן אני יודע"
איגור ודנה הלכו כ-30 צעדים והגיעו למטבח, המטבח הזה לא היה כמו שאיגור היה רגיל לא היה שם מקרר, מיקרוגל, תנור או כל אמצעי בישול שהיה רגיל אילו.
דנה באה אליו ואמרה
"בוא אני אראה לך עוד אזור מאוד חשוב שהוא המטבח כמו שנראה לי שמת לב אין פה אמצעי בישול רגיל מכיוון שאין פה חשמל אבל לאבא שלי היה רעיון שניקח קרח ונקרר את האוכל והשתייה ולמזלנו זה עבד בוא אני יראה לך את מקום חשוב המקום שבוא אתה יכול להחליף בגדים"
אחרי עוד הליכה קצרה ראה איגור ערימה של לפחות 200 בגדים ונעליים ושאל
"למה הבגדים לא מפוזרים למשפחות"
דנה חייכה ואמרה "כי כאן אין שלי שלך פה זה של כולם בשביל לשרוד יותר כי אם בגד יהרס אז איש אחר יתן בגד אחר"
"רעיון מאוד יפה" איגור ענה
"בוא צריך למהר לחדר הבא"
החדר הבא איגור הבין מיד שהם השירותים הוא ראה שאלה שירותים כימים והיו שלושה כאלה.
"על החדר הזה לא צריך להרחיב יותר מדי כמו שאתה רואה זה השירותים ולחדר הבא בבקשה"
החדר הבא היה קצת שונה בחדר הזה היו עשרה ספות ובאמצע משדר רדיו
איגור לא הבין ושאל "מה זה החדר הזה?"
"החדר הזה הוא חדר ההאזנה כמו שראית אין פה חשמל אז בשביל להקשיב למה שקורה בחוץ אנחנו צריכים רדיו ויש כל כך הרבה ספות בשביל אספה קבוצתית אם יקרה משהו נורא, וזהו אלה כול החדרים אני מקווה שאהבת אותם כי אלה בניתים החיים שלך אני גם מקווה שלקחת המון ספרים כי יהיה לך קצת משעמם אני מאמינה שההורים שלך דאגו לך".
"תודה רבה דנה על הסיור המוצלח בניתים אני אלך אל המשפחה שלי לדבר קצת איתם"
איגור חזר לחלקת המשפחה שלו כמו שהוא שם לב בבוקר לכול אחד יש ארון עם הדברים שמאוד חשובים לו כמו תמונות ומתנות שהוא לא יכול לוותר או כמו מה שסוזי לקחה בובות. הוא הודה לדנה שוב ונישק אותה ופנה למשפחתו. הוא ניסה שוב לעקל איפה הוא נמצא והסתובב במקומו. הוא היה מאוד עייף וקיווה לקבל לפחות מזרן. הוא ניסה להירדם בתוך השק שינה שלו אבל שוב לא הצליח והתחיל לבכות. לפתע ראה כי כל האנשים הולכים לכיוון מסוים, אז יצא איגור מהשק שינה שלו והלך לכיוונם של האנשים. הם הלכו לכיוון חדר ההאזנה והתיישב על ספה וסוזי התיישבה עליו. דוד, שלפי הסיפורים הגיע לפה ראשון, הדליק את הרדיו ואמר: "אני שמעתי רעש מוזר כזה מבחוץ ואני רוצה לדעת מה קורה. אני ממש דואג" ולרוב, כשדוד היה אומר משהו, זה היה נכון. כל מי שבאמת הכיר את דוד ידע את זה. ברדיו הקטן שלהם שמעו צרחות ויריות ואיש מדבר באנגלית עם מבטא גרוע ושוב אנשים צורחים. איגור ניסה להקשיב לאיש שמדבר אנגלית, כי כולם אמרו לו שיש לו שמיעה מצוינת אז ניסו לפנות לו מקום וניסה איגור להקשיב. איגור שמע את האיש מציג את עצמו. איגור אמר לחבריו לביוב: "קוראים לאיש