כן, כן, שוב, כן, אני חופרת, כן, עוד פעם סטארקיד, כן, כן, יודעת. מי שלא רוצה שלא יקרא וזה הכול.
תקופה: לא איכפת לי
שיפ: זה מסובך, אבל אני חושבת שאפשר לקרוא לזה לורן/בי-הול לורן/ג'ו לורן/בריאן לורן/ג'ואי
וויתור זכויות: לסטארקיד וכאלה
הערות: בגלל ששני הבריאנים (בריאן רוזנטל ובריאן הולדן) נמצאים, וכי לא בא לי להסתבך כל פעם עם שמות משפחה, לאורך כל הפאנפיק בריאן הולדן יהיה בי-הול ובריאן רוזנטל יהיה סתם בריאן.
הערות: פאנפיק ראשון שלי בפאנדום הזה, ושלישי שלי בכל הפאנדומים בכללי. מתרגשת.
"באמת, לו?" שאל ג'ואי. הוא, בריאן, בי-הול וג'ו עמדו בחוץ מול הדלת שלה. "ארבעה?"
כמה שניות לפני כן, כשנשמעה דפיקה בדלת, לורן ניגשה לפתוח. היא חשבה שאולי יהיה זה אחד מהבנים, אבל בהחלט לא ציפתה למצוא שם את כולם. ברגע שראתה אותם שם ביחד, ידעה שהם עלו עליה.
הם נכנסו לתוך ביתה בלי הזמנה, ארבעתם עם פרצופים שגרמו לה לצפות לרע מכל. "מילא לצאת עם שניים בו זמנית," המשיך בי-הול, "ויודעת מה - הייתי מקבל שלושה..."
"אבל ארבעה?" חזר ג'ו בהדגשה.
לורן עמדה משותקת. זה זמן מה שהיא יוצאת עם ארבעתם במקביל. במבט לאחור, היא לא ידעה להסביר איך הגיעה למצב הזה. בהתחלה היא וג'ואי התנשקו, בלהט של רגע, וזה היה כמעט אוטומטי שהם יהפכו לחברים. אבל יום אחרי, לפני שהספיקו לספר לאחרים, בי-הול התוודה על אהבתו אליה, ואז נשיקה פשוט קרתה והיא הבינה שגם לה יש רגשות כלפיו ו... והיא שכנעה את ג'ואי לשמור על הקשר ביניהם בסוד. ואז היא וג'ו היו צריכים לעבוד פתאום הרבה זמן יחד, והיא התחילה להכיר אותו יותר, והיא ובריאן כל הזמן נתקלו אחד בשני, והם יצאו לבלות במסיבה, ואז היא בילתה עם ג'ו ערב אחד ו... דברים התגלגלו.
זה כמה חודשים שהמצב היה ככה. היא קמה כל בוקר בהחלטה לספר להם ולהפסיק לשחק איתם, אבל איכשהו הלכה לישון במחשבה של "מחר!"
ועכשיו הם גילו לבד.
"את צריכה לבחור," אמר בריאן, שעד אותו רגע לא דיבר.
לורן זקפה את ראשה בתדהמה. היא ציפתה שיגידו לה שהיא איבדה את ארבעתם. בהחלט לא חשבה שמישהו מהם ירצה קשר איתה עכשיו. אבל הם נותנים לה לבחור, להישאר עם אחד מהם... היא חייכה בהקלה.
ואז קלטה מה זה אומר.
לבחור.
מבטה עבר ביניהם במבוכה.
לבחור. אבל איך?
הרי היא אוהבת את ארבעתם, כל אחד מהם! יש לה קשר מיוחד וקרוב עם כולם.
הם הביטו בה. היא לא אמרה מילה מאז שנכנסו. "איך גיליתם...?" שאלה.
"זה לא משנה," חתך אותה ג'ואי. "גילינו."
"אבל ברור לך שזה לא יכול להימשך ככה, נכון?" אמר ג'ו.
"כן..."
"את צריכה לבחור עם מי מאיתנו את רוצה להישאר," אמר בי-הול.
לורן העבירה את מבטה ביניהם.
לבחור...?
מבטה ננעל על ג'ואי. מכולם, היא הייתה הכי קרובה אליו. הם היו כמו אחים. לידו היא לא התביישה להיות היא עצמה, גם הגרסה הכי מכוערת ונוראית של עצמה. היא ידעה שיקבל אותה כמו שהיא. הם הכירו כבר שנים. לא היה מתקן אחד בלונה פארק שלא עלו עליו יחד. הוא היה החבר הכי טוב שלה.
אבל בינה לבין עצמה, הייתה חייבת להודות שלא ראתה בו בן זוג. הוא היה הבנאדם הכי מדהים שהכירה, אבל הם לא התאימו.
טוב. זה צמצום אפשרויות. יפה, לורן. תמשיכי כך.
נקסט.
