~~~
שני צדדים לשלג.
הילדה חומת העיניים ידעה זאת. היא היתה לבושה במעיל פרווה חם ודהוי מעט, ולחייה הבהירות היו אדומות מקור. מגפיה היו שקועות עד חציין בשלג, והיא התקדמה במאמץ.
הוא כיסה הכל. מלפניה השתרעו מרחבים עצומים של לובן, מרחוק היתה רק צללית מעורפלת של הרים מושלגים בגווני לבן ותכלת. עצים ערומים ונמוכים נצבו בשורה לא מסודרת, טובעים בשלג.
הכל היה קפוא. השמיים היו תכולים ובהירים, אך לא הייתה שמש.
הקור היה מוחשי כל כך. חודר מתחת לשכבות הבגדים ומקפיא את עצמותיה. היא הידקה את כובע הפרווה לאוזניה. הרוח שרקה שריקות נוגות ואדי נשימתה התאבכו באוויר. שמץ של חום שהקור בלע והעלים.
היא המשיכה ללכת, עד שהגיעה לנקודה שסומנה באמצעות סכין חד וקצר. היא עצרה, התכופפה, ומשכה בידית האחיזה שבלטה מעט מעל השלג ושלפה אותו. הלהב המשונן היה עשוי ממתכת כלשהי, ושאריות דם נקרשו על סופו.
רחש קל גרם לה לאחוז בסכין בכוח ולהרים את מבטה. ואז היא ראתה את עיניו.
הן היו צהובות ומלוכסנות ובוהקות. זה היה זאב. הוא היה לבן וצחור ועמד במרחק ממנה. גופו היה קמור מעט, אוזניו היו זקופות והוא הישיר אליה מבט בעיניו המשונות, מבט שהיה בוחן וחודר וכמעט אנושי. פרוותו כמעט לא נראתה בגלל רקע השלג.
היא השפילה מבט אל הסכין שבידה. ואז נתנה לו לצנוח באוושה קלה על השלג לידה. הזאב הטה קלות את ראשו, ואז נסוג לאחור והסתלק.
וכשהיא התכופפה להרים את הסכין, הורידה כפפה מיד אחת, ונגעה בשלג- כשחשה את צריבתו ונשיכתו של הקור ומשכה את ידה בצעקת כאב- היא הבינה.
השלג היה יפה, אך קר וחסר רחמים.
~~~
הוסף תגובה |
קישור ישיר להודעה