שמדבר אנגלית קובי והוא מאפגניסטן. הוא אמר שבחוץ יש אנשים מהופנטים וכולם הולכים למקום מסוים אבל אף אחד לא יודע לאן." כל האנשים הסתכלו אחד על השני במבט עצוב, במבט של כאילו היום הם עומדים למות. לפתע נפתחה דלת הביוב. כל האנשים הפסיקו לדבר. הם ראו דברים נופלים למטה, לא דברים כמו בני אדם זומבים או דברים כאלה, אלא שקי שינה, מזוודות, והבינו שהגיע אליהם דייר חדש. הדייר הציג את עצמו ואמר שהוא זה אותו קובי מהחדשות, ושיש לו מזל ענקי שהוא מצא אותנו. קובי הציג את משפחתו והם התחברו מיד עם קובי ומשפחתו. איגור ודנה מונו למסיירי הביוב, כלומר לכל בן אדם חדש שבא, הם מציגים לו את הביוב ואת המקום שבו הוא עומד לגור עד הודעה חדשה. דוד מונה לראש הביוב, מכיוון שהוא הגיע ראשון ומינה לעצמו "שרים". השרים ודוד החליטו על כל מיני חוקים בביוב כי הביוב הוא כמו בית ובכל בית יש חוקים. הם קבעו על עובדים בכל מיני מקומות. הם עשו אודישנים לשף של הביוב, ולאחר שנבחרו הטובים ביותר, לקחו מכולם את האוכל שהביאו כדי שיכולו להכין לכולם ולהכין. לאנשים שהיו מנקים מונו למנקים של השירותים. היו אנשים שהיו עובדים בבית מלון ולכן הם מונו לסדר תמיד את החדרים כדי לוודא שהבתים תמיד יהיו מסודרים. לארוחות היו שעות מסודרות שבהם כולם היו אוכלים ביחד, ממש כמו בקיבוץ וכך זה בעצם הקל על תחושת הלחץ שהייתה עליהם.
נכתב לפני 12 שנים ו-3 חודשים
הטיפה הראשונה נזלה על הרצפה ואז הטיפה השנייה ובטיפה השלישית איגור הבין, הוא הרחיק את הסכין לקח ממחטה לנקות את דמו, מה שאיגור הבין היה שהוא יכול לצאת למסע חיפוש אחרי דנה
גם אם היא לא רוצה גם אם זה יכול לסכן את החיים שלו הוא יעשה הכול בשבילה.
מה שהוא ידע שהחוקרים לא ידעו זה המכתב, זה המכתב ששינה את התמונה.
אבל איגור לא קיבל מספיק נתונים כמו מה החומר? מי המדען? מאין הדיווחים? מי בכלל רוצה לגנוב? איפה להתחיל?
זה חידה שעדיין לא נשארה פתורה......
איגור חזר הביתה הוא יצא מהחלון והשאיר אותו פתוח כשהוא יצא מהחלון איש ראה אותו וצעק גנב! ,גנב!
איגור רץ מהר שלא יתפסו אותו למזלו של איגור לא ראו את פניו בגלל הקפוצ'ון ששם על הפנים שלו והצליח לברוח הביתה.
כשהוא נכנס הביתה הוא לא אמר כלום לאמו ולאביו הוא נכנס לחדרו נעל אותה נשכב על המיטה וחשב מה לעשות לחפש את דנה ולסכן את חייה או להישאר כאן ואולי לסכן את חיי, אולי כדי לספר לאימא ואבא הם ידעו מה לעשות או שאולי הם לא ידעו מה לעשות איך הוא ידע כול דבר יותר מדי מסוכן.
כעבור 30 דקות של חשיבה בלי פתרון אמו של איגור דפקה בדלת בחוזקה ואמרה "איגור ארוחת ערב!".
איגור פתח לאט ,לאט את מנעול הדלת ויצא אל אמו אימא שלו אמרה לו "יש לך הרבה דברים להסביר לי בארוחה".
