היא התעוררה בחדר זר, אפלולי הצבוע ירוק פסטל ,
השמש זרחה , אך אורה רפה ואפרורי.
אירופה בחורף חשבה בזעף.
היא זינקה מן המיטה הענקית בעלת דופן גבוה לכיוון החלון ,
הסיטה במהירות הווילון השקוף ואחזה בקת ידית החלון לסובבה , המתכת הקרה הקפיצה ידה ככווית
קור, ״אח שיט ״ צווחה , ושיפשפה ידיה לחממן.
רצה לאמבט להביא מגבת לכרוך הידית וסובבה ,הבריח המשומן נע בקלות ודלתות החלון
העשוי זכוכית מעוטר קשתות, נפתח לרווחה.
רוח קרה, כמעט קפואה התפרצה לראותיה ולחדר פנימה ,והרייכסטאג ניצב במלוא תפארתו מולה.
רעד הקור גרם לה לנסוג ולהתעטף בחלוקה הורוד האהוב ,שתחבה בעיקשות למזוודה.
ובידיים רועדות, הידקה שוליו לצווארה , ויצאה להישיר מבט .
הבנין ,מבנה בהיר עצום מיימדים בסגנון הרנסנס , ניצב מבודד כפנתאון ענק .
בחזיתו חלונות מלבניים שרויים באפלוליות השוכנים בין אכסדרת עמודי ענק ומעליהם
גמלון רומי.
על גגו במרכז ,מתנוססת כיפת זכוכית האומרת לסמל שקיפות פוליטית, דמוקרטית.
בחזית ,פלטפורמת אבן בהירה רחבת ידיים בצדיה יושבים גאים שני אריות , ומתחתם
משתפלות מדרגות עד המדרכה.
קלאסיקה במיטבה, בהחלט מרשים,
אך , לא ניתן לחמוק מהתחושה כי אף מטיל אימה הוא על כל הקרב לשיטחו, כמאיים
בהסוואה, ראו הוזהרתם.
פה ושם פועל העמל על מלאכתו , אך נראה כי העבודה בשלבי סיום , והמבנה יעמוד
במלוא הדרו לדורות הבאים.
מולו נפרש פארק הטירגארטן רחב הידיים המשמש כחיץ בינה לבינו, בינו לבין שאר
האזרחים.
מקום זה חשבה, אמור לאגד את נציגי הנסיכויות הגרמניות ,אך בסופו היווה
היפוך מוחלט ,״ משם באה הרעה״ , אין ספק כי הקונוטציות שמקום זה עורר קשות לה.
רחשי הרחוב מטה הגיעו לאוזניה, ולמרות השעה המוקדמת המקום המה אדם .
עוברים ושבים כמעט אצו, מכוניות הנראות ככירכרות ממונעות הרתומות לגלגלי אופניים,
נסעו במהירות בכביש הצר, שריקות השוטר המנסה לשווא להתעלות על הרעש ולכוון
התנועה הסוענת ,רוכבי אופניים צעירים ממהרים להעביר חבילות והודעות ,ומוכרי
עיתונים הצווחים בקולניות לעוברים ושבים על עדכון החדשות והשערורייה האחרונה.
אך האנשים מתעלמים ! לפחות ברובם , כל אחד מרוכז בעולמו הוא ,ואצה לו הדרך
למקום אחר בעניין אחר.
נשמה מלוא ראותיה מן האויר הקר ,ובאנחת עצבות חשבה, ״לו ידעתם לאן פניכם.״
צמרמורת הרעידה ,והיא עידכה דשי חלוקה ונסוגה לחדר פנימה בהקפידה
לסגור דלתות החלון.
היא בברלין ,כמתוכנן .
מה השעה כעת? עליה להצמד ללוח זמנים.
הוציאה מן המזוודה מעטפה צהובה, שהייתה תחובה בין בגדיה, ופרסה מפה
בעלת מסלול צבוע אדום החל מברלין ויורד דרומה.
במסמך הנוסף הוראות שנכתבו בקוד סמוי במידה ומידע זה ייחשף לעיניים לא לה.
ספרה את שטרות הכסף שניתן לה להוצאות ,ושוב למרות בקיאותה ,קראה הוראות התדריך , יש לה בדיוק 72 שעות לשעת השין.
היא משכה בחבל המצילה , וכערף עין הופיעה משרתת ובמבט מושפל שאלה לבקשת
הגברת ״ שזו היא״.
