פורומים » סיפור שכתבתי
כתבת סיפור למגירה? זה הזמן לשתף את קהילת הקוראים הישראלית ולקבל חוות דעת.
כתיבת הודעה חדשה בפורום סיפור שכתבתי
» נצפה 299 פעמים מאז תחילת הספירה.
-
לפני 11 שנים ו-2 חודשים רגע לפני שאת הופכת לשלדג cujo
את תצללי אל הארץ כשלדג המחפש דגים, אבל טרפך יהיו חייך ולא אל המים תכווני. את תחלפי בין אוהביך משל היו ענני נוצה,לא אישך ולא ילדיך הנותרים יוכלו להניאך מהמטרה, וממילא גם הם יהיו פצועים.
הם יסלחו לך עם השנים.
אבל עכשיו,עכשיו את מאושרת. מזמזמת שיר של שלמה ארצי , מפזרת תבלינים בין סירים מבעבעים ומעל תבנית עמוסת בשרים. טועמת ומתקנת,פה כורכום ושם כמון.
את מכסה את התבנית בנייר אלומיניום ומכניסה לתנור שחומם מראש, מנגבת את הזיעה עם כפפת הבד ומחזירה תלתל סורר למקום. את מביטה לרגע ביד המוכפפת "הכול מוכן למסדר המפקד?" שואלת הכפפה. את מצדיעה עם היד השנייה ופורצת בצחוק.את בודקת שוב את המתכון המודפס,מנמיכה את האש ופותחת חלון כדי להכניס מעט אוויר קר. ניחוחות משתחררים אל העולם שבחוץ, ריחות של שום ויין יקבלו את פני המבשרים ,אבל הם עדין לא כאן.
עכשיו ניתן רק לחכות, את שמה מים לקפה, מכינה בכוס את האבקה וסוכרזית אחת ומורידה מהארון העליון עוגייה, החטא היומי שלך. את מוזגת מים לכוס ומוסיפה חלב ומתיישבת ליד שולחן האוכל. את רוכנת ומדליקה את הרדיו . הגינגל של 'קולה של אמא' מתנגן.את משתעשעת שוב ברעיון להתקשר אבל יודעת שיכעס ,"אמא בשום פנים ואופן" קבע פעם כשהעלית את הנושא. אולי לפני השחרור , את מחייכת לעצמך .את טובלת את העוגייה בקפה ,תופסת אותה רגע לפני שהיא מתפרקת ומתרווחת לאחור.
הכיסא חורק.
את מזכירה לעצמך בפעם המאה שהגיע הזמן להחליף את הכיסאות. לעזאזל, להחליף את כל המטבח. בחיים האחרים ,אלו שעוד רגע יתדפקו על דלתך,ביום חסר משמעות בו תתעוררי ללא כל משמעות, תדברי ללא משמעות, תתיישבי על הכסא הזה ותבהי ללא כל משמעות,הרדיו ידום ואת תשעני לאחור והכסא יחרוק וזיכרון הרגע הזה של שלווה והנאה קטנה יכה בך בעוצמה ומשמעות איומה תזדחל לתוכך ונוצות שלדג בנשמתך יחלו לצמוח.
עכשיו ברדיו ,אמא אחרת מספרת על ביתה שהתעקשה על מסלול קרבי ועל המאכלים שהיא מכינה לה שהיא יוצאת לסופשבוע ואת מדמיינת את השיחה איתך,איך את מספרת להם על הסיפורים שהוא כותב מגיל שמונה, מקריא לך אבל לא מרשה לך לקרוא לבד, ועל המוזיקה שהוא מקשיב לה שהן בדיוק אותן הלהקות שאת שמעת כשנשאת אותו בקרבך.
את לוגמת לאיטך מהקפה, המים המבעבעים בסירים קוטעים את השיחה הרדיופונית בראשך ואת נחפזת להנמיך את האש,טועמת ומחייכת מרוצה. את בודקת את התנור ושבה לקפה מזמזמת את השיר שברדיו. הבית שלך לעוד שעה לפחות ואז יפרצו דלתות ויטרקו ותיקי בית ספר על הרצפה יזרקו .
את נזכרת איך אישך קרא לך אתמול למקלחת אחרי שהקטנים נרדמו והגדולה הסתגרה בחדרה עם המוזיקה, הוא לא מצליח לסבן את הגב אמר ומשך אותך לתוך המים , חלוק והכול. את מהרהרת איך בחצי שנה האחרונה הכול השתנה,אחרי שכבר ויתרת וחשבת שהחלק הזה בחייך נגמר, אחרי שכבר הרגשת שאתם שני אנשים זרים בלי שום דבר משותף מלבד הילדים,ערב אחד הוא חיכה לך ערום במיטה עם חיוך מטופש וחפן את שדך ואת בתחילה קפאת ,גופך לא בטוח איך לתרגם את המגע עד שידיו המשיכו במלאכת הפיתוי וההפשרה. מאז אתם כמו בני טיפשעשרה מסתודדים ומתנסים כאילו רק עתה הכרתם , כמו שלא הייתם מעולם. את מפליגה במחשבות ולפתע ניעורה מהן מעט סמוקה,חיוך רחב נפרש על שפתותיך.
לפתע מתחשק לך להוסיף קינוח,כבר הרבה זמן לא היית במצב רוח כזה לבישולים. את מתלבטת לרגע ובוחרת בסלט פירות . את סוחטת תפוזים , קוצצת תפוחים ,קולפת סלק ומוסיפה לקערה, טריק חדש שלמדת מתוכנית בישול. את פורסת בננות ,מפזרת אגוזים ופירות יבשים,מפזרת קינמון וציפורן ומוסיפה מעט מיץ לימון. את מהססת לרגע ומחליטה להעיז ומוסיפה סלרי קצוץ ועלי נענע מאדנית התבלינים ומסיימת במיץ מנגו. את טועמת . "מעדן".
ומחוץ לביתך יד קפוצה מהססת,ניחוחות בישולי שבת מכבידים עליה ,ואז נמתחת לאחור ונשלחת קדימה.
נקישה נשמעת בדלת ואחריה אחת נוספת ,חזקה יותר.
את מביטה בשעון , עדין מוקדם.
"מי שם ?"
את לא נענית. את מורידה את הסינור וניגשת לדלת, על שפתייך מתפזם מאיר אריאל.
נקישה נוספת נשמעת.
"אני באה."
ליד הדלת את מהססת לרגע, היד הנוקשת מפזרת את השקט שלך.
בפיך טעם תפוז ותפוח.
את שולחת ידך לידית.
יש לך עוד רקע קט. שביב חיוך עוד פרוס על שפתייך.
ניחוח ציפורן וקינמון עולה מידיך.
ודי.
הוסף תגובה | קישור ישיר להודעה
