פורומים » סיפור שכתבתי
כתבת סיפור למגירה? זה הזמן לשתף את קהילת הקוראים הישראלית ולקבל חוות דעת.
כתיבת הודעה חדשה בפורום סיפור שכתבתי
» נצפה 1972 פעמים מאז תחילת הספירה.
-
לפני 11 שנים ו-5 חודשים גברים, נשים, עצבות - המשך לסיפור הלילה ג'ו
שלום לכם, חברות וחברים. לפני שאמשיך בסיפור, אני רוצה להודות לכם על התגובות הנעימות. למרות שלא התכוונתי להמשיך בסיפור, לא יכולתי שלא להיענות לדרישה להמשיך אותו, אז אין לי ברירה, והנה הסיפור, עד סופו –
בפרק הקודם סיפרתי לכם על עבודתי בתור ברמן בפאב קטנטן ועצוב, ועל האישה שטעתה בדרכה והגיע אליו במקרה. סיפרתי לכם איך הענקתי לה שירות והכנתי עבורה קוקטייל, וגם נשביתי בקסמה. אני חייב להיפתח כאן ולהתוודות, שבחיי נשביתי בקסמן של נשים רבות. אני לא יודע אם אפשר לומר שאני מתאהב בקלות, כי זו עדיין לא ממש התאהבות, אבל אותה אישה הדליקה אותי, כמו שאומרים, וזה לקח רק מבט אחד. לכן, כשהיא השאירה לי פתק עם הנחיות היכן ומתי להגיע אליה, חשתי דחף חזק מאוד לעשות זאת. רציתי למצוא אותה ולהיות איתה. היה קסם בעיניים שלה, וכשהיא יצאה מהפאב הרגשתי ערגה לקסם הזה, רציתי לחוש את עיניה מביטות ובוחנות אותי שוב.
אבל בנוסף, גם פחדתי. אני לא יכול לומר ממה בדיוק. אולי בגלל שנפגעתי בחיי, פעמים רבות, מנשים שכישפו אותי בקסמן. ואז עוד הייתי בחור צעיר אמנם, אך כבר הכרתי את הסבל הזה, שהולם בך כשאתה עורג למישהי אבל לא יכול לממש את הערגה הזו. אולי מכאן נבע הפחד שפיעם בתוכי. ואולי מסיבה אחרת.
בכל אופן, נוכחותה הקצרה של האישה הזו לצדי ריגשה ועוררה אותי. הדחף העז הזה, שמכה בגבר לאחר גירוי עדין כזה, הפך לאדון של עולמי באותו רגע, ואני נאלצתי לציית. היה לי ברור שאני אגיע אל המקום בשעה שיועדה.
היא כתבה לי שעה מאוחרת מאוד בלילה, וזה היה מעט לאחר סגירת הפאב. סיימתי את מה שהוטל עלי לעשות שם, ולאחר שהפאב נסגר סופית התיישבתי על הקטנוע שלי ורכבתי עליו, בכבישים האפלים, באשמורת הלילה האחרונה, שעה שבה העיר עוד מתלבטת בין המשך חיי הלילה הסהרוריים לבין התכווננות לתחילת יום חדש, אל עבר הכתובת. הכבישים היו די ריקים והגעתי לשם ללא בעיות כלל.
זה היה מלון בוטיק קטן באזור לב העיר. הרחוב הצר היה עמוס מכוניות חונות עד להתפקע, כאילו שאם יכניסו אליו עוד רכב אחד הוא יתפוצץ מבפנים, אבל לגבר הרוכב על קטנוע קטן לא הייתה בעיה. החניתי אותו על המדרכה, סמוך לעץ, ונכנסתי אל הלובי.
לובי של מלון הוא כמו פלנטה אחרת – לא משנה מה השעה, המקום חי. מוסיקה שקטה מתנגנת, ופקידת קבלה מנומנמת פותרת תשבץ מעבר לדלפק. כבר כשנכנסתי אל הלובי הבנתי שחדרתי אל עולמם של העשירים. הוא היה קטן, אבל מעוצב בטוב טעם – כמו בקתה כפרית ביער. הקירות כוסו בטפטים דמויי עץ, ואח קטנה בערה בתוך אחד הקירות גזעי עץ נערמו בפינת החדר, משוות למקום אווירה סקנדינבית, קרה, מנוכרת. בקתת ציידים בלב תל אביב.