היא שאלה אותה לשמה וביקשה כי תמלא עבורה האמבט ,בגרמנית כשפה השגורה בפיה .
בקידה זריזה אצה אדל למלאכתה.
בגדיה הארוזים בקפידה נראים בעיניה כתחפושות , וכל כך הרבה אביזרים נלווים,
לקח זמן לגברת להתארגן טרם צאתה מהבית, שלא לדבר על תחבורה נאותה, חשבה.
היא בחרה בשימלה ירוקה בעלת מחשוף , שזורה מלמלת תחרה לבנה גבוהה סביב הצוואר שאמורה לעטוף מחוך מחטב שהינו גולת הכותרת לצללית האישה.
נעליה בעלי עקב נמוך ומקומר ותיקתקים בצידם לרכיסה.
כובע פרוותי תואם, כסיות לבנות קצרות , ואמתחת עור .
בתום ההתרעננות אדל עזרה לה להתלבש ומתחה את שרוכי המחטב עד להתפקע.
שיערה האדום סורק ובהק כלהבה והשתפל לו גלים גלים .
איפור קל בעיני השקד ,ושפתון ורדרד,והיא מוכנה.
במסדרון ראתה שלט ״מעליה״ עם חץ המכוון האורחים למיקום המעלית , וחץ לגרם מדרגות לולייני לחוששים להשתמש בקפסולת הברזל החדשה הנעה מעלה ומטה.
במעלית הביטה במראה בדמותה וחייכה, למרות הקושי לנשימה , גברת אמורה להראות בדיוק כך.
בלובי המלון ,קלטה את מבטי הסקרנות ,עיניים מציצות בסתר מעל דפי עיתון,
ונשים מדושנות ממלמלות אחת לרעותה ,מעניין מי היא, זרה זו.
ברור הדבר ,הרי לא מקובל כי גברת תשהה לבדה במלון ,ללא ליווי הולם את מעמדה,
אלא באם נמלטת היא לאן שהוא,
היא חלפה על פני דוכן הקבלה בראותה כי השעון מראה את השעה 8:00 בבוקר,
ופנתה לחדר האוכל.
בקצה האולם ,פתח יציאה למרפסת מקורה ומחוממת, בה הוצבו שולחנות בצמוד למעקה מפורזל
על גדת השפרה , השולחנות עטופות מפות לבנות צחות כשלג ,ערוכות בסט פורצלן וסכום יוקרתי
הכל מדוייק נקי מצוחצח למישעי.
היא אכלה את ארוחתה הקונטיננטלית , ונשענה לאחור מנסה להינות ממראה הנוף הנחשף
בפניה.
הפארק תצרף של ירוק ולבן משלג, ומעטים האנשים העושים דרכם בליווי חיית המחמד בשבילים המסותתים , ובשוליו ניצב בגאון עמוד הניצחון של ברלין.
מונומנט מרשים שהוקם מול בניין הרייכסטאג לאחר נצחונותיה של פרוסיה ,להנציח את
הקרבות המוצלחים ואת כוחה.
סימלי ניצחון ,ומבנים מרשימים למעצמה המתקדמת ,שהאידאולוגיה ולאומניות יתר,
הביאה לכישלונה הגדול ביותר שידעה האנושות , חשבה באגמומיות .
מנגינת הפסנתרן שניגן בלובי מיצירת וגנר ערבה לה, עצמה עיניה מבלי להרגיש מתמכרת למוסיקה הנעימה.
ובפוכחה מולה יושב גבר בלונדי שרמנטי , בעל עיניים תכולות וחיוך המקרין קסם רב כאומר
כן , אני מדהים !
תשים ראשה, אם קיים גולדמארק אחד בכיסו, ובוודאי בטוח הוא ,כי למולו מטרה קלה לניצול.
״בוקר טוב״ אמר בגרמנית צחה,
״בוקר טוב אף לך״ מר ?
״יואהן״ השיב וזינק על רגליו לעמידת הקשב. , ״יואהן פרידריך ברוקנר ,ונקש בעקביו
כחותמת.
״איך לא , זו החובה להתפאר בשושלת מישפחתו ״ חשבה .
״ ורגלט , ורגלט שינדלר, ״השיבה לאיטה בחיוך,והושיטה לו ידה ״ נעים להכיר השיב , מיס ורגלט ?
התפלא ואסף כף ידה לנשיקה.
״האם נוכחותך בברלין היא למטרת ביקור מישפחתי״?