איגור התחיל להזיע אולי זה רעיון לא טוב לספר להוריו אולי זה יכול להרוג אותם.
אימא של איגור באה אליו ושאלה "לאן רצתה מהבית?"
הוא ענה "הלכתי לדנה"
"מה היית צריך ממנה"
"רציתי להביא לה את השיעורים אבל היא לא הייתה בבית היא כנראה הלכה"
איגור לקח פרוסת לחם ולגם שלוק מהשוקו וחזר לחדרו לישון.
לפני שהוא הלך לישון הוא שמע את אביב ואמו מדברים אחד עם השני
אבא של איגור אמר "האהבה שיגעה את הילד"
אמו אמרה "אני לא בטוחה אולי זה לא זה"
"זה כן אל תדאגי הוא בסדר זה סוג של התקף בגרות"
"כן אולי אתה צודק"
איגור חשב לעצמו זאת משימה יותר מדי גדולה לילד ושנייה לאחר מכן נרגע הבין שהוריו לא חושדים ונרדם.
איגור ישב בחדר והתחבא, הוא היה חדר עם מכונות מוזרות ודברים שהוא אף פעם לא ראה האיש שמולו החזיק בקבוקון ירוק וצחק לעצמו.
האיש שמולו אמר לו "אני ישתה את זה וזה יגמר כול העולם יהיה שלי ואף אחד לא יעצור אותי סוף סוף הצלחתי לגנוב את זה מהמדען המפגר הזה....."
והוא הבין מה זה הבקבוק הזה זה החומר שיכול להרוס את העולם!
איגור צעק לאיש "לא!"
האיש שתה את הבקבוק
הוציא מכיסו רובה ירה באיגור ו...........ואז הוא התעורר מהחלום בצעקות.
לא היה לי חשק ללכת לבית ספר כי אחרי חלום כזה הפחד כבר הורג אותך, שאלתי את אימא אם אפשר להישאר בבית היא אמרה בסדר, ישבתי לי בבית והייתה כתבה בחדשות:
"300 אנשים נעלמו החיפושים ממשיכים המשפחות בתדהמה"
איגור יבב ואמר "דנה.....דנה......דנה" ובכה בכי כבד, אבל לרגע הוא חשב מאיפה הגיעו הדיווחים אולי כול זה שיקר אולי דנה שיקרה הוא לא האמין לזה אבל היה לו רעיון הוא מלמל לעצמו "אולי אני אלך לבית של דנה ואנסה לחפש עוד רמזים צריך לפענח את התעלומה הזאת".
איגור הלך לבית של דנה הוא השאיר את החלון פתוח.
הוא נכנס דרך החלון לתוך הבית גם עכשיו לא היה רוח חיים בבית והוא היה נראה כמו בית רפאים.
כשנכנס למטבח ראה את המכתב ולידו הדם שלו והסכין על השידה, הוא חיפש בחדר של דנה במגירות. במגירה הראשונה מצא לקים וליפסטיק.
במגרה השנייה מצא בגדי ריקוד הוא ידע שדנה אהובת מאוד לרקוד.
במגרה השלישית הוא מצא תמונות, תמונות שלה עם חברות שלה לבד ושלה איתי לקחתי את התמונה שלה איתי ושמתי לי בכיס.
ובמגירה הרביעית הוא מצא דף ומאחוריו תמונה שלו הוא לקח את הדף והתחיל לקרוא
אני עדיין מפחדת איך להגיד לו את זה הוא אומנם הילד החנון של הכיתה אבל יש בו משהו חמוד שאני מאוד אוהבת מה החברות שלי יגידו אני לא יודע אני חושבת שאני אציע לו מחר אני חושבת שאני אעשה אני אוהבת אותו........ 14.9.2013
יש!! הוא הסכים הוא אמר לי כן יש לי חבר שאני אוהבת ואני אעשה הכול בשבילו החיים שלי עכשיו נפלאים. 15.9.2013
איגור התחיל לבכות הוא לא האמין הוא היה עצוב כל כך שהיא לא אתו עכשיו שהיא ברחה למקום לא נודע אולי אני לא יראה אותה יותר, אולי היה כדי לי לדקור את עצמי עם הסכין אולי כבר החיים האלה לא שווים כלום
איגור לא מצא כלום בחדר של דנה איגור יצא מהחדר ועבר לחדר של ההורים של דנה .
