> המשך פרק שני <
~~~
היא התרוממה בתנופה ממיטתה ומבטה נתקל בזוג עיניים חומות בהירות שרכנו מולה. זאת הייתה המשרתת הראשית, אגתה.
בפתח החדר. נשען על המשקוף, היה מכשף. הוא הרים אליה את פניו המוסתרות בברדס והיא זכתה לראות את עיניו. היא נעצה בו את מבטה ואטמה את מוחה. מכשפים הם קוראי מחשבות. מכשפים הם קוראי מחשבות. מכשפים הם-
היא הרגישה שהלחץ על מוחה יורד. עיניו של המכשף הצטמצמו והוא הפנה את מבטו.
המשרתת קדה.
״הנסיכה. הוד רוממותו מצווה עליך להתייצב באולם המרכזי. ״ היא אמרה בקול מהוסס.
המכשף נד בראשו. הפך לעשן שחור ונעלם. משאיר אחריו אבק כסוף על הרצפה. אבק הזהה לאבק שהיה מפוזר בחלק האחר של הארמון. אליס נסתה להשאיר את פניה חתומות.
המכשפים היו שם. אולי אפילו צפו בה. אסור לה להראות שום עניין בחלק האחר. היא צריכה להיות כנועה ושקטה. בדיוק כמו שפיטר רוצה שתהיה.
שיירה של משרתות נכנסה לתוך החדר כדי להכין אותה למפגש הרשמי עם פיטר.
לבסוף, היא עמדה. מתנודדת על עקבים צרים ולא נוחים, ולבושה בשמלה בגוון סגול עמוק. אליס רטנה בשקט וצעדה בליווי המשרתות אל האולם.
היא עברה את הדלת, והתקדמה לעבר פיטר. ואז כרעה על ברכיה.
״אליסון. בשבוע הבא ימלאו לך שש-עשרה.
השנה נערוך תחרות, עם נערים מכל קצוות תבל כדי שתוכלי למצוא בעל ראוי.״
הוא אמר זאת בקול אדיש. אדיש מדי. יש מטרה נוספת. והיא ידעה זאת.
היא נסתה להרגיע את עצמה. היא לא יכולה לתת לזה לקרות. היא רק בת שש עשרה.
״כן מלכי.״ מלמלה בקול שניסתה שישמע כנוע. אך עיניה רשפו וגילו את אשר בליבה.
היא הרימה את ראשה, מסתכלת בעיניו האדומות. מנסה למצוא שביב מהצבע הירוק המוכר שעדיין נשאר בעיניו, אך אין זכר אליו.
"מחר יערך טקס הצגת המשתתפים", הוא אומר, קולו שקט ומסוכן. כמו חיית פרא שנייה לפני שתפסה את טרפה.
"המלתחה שלך הוחלפה, המשרתות יכנסו כל בוקר לחדרך ויכינו אותך לקראת מה שצפוי לך. מובן?"
היא נשכה את שפתיה. "כן, מלכי".
פיטר הטה את ראשו והתבונן בה. נראה שהוא לא יודע מה להגיד.
"את משוחררת." הוא אמר לבסוף.
היא קמה, קדה קידה, ואז הסתובבה והלכה בראש זקוף עד שעברה את סף הדלת המפוארת.
ואז התחילה לרוץ. היא חייבת לברוח. להתרחק מכל זה. והיא ידעה בדיוק את המקום הנכון ללכת אליו.
זירת האימונים.
זירת האימונים הייתה שטח אדמה גדול, מוקף בעצים. לוחות מטרה היו ממוסמרים על כמה מהעצים, ואליס הבחינה בקצת דם קרוש על אחד מהם. לא היו הרבה לוחמים שהתאמנו בזירה, כנראה בגלל התחרות.
אליס התגנבה למחסן הנשק, ומצאה אפודת לוחם וקסדה ישנה שכיסתה את פניה. ואז פנתה לבחירת כלי הנשק.
היו שם מאות חרבות, פגיונות, קשתות ועוד כלי נשק רבים שאליס לא ידעה להגדיר. היא בחרה חרב פרשים, חרב מעוקלת במקצת המחודדת מצד אחד, ויצאה אל הזירה. היא התקרבה לאחת מהבובות שהוצבו למטרות אימונים, וניסתה לדקור ולשסף אותה, ללא הצלחה. החרב לא הייתה מאוזנת בידיה והכשילה אותה.
היא נסתה חץ וקשת, אך אחרי כמה ניסיונות היא התייאשה וויתרה.
היא נשענה על עץ, והורידה את הקסדה, מוחה זיעה מפניה.
היה לה רעיון, אבל היא חיכתה לשעת כושר מתאימה כדי לבצע אותו.
~~~
הוסף תגובה |
קישור ישיר להודעה