פקידת הקבלה לטשה בי עיניים עייפות, ולא נראה שעניין אותה כל כך שאני פניתי אל המעלית. הגעתי לקומה הנכונה ומצאתי את דלת החדר. דפקתי בדלת. לבי הלם בקרבי, כמו גם גלים של התרגשות. הייתי על סף דלתה של הרפתקה חדשה, ולמרות השעה המאוחרת והעובדה שהייתי אחרי משמרת ארוכה, לא חשתי עייפות כלל.
הדלת נפתחה והיא עמדה שם, האישה מהפאב. היא נראתה הרבה יותר טוב כעת, לאחר מקלחת, שיערה הארוך רטוב מעט, ולבשה שמלה אדומה ודי קצרה, שחשפה רגליים ארוכות וחטובות. תחושתי באותם רגעים גבלה בטירוף חושים. היא בחנה אותי, מלמעלה למטה, כמו חתיכת בשר, ואני מניח שאני הבטתי בה באותו האופן. עמדנו כך כמה רגעים, על סף הדלת, זה מול זה. ואז היא אמרה – "אני רוצה לשתות. תרד ותחכה לי בפאב שבלובי." וסגרה את הדלת.
טוב, אני מודה שהתגובה הזו הפתיעה אותי. לא שידעתי בדיוק כיצד לצפות, אבל בהנחיה הזו – "ותרד ותחכה לי בפאב שבלובי", היה משהו משפיל. מה גם שהיא נאמרה בטון של פקודה. אבל... טוב, איני יודע מי את / אתה, הקוראים את המלים האלו עכשיו, אבל לבטח תבינו אותי אם אומר לכם שאישה נאה המתייחסת לגבר מרוגש באופן שכזה, יכולה להוציא ממנו ציות מוחלט. וזה מה שעשיתי, ירדתי והמתנתי לה בפאב שבלובי, שהיה ריק לחלוטין מלבד ברמנית בעלת פנים קודרות, שיצאה ונכנסה לפאב כל כמה רגעים, והביטה בי בחוסר הנאה בולטת. מן הסתם הפרעתי לה במשמרת הלילה הרגועה שלה.
האישה הקסומה לקחה את הזמן. חיכיתי לה בפאב כמעט עשרים דקות. לבסוף היא הופיעה שם, צועדת על נעלי עקבים חדות שמשמיעות קול חבטה עם כל צעד, והתיישבה לצדי. היא הביטה בי בעיניה, ואני הרגשתי חזק מאוד כמה שאני רוצה אותה, באותו הרגע. אחזתי בסנטרה עם אצבעותיי וקירבתי את פניה לשלי. התנשקנו. והתנשקנו שוב. שיערה העדין ליטף את פני, והייתי מהופנט. כשבאתי לנשק אותה שוב, היא עצרה אותי, והניחה אצבע על שפתי. "ארצה." היא אמרה. והקליקה באצבעותיה לברמנית – "פעמיים לונג איילנד."
הברמנית הכינה לנו את המשקאות, שולחת לעברנו מבטים, מנסה להבין מי אלו שני האנשים הלא כל כך קשורים האלה. אבל אני מניח שבפאבים של בתי מלון תל אביביים רואים את הכול. היא הגישה לנו את המשקאות ואנו שתינו יחד, מביטים זה בעיניה של זו. כשהיא סיימה את שלה היא אמרה – "ככה מכינים לונג איילנד."
"סליחה?"
"ככה מכינים לונג איילנד. תלמד. מוקדם יותר הערב הכנת לי לונג איילנד והוא היה גרוע."
ואז היא קמה ויצאה מהפאב. אני בהיתי בה, אני מודה שהייתי המום, לא ממש הבנתי מה קורה. היא הסתובבה והביטה לעברי. "אתה בא?"
*
עלינו חזרה לחדר שלה. הוא היה אפוף בריחות נעימים ונשיים, שרק העלו בי את הצורך לחפון אותה בין זרועותיי. כשנסגרה הדלת אחזתי אותה וקירבתי אותה אלי.
בשלב הזה אני מבקש להתנצל. אני מבקש את סליחתך, את או אתה הקוראים את המלים שאני כותב כאן, ומקווה שאתם סולחים לי. הטעיתי אתכם. כתבתי כאן סיפור שנראה, לפחות על פי השורות האחרונות, כתחילתו של סיפור אירוטי, והאמת היא שבאותם רגעים אכן הייתי מרוגש מאוד, וציפיתי לתחילתה של הרפתקה מינית. אבל אין לי כוונה לכתוב כאן סיפור אירוטי, וזאת אף על פי שהיסודות לכתיבתו כבר הונחו כאן.