איגור הלך בהליכה קלה לחדר של הוריה של דנה, ההורים של דנה מאוד אהבו את איגור הם שמחו שאיגור באה אל דנה הוא הרגיש כאלו הם ההורים השניים שלו קוראו להם ליאור ורותם אבל גם הם ברחו עם דנה.
איגור פתח את הדלת בזריזות הסתכל ימין ושמאל ונכנס בחדר היה מיטה גדולה ויפה ועליה שמיכה אחת היא על הקירות ציורים ועל הרצפה שטיח גדול כשאיגור הסתכל על המגירות הוא ראה הרבה אלבומים של המשפחה של דנה אבל אז היה מכתב שהוא מצא מאחורי כול הדפים היה כתוב עליו שהוא מסבתא של דנה.
שלום רותם וליאור
אצלנו בשכונה בגולדן סטרייט יש מדען שחולה בסרטן קשה מאוד והוא כנראה ימות הוא הכין חומר שיכול להפנט אנשים להיות עבדים שאם אתה שותה את החומר אתה הופך להיות עבד של מי ששתה אבל רק אם הוא מסתכל עליך אני רוצה שתברחו אתנו ל.................
רומי
נכתב לפני 12 שנים ו-3 חודשים
שלום לכם אני עכשיו אכתוב את חלק אחד של הסיפור שלי אשמח לקבל תגובות וטענות לשיפור תודה!
הוא גנב את זה. את הדבר היקר ביותר בעולם ואף אחד לא יכול לעצור אותו. העולם יושב בחוסר מעש ובעצב בזמן שהוא נהנה מחיים חסרי גבולות. הוא התחבא עמוק בתוך מוחו. וכנראה האדם שיצר אותו ויכול להשמיד אותו עוד לא נולד...
כשפקחתי את עיני ידעתי שזה בוקר, למרות החושך המוחלט ששרר בתוך הביוב המעופש. הריח המגעיל טיפס אל תוך נחירי.
אני כבר התרגלתי לזה כולם התרגלו לסבול.......המילה סבל היא המילה היחידה שאני שומע בחיים האלה זאת המילה היחידה שכולם שומעים.
קוראים לי איגור אני בן 25 אני גר עם ההורים שלי בביוב בגלל שיש איש שמעביד למעלה על הארץ את כול אנשי העולם ורק אנחנו 1000 האנשים האחרונים בעולם הצליחו לשרוד ממלחמת העולם 3.
אני כבר שנתיים גר בביוב החיים בביוב הם חיים קשים השתייה שלנו זה מי הביוב ומה שאנחנו אוכלים זה ג'וקים עכברושים ובמקרים קשים אנו אוכלים את הדבר הכי קשה בני אדם מתים.....
אנחנו מתים בגיל צעיר כמו 30 הדרכים שאנחנו מתים הם שאנחנו לא אוכלים ואין לנו רופאים אז להרבה אנשים יש קלקול קיבה מהמים המזוהמים והאוכל המוזר וגם אנשים מתאבדים כי זה מאוד קשה לחיות ככה.
אתם שואלים איפה אנחנו ישנים? אנחנו ישנים עם כול הזבל בביוב אנחנו לא מתקלחים אבל כולם ככה מסתדרים.
אנחנו כול יום חייבים להיות בשקט שלא יגלו אותנו ה....
