04:17\המשוגע שהשתגע מצפצופי הציפורים
הוא שמע את הדיבורים. תמיד. לא בצורה הסכיזופרנית שבדבר, אבל הוא היה יכול להישבע שהוא שומע אותם.
את הדיבורים העצובים שמע בווליום יותר גבוה. במשך השנים צוברים ניסיון ולומדים גם כמה טריקים, אז הוא התאמן הרבה ובסוף הצליח להשתיק את הדיבורים השמחים. הוא תמיד המציא תירוצים שזה סתם בגלל שזה יותר רעשני מדיבורים מלנכוליים, אבל עמוק בלבו ידע את הסיבה האמיתית אבל היא צרמה לו בלב. כמו פסים אדומים מתחת למילה לא נכונה שלאף אחד לא איכפת מרצונה להתקיים. אוי עקיצה בלב. ממש עקיצה. כמו של יתוש רק יותר מידית, ואי אפשר לתפוס את העוקצים
הלב מתכווץ ונהפך ובולט ונשטח על הרצפה. הלב לא במקומו, חברים, והלב אינו חוזר.
הסיבה הערומה הייתה שכל הדיבורים השמחים האלו גרמו לו להרטיב את הכרית בלילות
הוא היה שוכב במיטה הגדולה והערומה מאדם, ככה סתם גדולה ונוחה ונעימה וחמה - כל כך ריקה שבא לדחוף לשם ילדים חסרי קורת גג, שרק ישנו כמה יממות. הקולות הקופצניים, המבסוטים עד הסוף.. הם הכי מנוולים. הוא היה שונא אותם, על מי הוא עובד? הוא תיעב אותם. רצה להשמידם. רצה לפצוע אותם כה חזק שיעברו לצד האפל. הוא אף פעם לא הצליח לתפוס אותם. האושר גורם לך לדעת לרוץ.
הוא רץ כמו בחורה.
אז את הדיבורים העצובים הוא יותר אהב.
הוא שמע קולות. קולות שבישרו על רעות שבאות ולא הולכות ונשארות ויוצרות בור מרוב שהתקבעו במקום.
לשולה מלמעלה, גברת בגיל העמידה שנראית כאילו כבר השלימה עם הזקנה שמתקרבת, דפקו אתמול בדלת. ב04:21. ברחוב נשמעו המכוניות שהתעוררו משנתם הקצרצרה ובעליהם רכבו עליהן בלי רחמים.
בקול חרישי וצרוד, לה הודיע, סמל איתן חירון על מות בנה, עמיתק'לה, ב''פעילות חשאית בשטח''.
הוא שמע את הבשורה וציפה לתגובה הטיפוסית של ''מה עשיתם לי'' או להכחשות כגון ''אתם שקרנים.'' אבל פסק הרעש ושולה שתקה. שולה שתקה והרעש המר של ההתנגשות של גופה הרפה עם רצפת הפרקט של הכניסה לבית נשמעה בצורה מוחלטת באוזניו.
מה מתרחש פה? הוא תהה. ניסה לא להתחייב. הוא מנסה לא לפתח רגשות לדיבורים. תמיד כושל בזה.
''הלו אמבולנס? כן. מדבר סמל איתן חירון, קצין נפגעים. אני ברח' התאומים 9, בדירה 2. יש פה גברת שהתמוטטה. בואו מהר.''
נשמע החייל וקולו פתאום נהפך לגבוה וחזק.
רעשים של מוות. הוא כבר שמע אותם לא מעט. האמבולנס מגיע, תמיד רעש של דלת של רכב נפתחת. קול החלודה הנשרטת במעלית. האור המהבהב של המסדרון.
ניסיונות ההנשמה. הניסיונות החוזרים של ההנשמה. צליל הוויתור. רעש המוות.
שולה מתה. גם בנה היחיד, ובעצם בן משפחתה היחיד שהיה חי עד אתמול, עמית, נהרג ב''פעילות חשאית בשטח''. שני נהרגים. הוא שומע את נקישות השעון.
עכשיו 05:16, אור ראשון.
הציפורים המזוינות האלה קודחות על הפאקינג בוקר והוא מרגיש איך לאט-לאט הוא משתגע.
הוסף תגובה |
קישור ישיר להודעה