״ לא, אני כאן לגמרי לבדי, מטיילת להנאתי״ השיבה והחיוך לא מש מפניה,
תשובתה האירה עיניו ״ זה יהיה לי לכבוד באם אוכל להיות לך לעזר ,מדריך בעירנו הדגולה״ הציע ,
כשהוא מסדר הכלים בצידו בשולחן כעומד לסעוד עימה.
היא נשענה קדימה, ידיה שלובות על השולחן ,תוך סקירת פניו היפות ואמרה בעדנה ישירה, ״מעדיפה אני כי תשכור עבורנו חדר ,אני העלה בעוד כרבע שעה.
הסכו״ם אשר אחז נשמט מידו , סומק הציף לחייו והוא חש מבולבל.
החל לאמר דבר מה אך לא ממש צלח, היא כיסתה ידו בידה להרגיעו והטתה ראשה ,
מה דעתך בנידון ?
הוא אסף עצמו , מהנהן ללא מילים, כלא מאמין על מנת חלקו הגדול ,וחש לדלפק הקבלה.
היא סימנה למלצר וביקשה את העיתון היומי דר שטירמר , היום יום א׳ ,ה -25 לחודש
דצמבר 1894.
במרכז העמוד הראשי ניקרה כותרת ענק ״הרשעת הקצין היהודי״ , הורשע בדין ריגול
ובגידה ונידון למאסר עולם תוך שלילת דרגותיו.
בתמונה הנלווית ,קצין העומד איתן מול ים אנשים מתלהם הצועקים ״ מוות לכל היהודים״.
יהודי אחד ! ,חשבה, הואשם בבגידה, וכבר צועקים מוות לכולם.
והיכן? בצרפת ,הפרוגרסיבית ,הנאורה והמתורבתת , וזאת רק מאה שנה ממתן זכויות אדם.
אז מה הפלא לפוגרומים בערים נבערות.
בייאושה הניחה העיתון וקמה , אך אף הוא היה שם , נזכרת ,
יש הטוענים כי זהו רגע המיפנה, להבנה לנחיצות מדינה יהודית ,לעם היהודי.
במחשבה זו עלתה לחדרה ,ניצבה מול המראה ובחנה בריכוז צלליתה .
״ורגלט״ ! פלטה,
אספה המזוודה ויצאה את המלון.
סוף פרק א׳.
השמש זרחה , אך אורה רפה ואפרורי.
אירופה בחורף חשבה בזעף.
היא זינקה מן המיטה הענקית בעלת דופן גבוה לכיוון החלון ,
הסיטה במהירות הווילון השקוף ואחזה בקת ידית החלון לסובבה , המתכת הקרה הקפיצה ידה ככווית
קור, ״אח שיט ״ צווחה , ושיפשפה ידיה לחממן.
רצה לאמבט להביא מגבת לכרוך הידית וסובבה ,הבריח המשומן נע בקלות ודלתות החלון
העשוי זכוכית מעוטר קשתות, נפתח לרווחה.
רוח קרה, כמעט קפואה התפרצה לראותיה ולחדר פנימה ,והרייכסטאג ניצב במלוא תפארתו מולה.
רעד הקור גרם לה לנסוג ולהתעטף בחלוקה הורוד האהוב ,שתחבה בעיקשות למזוודה.
ובידיים רועדות, הידקה שוליו לצווארה , ויצאה להישיר מבט .
הבנין ,מבנה בהיר עצום מיימדים בסגנון הרנסנס , ניצב מבודד כפנתאון ענק .
בחזיתו חלונות מלבניים שרויים באפלוליות השוכנים בין אכסדרת עמודי ענק ומעליהם
גמלון רומי.
על גגו במרכז ,מתנוססת כיפת זכוכית האומרת לסמל שקיפות פוליטית, דמוקרטית.
בחזית ,פלטפורמת אבן בהירה רחבת ידיים בצדיה יושבים גאים שני אריות , ומתחתם
משתפלות מדרגות עד המדרכה.
קלאסיקה במיטבה, בהחלט מרשים,
אך , לא ניתן לחמוק מהתחושה כי אף מטיל אימה הוא על כל הקרב לשיטחו, כמאיים
בהסוואה, ראו הוזהרתם.
פה ושם פועל העמל על מלאכתו , אך נראה כי העבודה בשלבי סיום , והמבנה יעמוד
במלוא הדרו לדורות הבאים.
מולו נפרש פארק הטירגארטן רחב הידיים המשמש כחיץ בינה לבינו, בינו לבין שאר
האזרחים.
