בית חולים באשמורת שלישית
דממת מסדרונות מיותמים
זמזום מכונות לממכר משקה
נהמת מזגנים עמומה עמומה
אויר צייתני נוסע מאגף לאגף
מתוך טימטום אלקטרוני יעיל
מעליות כסופות בולעות את שעמומך
רק על מנת להקיא אותו בקומה הרביעית
ולשוב בחדוות לוחות נירוסטה ומראות
אל קו הזינוק הממתין במבואה
פני האחות קולטים את חוורון המסך המת
אזרחים מתפוררים נאנקים בחדריהם
מבעד לחלון המוחלט מנצנץ נמל התעופה
בפרוזדור חולפת רופאה צעירה ושקטה
בחדר פנימה תוססת בך סלידה גדולה
יובל! אז אתה כן כותב! חח גם אני לא אוהבת בתי חולים כ"כ, למרות שהסלידה שלי פחותה משלך. בהחלט, שיר מדכא, כמו השירים שאני אוהבת. מה אדון עולם חשב לו? זה נתון לכל אחד וניתוחיו, אם זה במוחו או בבית החולים...
לפני 11 שנים ו-5 חודשים
יפה. אתה כתבת את הדברים מתוך תחושותיך והרהוריך כמבקר, כך אני מניחה.
אני יכולה לבטא ממש את התחושות הללו - באשמורת השלישית, במסדרונות הללו אל- ומ- מחלקה - מנקודת מבט של מי שנמצאת שם בתפקיד.. כל כל דומה.. ותמיד עולה הרהור כמו: "תגיד לי אדון עולם (בנימוס) או רבאק, לעזאזל (כשהנימוס בהפסקה) מה בדיוק חשבת לעצמך בראשית?". אגב, אני קוראת לזירה - "מסדרונות הניאונים"... אמנם במקום רחוק - אבל, מסדרונות הניאונים - תמיד עם אותם המראות ואותן השתיקות...