ג'ו. הוא היה היחיד בעולם שהבין אותה כמו שהיא הבינה את עצמה, טוב, חוץ מאמא. לפעמים אפילו טוב יותר משהיא הבינה את עצמה. כשהייתה מדוכאת, היא ידעה שיש לה כתף אצלו. הוא הקשיב לה, נתן לה להתפרק, ותמיד חיכה עד שתאסוף את עצמה. זה מה שהיא אהבה בו. הוא לא ניסה לאסוף את השברים, הוא ידע שהיא יכולה לעשות זאת טוב יותר בעצמה, אם רק ייתנו לה די זמן. וזה מה שהוא עשה. נתן לה זמן ובינתיים רק היה שם בשבילה, כמו קיר להישען עליו. היא לא הצליחה לדמיין את חייה בלעדיו.
אבל...
בעצם הוא מעולם לא עצר את ליבה, מעולם לא העביר בה גל חשמל שלא במקום. החבר הכי טוב שיכלה לבקש, אבל היא התחילה לתהות אם הוא זה שנועד לה.
הצלחתי לצמצם לשניים! רצתה לקרוא, אבל משהו אמר לה שזה יהיה חסר טקט במעט.
מבט אחד בבריאן ובי-הול. אחד מהם העביר בה צמרמורת קלה ונעימה, והשני גרם לעור שלה לעקצץ. אבל היא לא ידעה מי מהם עשה מה, או איזה מהדברים מעיד על אהבה.
את בי-הול היא הכירה זמן רב יותר מכל אחד אחר מארבעתם. הנשיקות שחלקו היו בין הטובות ביותר שחלקה אי פעם. הוא גרם ללב שלה לדפוק מהר או לעצור, ולראש שלה להסתחרר. אפילו שהיו חברים וותיקים, היא עדיין התביישה לידו מדי פעם. כמעט אף פעם לא בכתה לידו. זה פשוט יצא ככה. היא ידעה שהוא לא מבין אותה כמו ג'ו, למשל, ושאם תבוא אליו כשהיא מדוכאת הוא ינסה לשמח אותה בעזרת הומור, וקרוב לוודאי שגם יצליח. אולי לא הייתה לה כתף אצלו באופן אוטומטי, כי הוא היה נבוך מכדי להציע, אבל תמיד כשנכנסה אליו עצובה יצאה ממנו מחייכת. לרוב גם צוחקת באופן היסטרי. מדי פעם היא יצאה ממנו כשהוא מרכיב אותה על גבו כמו סוס. זה סיפור ארוך, למען האמת.
הייתה ביניהם כימיה, ומשיכה היסטרית, והוא עודד אותה, אבל היא קלטה שזה פשוט לא היה מספיק לפעמים. שהיא צריכה מישהו שתוכל לבלות איתו את כל חייה, ושבי-הול והיא זה קשר מתוק כמו עוגה. נגמר מהר. וטוב שכך, כי כשהוא לא נגמר מהר זה אומר שהוא לא היה מוצלח. מתוק וחולף.
ובריאן.
אלוהים. היא לא קלטה שנשאר לה רק אחד. בריאן.
הוא היה הבחירה האחרונה שלה. הם לא בילו יחד הרבה, עדיין הרגישו קצת נבוכים, הוא לא תמיד הבין אותה ולא תמיד הצליח לעודד אותה במהירות, וגם היא לא תמיד יכלה להיות שם בשבילו.
אבל היא קלטה שהוא הראשון, היחיד, שהיא ניהלה איתו קשר זוגי. בדגש על הזוגי. לא משנה מה, גם אם היה קצת צלוע לפעמים, הם היו בקשר הזה יחד. כי ג'ו אומנם הבין אותה מעולה ותמיד נתן לה כתף כשרצתה לבכות, אבל הכתף שלה עצמה הייתה צנומה מדי בשביל דמעותיו. ותמיד נגמרה הסוללה של חוש ההומור שלה ברגע שבי-הול היה צריך שהיא תעודד אותו. וכשהיא וג'ואי לא עשו שטויות וצחקו ביחד הם בעצם לא עשו כלום אחר.
היא ידעה זאת עכשיו. בריאן היה האחד בשבילה.
היא פתחה את פיה בשביל לבשר להם את החלטתה, אבל בי-הול הרים את ידו ועצר אותה. "אנחנו יודעים."
"אה, מה? איך?" שאלה בחשדנות מהולה בשעשוע.
ג'ו גיחך. "ידעת שאת חושבת בקול, לופז?"
היא הסמיקה. הם שמעו את כל מה שהלך לה בראש? אוי וי.
שלושת המפסידים בגמר "בחירתה של לורן" צחקו ביניהם, ואז ג'ואי שאל את עצמו בקול אם אולי כדאי שהוא, בי-הול, וווקר ילכו לפני שבריאן ישים לב וירצה להצטרף אליהם. הוא כזה אפס. למה הם עדיין חברים שלו?
בריאן גיחך לעומתם אבל לא אמר דבר.
"להת', לו!" קרא בי-הול, פתח את הדלת ויצא.
"אריוודרצ'י!" שאג גם ג'ו.
"אתה לא באמת אפס, בריאן," לחש ג'ואי, רגע לפני שיצא, "בעצם אתה לוזר."
והופ! לורן ובריאן נשארו לבדם.
בראשה של לורן עברה מחשבה שאם הייתה גיבורת פאנפיק קיטשי ודביק הייתה רוכנת עכשיו ומנשקת את בריאן ברכות ובתשוקה...
ואז נזכרה שזה מה שהיא, ועשתה זאת.
הוסף תגובה |
קישור ישיר להודעה