מקום זה חשבה, אמור לאגד את נציגי הנסיכויות הגרמניות ,אך בסופו היווה
היפוך מוחלט ,״ משם באה הרעה״ , אין ספק כי הקונוטציות שמקום זה עורר קשות לה.
רחשי הרחוב מטה הגיעו לאוזניה, ולמרות השעה המוקדמת המקום המה אדם .
עוברים ושבים כמעט אצו, מכוניות הנראות ככירכרות ממונעות הרתומות לגלגלי אופניים,
נסעו במהירות בכביש הצר, שריקות השוטר המנסה לשווא להתעלות על הרעש ולכוון
התנועה הסוענת ,רוכבי אופניים צעירים ממהרים להעביר חבילות והודעות ,ומוכרי
עיתונים הצווחים בקולניות לעוברים ושבים על עדכון החדשות והשערורייה האחרונה.
אך האנשים מתעלמים ! לפחות ברובם , כל אחד מרוכז בעולמו הוא ,ואצה לו הדרך
למקום אחר בעניין אחר.
נשמה מלוא ראותיה מן האויר הקר ,ובאנחת עצבות חשבה, ״לו ידעתם לאן פניכם.״
צמרמורת הרעידה ,והיא עידכה דשי חלוקה ונסוגה לחדר פנימה בהקפידה
לסגור דלתות החלון.
היא בברלין ,כמתוכנן .
מה השעה כעת? עליה להצמד ללוח זמנים.
הוציאה מן המזוודה מעטפה צהובה, שהייתה תחובה בין בגדיה, ופרסה מפה
בעלת מסלול צבוע אדום החל מברלין ויורד דרומה.
במסמך הנוסף הוראות שנכתבו בקוד סמוי במידה ומידע זה ייחשף לעיניים לא לה.
ספרה את שטרות הכסף שניתן לה להוצאות ,ושוב למרות בקיאותה ,קראה הוראות התדריך , יש לה בדיוק 72 שעות לשעת השין.
היא משכה בחבל המצילה , וכערף עין הופיעה משרתת ובמבט מושפל שאלה לבקשת
הגברת ״ שזו היא״.
היא שאלה אותה לשמה וביקשה כי תמלא עבורה האמבט ,בגרמנית כשפה השגורה בפיה .
בקידה זריזה אצה אדל למלאכתה.
בגדיה הארוזים בקפידה נראים בעיניה כתחפושות , וכל כך הרבה אביזרים נלווים,
לקח זמן לגברת להתארגן טרם צאתה מהבית, שלא לדבר על תחבורה נאותה, חשבה.
היא בחרה בשימלה ירוקה בעלת מחשוף , שזורה מלמלת תחרה לבנה גבוהה סביב הצוואר שאמורה לעטוף מחוך מחטב שהינו גולת הכותרת לצללית האישה.
נעליה בעלי עקב נמוך ומקומר ותיקתקים בצידם לרכיסה.
כובע פרוותי תואם, כסיות לבנות קצרות , ואמתחת עור .
בתום ההתרעננות אדל עזרה לה להתלבש ומתחה את שרוכי המחטב עד להתפקע.
שיערה האדום סורק ובהק כלהבה והשתפל לו גלים גלים .
איפור קל בעיני השקד ,ושפתון ורדרד,והיא מוכנה.
במסדרון ראתה שלט ״מעליה״ עם חץ המכוון האורחים למיקום המעלית , וחץ לגרם מדרגות לולייני לחוששים להשתמש בקפסולת הברזל החדשה הנעה מעלה ומטה.
במעלית הביטה במראה בדמותה וחייכה, למרות הקושי לנשימה , גברת אמורה להראות בדיוק כך.
בלובי המלון ,קלטה את מבטי הסקרנות ,עיניים מציצות בסתר מעל דפי עיתון,
ונשים מדושנות ממלמלות אחת לרעותה ,מעניין מי היא, זרה זו.
ברור הדבר ,הרי לא מקובל כי גברת תשהה לבדה במלון ,ללא ליווי הולם את מעמדה,
אלא באם נמלטת היא לאן שהוא,
היא חלפה על פני דוכן הקבלה בראותה כי השעון מראה את השעה 8:00 בבוקר,
ופנתה לחדר האוכל.
בקצה האולם ,פתח יציאה למרפסת מקורה ומחוממת, בה הוצבו שולחנות בצמוד למעקה מפורזל
על גדת השפרה , השולחנות עטופות מפות לבנות צחות כשלג ,ערוכות בסט פורצלן וסכום יוקרתי
הכל מדוייק נקי מצוחצח למישעי.
