אני שונאת את הבאמפרים של גילה, שנאה תהומית כזאת, כמו השינאה שאתה שונא את הנהג הבן זונה שחתך אותך ואפילו לא חשב לאותת. אפילו לא רק בשביל הכוונה, רק כדי שתחשוב שהוא שם זין.
אבל הוא לא אותת כי הוא בעצם יודע שהוא לא יראה אותך יותר ואתה לא תזכור את המאזדה הכחולה שלו, עם אחת המדבקות של ״תינוק באוטו״ שאתה לא מבין איך הגיעו לאוטו של פסיכופט כזה בלי תווית נכה צמודה.
אבל בבאמפרים אני נתקלת לעיתים קרובות יותר, לכל אחד ואחד מהם יש שם, לכל אחד זווית שונה ואיכות שונה. הבאמפר האהוב עלי הוא זה שמחוץ לחנייה של הרחוב הצר, שאלוהים יודע שלהשתחל אליו זה אולי נחמד, כל העינטוזים והעקיפות, אבל לצאת משם זה חתיכת תיק. תגיע לבאמפר במהירות של חמש קמ״ש מעבר למותר ואתה יכול להגיד שלום לפגוש האחורי.
אני אוהבת את אותו הבאמפר בגלל סיבה אחת פשוטה- הוא היחידי בכל המדינה המזורגגת הזאת שנותן לפורע החוק בדיוק מה שמגיע לו. תזכורת נחמדה לנהגים הפראיים שבינינו.
ואולי גם החינוך בפיסת האדמה הזאת לא משהו אם למדתי מבאמפר אחד יותר מאשר למדתי מ11 שנים בקופסא הזאת שבפי רבים מכונה ״בית ספר״.
הוסף תגובה |
קישור ישיר להודעה
