שלום לכולם.
אז היום, 9/7/14, יש לנו כבר מלחמה של ממש - טילים בכל רחבי הארץ, פשיטות של הקומדו הימי העזתי, ונראה שהמלחמה משפיעה אפילו על נבחרת ברזיל...
ואני, כמו שהבטחתי, ממשיך להלום בכם את סיפורי הקרבות שלי.
והפעם - סיפור שנקרא "אז... מה את מחפשת בגבר?"
"אז... מה את מחפשת בגבר?"
"חחח... זה המשפט הכי נדוש לפתוח אתו בליינד דייט."
אורן חייך וערבב את כוס הקפוצ'ינו שלו. טלי שלפה מהתיק סיגריה והציתה אותה. הוא חשב שהסיגריה הולמת אותה, מקנה לה איזה מראה קודר כזה, ממזרי.
"את יודעת שאסור לעשן פה, נכון?"
היא משכה בכתפיה. "אתה שוטר?"
"לא."
"יופי." היא נשפה לכיוונו עשן.
"אז... ספרי לי קצת על עצמך. בצ'אט בקושי יצא לנו לדבר."
"מה אתה רוצה לדעת?"
"לא יודע, מה את עושה... ממה את מתפרנסת, דברים כאלה..."
"אני חשפנית."
"באמת?"
"לא."
אורן לגם מהקפוצ'ינו שלו. הוא היה חם מדי וצרב את לשונו. "תראי, יש לי איזו הרגשה שהתחלנו ברגל שמאל."
"יכול להיות. תשמע, אני מצטערת, אני פשוט ככה. כזאת אני. יש סיבה לזה שבחורה נשארת רווקה בגיל שלושים, לא?"
הוא חייך. "אז מה אני אגיד על עצמי? אני בן שלושים ואחת."
"כן, אבל אצל גברים זה אחרת."
"למה את מתכוונת?" הוא לגם שוב מהקפוצ'ינו, הפעם בזהירות.
"אני מתכוונת לזה ש... כאילו... החברה שלנו מצפה לכל מיני דברים מנשים. תראה אותי, לדוגמא. אני לא עדינה כזאתי, ולא מתחנחנת, ואחרי שאני מזדיינת אני ממש לא רוצה שהגבר שלי יחבק אותי וילטף אותי כאילו שקרתה לי טראומה ואני זקוקה לנחמה. אתה מבין?"
"אני... מתחיל להבין... נראה לי..." הוא השפיל מבטו אל השולחן.
ואז זה קרה. אותה צווחה מקפיאת דם, כמו רעש של אישה צורחת ממעמקי הגיהינום. אזעקה. טילים. And all hell breaks loose.
*
"לכאן, כולם לרוץ לכאן!" המלצר ניתב את האנשים בבית הקפה לעבר חדר פנימי, שהתגלה כשירותי הנשים. המוני בני אדם, מבושמים ומתוקתקים, נדחסו אל חלל צר ומבריק, מדיף ריחות נשיים. אורן גילה שטלי טומנת את ידה בתוך ידו. אישה בת חמישים בערך נצמדה אל שניהם, מתנשמת בהיפר ונטילציה והמחשוף העמוק מדי שלה עולה ויורד בהגזמה. "איזו צרה צרורה," היא אמרה. "איזו צרה צרורה. אזעקות בתל אביב. מי היה מאמין."
בסוף האזעקה הסתיימה, והאנשים החלו מתפנים מחדר השירותים, איש איש לדרכו. חלקם העדיפו כבר לחזור הביתה. חלקם פשוט שבו לשגרת הערב התל אביבי. אורן וטלי גילו שהם עדיין עומדים להם כך, בחדר השירותים, אוחזים ידיים. הוא הביט בפניה. היא חייכה אליו בערמומיות.
"אתה יודע, הדייט שלנו לא היה כזה מוצלח."
"נכון."
"אבל..." היא נשכה את שפתה התחתונה, "אנחנו פה, בשירותים, והאדרנלין סוער לי בדם, ו... תגיד, יש לך קונדומים?"
*
לאחר מעשה הוא יצא מהתא הצר, סמוק ומתנשף, עם החולצה בחוץ. אישה שהתאפרה מול המראה הביטה בו לרגע, ושבה לעיסוקה. מדהים איך אזעקה אחת יכולה לטרוף את המוסכמות החברתיות. טלי יצאה אחריו.
"טוב, אז..."
"כן." הוא הביט בה. שניהם צחקו. הנייד שלו צלצל ורטט.
"הלו?"
קול נשי והיסטרי זעק מהעבר השני – "הופעל גיוס חירום! הופעל גיוס חירום!"
כשהוא ניתק את השיחה, היא החזיקה את הנייד שלה צמוד לאוזן. "נראה לי שקיבלתי הרגע צו שמונה," הוא אמר לה.
היא שמטה את הנייד שלה. "גם אני."
"די."
"באמת, אמרתי לך שאני לא בחורה עדינה ושגרתית."
"איפה את עושה מילואים?"
היא אמרה לו. הוא בלע את רוקו.
*
למחרת הם כבר היו בישיבת מג"ד באוגדת עזה. הפעם כולם עישנו, ולמרות שהחדר היה סגור, איש לא התלונן. המג"ד המקריח נשא עיניו מתצלומי האוויר והביט בנוכחים. "טוב," אמר, "לפני שנתחיל, אני רוצה שכל קצין יציג את עצמו."
"אורן לוין, קצין קשר."
"טלי חיון, קצינת שלישות."
הם הביטו זה בזה וחייכו חיוך פרטי ששמור לזוגות. כשהישיבה הסתיימה הם שוב ביקרו בשירותים.
הוסף תגובה |
קישור ישיר להודעה