בכפר שלנו היתה אישה שכרעה ללדת בנגרייה של בעלה, והוא ספג את הדם מהתינוקת עם נסורת מהריצפה. אבל , הילדה היתה מספרת, הנסורת לא ספגה את הדם. היא היתה צוחקת ואומרת, במקום, העור ספג את הנסורת.
הייתי עוקב אחר עננת הנסורת שהיתה משאירה אחריה בכל מקום שהיתה עוברת, עד שהייתי לוכד אותה ,מתרוצצת באיזה כתם שמש, והאור הנישבר על הנסורת היה מאיר עליה כזרקור. אם היתה רוח נושבת, הייתי הולך ממנה ועלי קצת מאבק הכוכבים שלה.
אהבתי שהעמיקה עשתה אותי בקיא בדקויות הנסורת: היתה הלהבת האדמדמה של האקליפטוס והלבנה של האורן; ריח שרף טרי ודביק וריחו העתיק של שרף עינברי וכהה.
דימיתי שאני מבחין בין נסורת עץ זקן לזו של עץ צעיר. הייתי אפילו מבדיל בין הזנים השונים של העצים.
היא היתה מבחינה בי מרחוק וצועקת, מה היום? ואני נישא על כנפי הדמיון של האהבה הייתי עונה, היום את אקליפטוס ברוקואי משובח, וקצת אורן הסלע ישן ששרף נוטף מהפצעים הפתוחים של אהבתו, והיא היתה מטילה את זרועותיה סביב צאוורי וצחווחת וצוחקת, ואני דימיתי לי שהיא אוהבת אותי.
בחופשות מהצבא, כמעט על האוטובוס מהעיר הגדולה לכפר, היה לפעמים משיג אותי ערפיל זהוב ואני הייתי רודף אחריו, נאחז בזנבו מבעד לאנשים והריחות הזרים, עד שהייתי מוצא אותה מודדת שימלה באיזו חנות, והיא היתה שואלת, זה ארוך מדי? ואז, תשלם.
או שהייתי מגיע לכפר, שואף לקירבי את כוכבי העץ הקטנים,מדמיין איך הם חודרים לריאות שלי ולמערכת הדם שלי, והייתי הולך במסלול שהיא הלכה בו, המכולת ואז הדואר, הינה פה עמדה רבע שעה, וואו כמה נסורת, והינה פה עברה ממש הרגע, הנסורת שוקעת רק עכשיו.
אין לי איזה שובל שאני משאיר אחרי, שתוכלי למצוא אותי אם תצטרכי? הייתי מתחנן והיא צחקה, ואני הסתחררתי מהנסורת שהפריח צחוקה.
היו ימים איומים שבהם התקשתי לאתר אותה, ימי אובך של סוף הקיץ, שבהם היתה הנסורת מתערבת לבלי היכר באבק הדלוח באויר, ואני הייתי נתקף שיתוק ואימה, עד שההיגיון היה גובר ומוליך אותי סביב והייתי נתקל בה לבסוף, ורוח התמיד שהיתה נושאת איתה היתה מערבלת את שולי שמלתה ומנשבת נסורת באויר העומד.
לפעמים היינו נסגרים ליומיים הין האלונים והאלות על ההר והיא הייתה מתישבת ונסורת פורחת ממנה כמו ציפורים מעץ. בימים ההם שבעתי מליקוק עורה, רוויתי מהנסורת שללחייה ולריסייה ולשערה, והיא היתה אומרת די, וצוחקת, אתה מלכלך אותי.
עכשיו אני גר בעיר הגדולה, משוטט סהרורי ליד הנגריות שבאזור התעשייה, אבל לא נקרא.
השכן שלי מלמטה אומר, שטויות, היא הפסיקה לעשות אמבטיות נסורת, נמאס לה , והסיפור הזה על איך שאבא שלה יילד אותה הוא המצאה, היא בטח סתם נולדה בבית חולים רגיל.
הייתי עוקב אחר עננת הנסורת שהיתה משאירה אחריה בכל מקום שהיתה עוברת, עד שהייתי לוכד אותה ,מתרוצצת באיזה כתם שמש, והאור הנישבר על הנסורת היה מאיר עליה כזרקור. אם היתה רוח נושבת, הייתי הולך ממנה ועלי קצת מאבק הכוכבים שלה.
אהבתי שהעמיקה עשתה אותי בקיא בדקויות הנסורת: היתה הלהבת האדמדמה של האקליפטוס והלבנה של האורן; ריח שרף טרי ודביק וריחו העתיק של שרף עינברי וכהה.
דימיתי שאני מבחין בין נסורת עץ זקן לזו של עץ צעיר. הייתי אפילו מבדיל בין הזנים השונים של העצים.
היא היתה מבחינה בי מרחוק וצועקת, מה היום? ואני נישא על כנפי הדמיון של האהבה הייתי עונה, היום את אקליפטוס ברוקואי משובח, וקצת אורן הסלע ישן ששרף נוטף מהפצעים הפתוחים של אהבתו, והיא היתה מטילה את זרועותיה סביב צאוורי וצחווחת וצוחקת, ואני דימיתי לי שהיא אוהבת אותי.
בחופשות מהצבא, כמעט על האוטובוס מהעיר הגדולה לכפר, היה לפעמים משיג אותי ערפיל זהוב ואני הייתי רודף אחריו, נאחז בזנבו מבעד לאנשים והריחות הזרים, עד שהייתי מוצא אותה מודדת שימלה באיזו חנות, והיא היתה שואלת, זה ארוך מדי? ואז, תשלם.
או שהייתי מגיע לכפר, שואף לקירבי את כוכבי העץ הקטנים,מדמיין איך הם חודרים לריאות שלי ולמערכת הדם שלי, והייתי הולך במסלול שהיא הלכה בו, המכולת ואז הדואר, הינה פה עמדה רבע שעה, וואו כמה נסורת, והינה פה עברה ממש הרגע, הנסורת שוקעת רק עכשיו.
אין לי איזה שובל שאני משאיר אחרי, שתוכלי למצוא אותי אם תצטרכי? הייתי מתחנן והיא צחקה, ואני הסתחררתי מהנסורת שהפריח צחוקה.
היו ימים איומים שבהם התקשתי לאתר אותה, ימי אובך של סוף הקיץ, שבהם היתה הנסורת מתערבת לבלי היכר באבק הדלוח באויר, ואני הייתי נתקף שיתוק ואימה, עד שההיגיון היה גובר ומוליך אותי סביב והייתי נתקל בה לבסוף, ורוח התמיד שהיתה נושאת איתה היתה מערבלת את שולי שמלתה ומנשבת נסורת באויר העומד.
לפעמים היינו נסגרים ליומיים הין האלונים והאלות על ההר והיא הייתה מתישבת ונסורת פורחת ממנה כמו ציפורים מעץ. בימים ההם שבעתי מליקוק עורה, רוויתי מהנסורת שללחייה ולריסייה ולשערה, והיא היתה אומרת די, וצוחקת, אתה מלכלך אותי.
עכשיו אני גר בעיר הגדולה, משוטט סהרורי ליד הנגריות שבאזור התעשייה, אבל לא נקרא.
השכן שלי מלמטה אומר, שטויות, היא הפסיקה לעשות אמבטיות נסורת, נמאס לה , והסיפור הזה על איך שאבא שלה יילד אותה הוא המצאה, היא בטח סתם נולדה בבית חולים רגיל.