קירבתי אותה אליי, את האישה הקסומה הזו ששבתה אותי במבטה העצוב, וששיערה העדין המלטף את פני שיגע את חושיי. היינו צמודים זה לזו והתנשקנו. ואז היא השעינה את ידיה על כתפיי, טמנה את ראשה בחזי, והתייפחה. כל העצב שהיה עצור בה פרץ החוצה. היא בכתה ללא הפסק, בעוד אני, מתוך הרגשה שהייתה מוזרה בעיניי באותו רגע, אף על פי שכיום אני מכיר אותה היטב, ליטפתי את ראשה ואת שיערה. בשלב מסוים היא נשענה עלי בכל גופה, ודמעותיה הרטיבו את חולצתי עד תום.
כשהחלה להירגע הובלתי אותה אל הכיסא והושבתי אותה. הבאתי לה כוס מים וחיכיתי עד שהבכי ייפסק. זה לקח זמן.
משנרגעה לבסוף, ופניה סמוקות מבכי, ישבתי על הארץ למרגלותיה, וכפות ידינו היו שלובות זו בזו, האצבעות משחקות אחת בשנייה.
"אני מצטערת, אני... כזאת מטומטמת... סליחה..."
"אין לך על מה להתנצל."
"יש לי." היא אמרה. "גררתי אותך לכאן באמצע הלילה, גרמתי לך לחשוב שאני רוצה אותך... ואני רוצה, תאמין לי, אני רוצה, אבל... יש לי בעיה, אני... עזוב, אתה לא תבין..."
"תנסי אותי."
והאישה הקסומה סיפרה לי את סיפורה. הוא היה ארוך, מפותל, ומרתק. היא התגוררה בקנדה, כך סיפרה, ועבדה שם בתור מנהלת בחברת היי טק. לפני שירדה מהארץ ועברה לגור ולעבוד בקנדה, התותחית הזו הספיקה לסיים תואר ראשון ושני, גם יחד, תוך כדי לימודיה בבית הספר התיכון, ותוך כדי שירות צבאי סיימה את הדוקטורט. את הצבא עזבה כשהיא קצינה מוערכת ביותר. הישגיה האקדמיים היו בתחום טכנולוגיות המידע, וחברות גדולות ומצליחות ברחבי העולם החלו לחזר אחריה. את הארץ היא עזבה די בקלות, כך סיפרה, מכיוון שלא היו לה קשרים משמעותיים כאן. אף על פי שנולדה בארץ, גדלה בארץ, התחנכה בארץ, שירתה בארץ... לא היו לה חברים קרובים ולא הייתה לה משפחה. הוריה היו גרושים ועם שניהם יחסיה היו דלים מאוד.
היא מעולם לא התנשקה, כך סיפרה, מלבד הנשיקות שלה איתי באותו לילה. אלה היו נשיקותיה הראשונות בחייה. מעולם לא הייתה במערכת יחסים עם גבר. ומעולם לא הייתה בסיטואציה אינטימית עם גבר, מלבד הלילה...
את הפתק שהשאירה לי בפאב, עם ההנחיות כיצד למצוא אותה, היא לקחה מסרט שראתה פעם, סרט לילה אפל... ומאותו רגע כאילו נכנסה אל תוך הדמות שבסרט, דמות של אישה עצמאית וחזקה שיודעת מה היא רוצה וגם משיגה את זה...
"והנה," אמרתי לה, "עובדה שאני כאן. את תפסת אותי מהרגע הראשון."
"אני יודעת... אבל הייתי בטוחה שאני אצליח להתגבר על הפחדים שלי. בבקשה תבין... יש לי רתיעה ממצבים כאלה, אינטימיים... ורגע אחד הייתי בשליטה, באמת, הרגשתי שאתה בידיים שלי, שתעשה מה שאגיד לך, ואז פתאום... פתאום... איבדתי את השליטה. להיות איתך ככה, בחדר שלי... נבהלתי. אני ממש מפחדת."
"זה בסדר."
