טוב חברה, הייתי היום בים והשראה נכנסה לי... כמה שהים מדהים!
ויש לו טעם.
טעם מלוח כזה, ממש כמו של ים.
ויש לו ריח.
ריח מלוח וחמוץ כזה, ממש כמו של הים.
ויש לו אוויר מיוחד, אוורירי, ספוג שמיים תכולים ללא רבב ושמש מסנוורת בזווית העין.
זה טעם החופש, ריח החופש נמהל ברוח הקלילה. ואני עוצמת את עיניי, מרגישה את קרני השמש מלטפות את פני. יריבות עצומה יש ביני לבין השמש, אך בשביל אוויר החופש והצבע המתהווה על עורי, ככל שנוקפות השעות, אני מסכימה להפסקת היריבות לזמן בלתי מוגבל.
והרעש, גלים מלאי קצף מתנפצים אל החולות הזהובים, מנסים להשיג אחד את חברו ביתר שאת.
אני שוכבת על סדין מהוהה ועוצמת את עיניי. מאחורי עפעפיי העצומים, אור השמש הבהיר שוטף אותי, פעמים האור מסנוור, אך מיד אני מצלה על עיניי באמצעות ידי.
האוויר ספוג המלח והלחות, מקרזלים את שערי הארוך בצורות עגלגלות ומתולתלות.
לאחר מכן, כשהשמש הצהובה שוקעת וכמעט נוגעת בתכול הים, אני אוספת את חפציי והולכת הביתה.
רק למחרת אני רואה מאת הגוונים החדשים שנוספים לשערי - הודות למיץ הלימון -ולצבע חדש וכהה יותר בעורי.
אל תדאג ים יקר, מחר אשוב אליך.
הוסף תגובה |
קישור ישיר להודעה