היא אכלה את ארוחתה הקונטיננטלית , ונשענה לאחור מנסה להינות ממראה הנוף הנחשף
בפניה.
הפארק תצרף של ירוק ולבן משלג, ומעטים האנשים העושים דרכם בליווי חיית המחמד בשבילים המסותתים , ובשוליו ניצב בגאון עמוד הניצחון של ברלין.
מונומנט מרשים שהוקם מול בניין הרייכסטאג לאחר נצחונותיה של פרוסיה ,להנציח את
הקרבות המוצלחים ואת כוחה.
סימלי ניצחון ,ומבנים מרשימים למעצמה המתקדמת ,שהאידאולוגיה ולאומניות יתר,
הביאה לכישלונה הגדול ביותר שידעה האנושות , חשבה באגמומיות .
מנגינת הפסנתרן שניגן בלובי מיצירת וגנר ערבה לה, עצמה עיניה מבלי להרגיש מתמכרת למוסיקה הנעימה.
ובפוכחה מולה יושב גבר בלונדי שרמנטי , בעל עיניים תכולות וחיוך המקרין קסם רב כאומר
כן , אני מדהים !
תשים ראשה, אם קיים גולדמארק אחד בכיסו, ובוודאי בטוח הוא ,כי למולו מטרה קלה לניצול.
״בוקר טוב״ אמר בגרמנית צחה,
״בוקר טוב אף לך״ מר ?
״יואהן״ השיב וזינק על רגליו לעמידת הקשב. , ״יואהן פרידריך ברוקנר ,ונקש בעקביו
כחותמת.
״איך לא , זו החובה להתפאר בשושלת מישפחתו ״ חשבה .
״ ורגלט , ורגלט שינדלר, ״השיבה לאיטה בחיוך,והושיטה לו ידה ״ נעים להכיר השיב , מיס ורגלט ?
התפלא ואסף כף ידה לנשיקה.
״האם נוכחותך בברלין היא למטרת ביקור מישפחתי״?
״ לא, אני כאן לגמרי לבדי, מטיילת להנאתי״ השיבה והחיוך לא מש מפניה,
תשובתה האירה עיניו ״ זה יהיה לי לכבוד באם אוכל להיות לך לעזר ,מדריך בעירנו הדגולה״ הציע ,
כשהוא מסדר הכלים בצידו בשולחן כעומד לסעוד עימה.
היא נשענה קדימה, ידיה שלובות על השולחן ,תוך סקירת פניו היפות ואמרה בעדנה ישירה, ״מעדיפה אני כי תשכור עבורנו חדר ,אני העלה בעוד כרבע שעה.
הסכו״ם אשר אחז נשמט מידו , סומק הציף לחייו והוא חש מבולבל.
החל לאמר דבר מה אך לא ממש צלח, היא כיסתה ידו בידה להרגיעו והטתה ראשה ,
מה דעתך בנידון ?
הוא אסף עצמו , מהנהן ללא מילים, כלא מאמין על מנת חלקו הגדול ,וחש לדלפק הקבלה.
היא סימנה למלצר וביקשה את העיתון היומי דר שטירמר , היום יום א׳ ,ה -25 לחודש
דצמבר 1894.
במרכז העמוד הראשי ניקרה כותרת ענק ״הרשעת הקצין היהודי״ , הורשע בדין ריגול
ובגידה ונידון למאסר עולם תוך שלילת דרגותיו.
בתמונה הנלווית ,קצין העומד איתן מול ים אנשים מתלהם הצועקים ״ מוות לכל היהודים״.
יהודי אחד ! ,חשבה, הואשם בבגידה, וכבר צועקים מוות לכולם.
והיכן? בצרפת ,הפרוגרסיבית ,הנאורה והמתורבתת , וזאת רק מאה שנה ממתן זכויות אדם.
אז מה הפלא לפוגרומים בערים נבערות.
בייאושה הניחה העיתון וקמה , אך אף הוא היה שם , נזכרת ,
יש הטוענים כי זהו רגע המיפנה, להבנה לנחיצות מדינה יהודית ,לעם היהודי.
במחשבה זו עלתה לחדרה ,ניצבה מול המראה ובחנה בריכוז צלליתה .
״ורגלט״ ! פלטה,
אספה המזוודה ויצאה את המלון.
סוף פרק א׳.