איך הכול התחיל: לפני 10 שנים לערך, כל העולם היה כרגיל, כל אחד בעיסוקו וחיים כרגיל. אני ומשפחתי גרנו בדירה יפה וצנועה והיו לי קצת חברים בגלל שהייתי הילד החנון של הכיתה הילד שאף אחד לא מבין מה הוא ומי הוא אני הייתי ביישן פחדתי לדבר עם ילדים אבל אז בא אלי דנה הילדה הכי יפה בבית ספר היא בלונדית עם עניים כחולות... היא הייתה כל כך יפה...ואז היא אמרה לי "איגור אני רוצה לצאת אתך" כולם התפלאו, היא רוצה לצאת דווקא אתו? עם איגור? החנון? אין סיכוי, אבל יום אחד היא לחשה לי בסוד שבעצם היא אוהבת אותי בגלל כל הפשטות שבי שאין בכולם... בכל מקרה יום אחד היא לא הגיעה לבית ספר ושיערנו שהיא חולה. עבר יום, יומיים שבוע שבועיים והיא לא הגיעה. התחלנו לדאוג ולהציק למורה. המורה אמר שאף אחד לא מצאה אותה והחיפושים עדיין ממשיכים.
ויום אחרי המורה לא הגיעה והמנהל אמר שהוא היה חייב לעזוב לארץ אחרת אני חושב שהוא שיקר......
כעבור שלושה ימים הסתכלתי בטלוויזיה ראיתי כתבה מוזרה כתבה שלא חשבתי שאראה כתבה שצמררה אותי בטח אתם שואלים את עצמכם מה היה בכתבה, בכתבה הזאת היה כתוב "עוד חלק מהסיפור המסתורי עוד 100 אנשים נעלמו".
כשהסתכלתי על הכתבה הייתי המום לרגע חשבתי לעצמי רגע.... דנה.... אנשים נעלמו......... חטפו את דנה!.
אני ישר יצאתי מהבית ואימא אפילו לא הספיקה לשאול לאן ורצתי במהירות שלא ידעתי שאני יכול.
רצתי לבית של דנה ולבסוף החלון היה פתוח נכנסתי דרך החלון, בדקתי בכול החדרים ולא מצאתי שום איש שמתי לב שהם לקחו את כול האוכל והכסף שהם יכולים וברחו אבל לאן ולמה מה הם יודעים שאני לא החידה הזאת עדיין לא נשארה פתורה...
ואז לפתע ראיתי על השידה מכתב שהיה כתוב עליו "מי שרואה את זה שיקרא!" פתחתי את המכתב וקראתי זה מה שהיה כתוב:
שלום לכם
אני ומשפחתי היינו צריכים לברוח למקום לא נודע כנראה למקום שלא יגלו אותנו יש דיווחים שמדען שהמציא חומר שיכול להרוס את העולם חולה בסרטן והחומר חופשי ואף אחד לא יודע איפה זה היינו צריכים לברוח כי במקרה ויגנבו את החומר העולם אבוד ויהיה צריך להתחבא אז אנחנו חייבים להיות מוכניים.
לא קראנו לאף אחד כי מקומות המסתור יגמרו אבל מי שקורא את זה תציל את עצמך!
אל תנסה לחפש אותי בכלל כי זה יסכן את החיים שלך שלי ושל כול המשפחה שלי.
דנה
איגור לא האמין למה שהוא קורא הוא היה בטוח שהוא חולם הוא היה בטוח שזה לא אמתי,
הוא היה המום ממה שהוא קרא הוא לא האמין שהוא לא יראה יותר את דנה אהובתו, הוא בכה ובכה והבין שהוא יכול למות היום או מחר רק בגלל שמדען מטופש יכול למות.
איגור לשניה דיימין את העולם הבא איך הוא חיי בגן העדן הלבן עם המלאכים לידו אבל אחרי שנייה הוא חשב על הגינום מקום רע ואפל עם שדים.
ולאחר מכן הוא עשה משהו שהוא חושב שהוא יתחרט עליו אבל אולי זה היה שווה לעשות את זה.
הוא רץ למטבח פתח את המגירה הראשונה לקח סכין קרב את הלהב לראשו ו.....
נכתב לפני 12 שנים ו-3 חודשים