*
את שארית הלילה בילינו בחדר, מאזינים למוסיקת ג'אז שקטה שבקעה ממקלט הרדיו בחדרה. רקדנו יחד, צמודים, והיא ביקשה שאפשוט את החולצה. מעבר לכך לא קרה דבר. רק שנינו, רוקדים לצלילי ג'אז שקט. פתחתי את החלון בחדרה ורוח קרירה של שחר חדרה אליו. כמה מטרים מאתנו, בבניין המגורים הקרוב לבית המלון, החלו האורות בבתים להידלק ואנשים החלו מתארגנים ליומם החדש. עטלף התעופף ברחוב השקט, מבצע את מעופו האחרון לפני שתעלה השמש והוא ייבלע בין העצים, עד ללילה הבא.
נפרדנו בנשיקה ארוכה. "תודה." היא אמרה לי, שעה שלבשתי את החולצה ויצאתי מחדרה. באותו היום היא כבר נסעה לשדה התעופה ושבה לקנדה.
ותאמינו או לא – היא לא אמרה לי את שמה.
הוסף תגובה | קישור ישיר להודעה-
לפני 11 שנים ו-5 חודשים well, נחמד מאוד.. מאוד.. כמה נוגה ככה יפה
ולי זה בהחלט נשמע כמו קטע שאפשר להתקל בו מתישהו בשלב הצעיר והיפה במסע החיים.. :)
הוסף תגובה | קישור ישיר להודעה-
לפני 11 שנים ו-5 חודשים תודה על המחמאות ועל האמון ג'ו (ל"ת)
-
-
לפני 11 שנים ו-5 חודשים Again big like
-
לפני 11 שנים ו-5 חודשים תודה רבה. ג'ו
-
-
לפני 11 שנים ו-5 חודשים כמה דברים I.V olokita
ראשית תודה. שהבטחת וקיימת.
דבר שני, אתה כותב בחסד. תקדיש רק עוד דקה אחת לעריכה בסיסית, כזו שתנטרל שימוש במילים שחוזרות על עצמן מספר פעמים באותה הפיסקה.
דבר שלישי, אפרת צודקת. יש משהו מהפנט בכתיבה שלך. אל תזניח את זה. חסרים קסמים קטנים כאלו בעולם.
ודבר אחרון, סיפור כזה קשה להמציא, ובלי שאכיר אותך כלל אני משוכנע שאכן הוא אירע. אי לכך קבל ממני מאה נקודות על אנושיות למופת (זהו, זה מה שנשאר לי בשעה כה מאוחרת).
הוסף תגובה | קישור ישיר להודעה-
לפני 11 שנים ו-5 חודשים תודה רבה לך. איזה כיף לקבל מחמאות כאלו. ג'ו
-
-
לפני 11 שנים ו-5 חודשים זה אמיתי?! אפרת
זה נשמע כמו סיפור מופרך! אולי פשוט מאיפה שאני באה אין דברים כאלו (כן, לא מתל אביב), זה ממש נשמע כמו סרט או ספר או לא יודעת מה...
היא נשמעת ממש אשה מסכנה... והיית דווקא נחמד אליה, בתור מישהי בדכאון כללי כזה, אלא אם כן היית די מהופנט, מה שנשמע קצת ככה חח, אם אתה מבין...
בכל זאת, אתה כותב נורא מעניין, יש משהו בכתיבה שמושכת אותך לקרוא עוד ועוד, ובא לי עוד קטע, לאו דווקא על זה, על כל דבר, אתה כותב עם הרבה רגשות, זה שווה אותי בקסם, ומזכיר לי את הסופרים שאני אוהבת, מסוג הסופרים שאתה לא מסוגל להניח את הספר מהיד ואתה חושב על מה יקרה כל הזמן.
הוסף תגובה | קישור ישיר להודעה-
לפני 11 שנים ו-5 חודשים קשה לי לענות על זה. אני כבול. ג'ו
כי אם אומר לך שזה אכן סיפור אמיתי, את עדיין תטילי בכך ספק. ואם אומר שזה הכול בדיה, אז אולי זה כן אמיתי ואני פשוט נתקפתי פחד מעצם החשיפה הזו, והחלטתי לסגת?
בכל אופן, אני שמח מאוד שאהבת את הסיפור. וגם נתת לי את המחמאה הכי גדולה שאפשר לקבל - שסגנון הכתיבה שלי מזכיר לך את הסופרים שאת אוהבת. אז ממש תודה לך.
ואני חייב לציין שממה שקראתי אצלך את מאוד כשרונית. השירים "כוכב נופל" ו"יהלומים" מהממים, מלאים בקסם.
תודה.
הוסף תגובה | קישור ישיר להודעה-
לפני 11 שנים ו-5 חודשים תודה רבה לך אפרת
אני לא בטוחה אם הייתי מפקפקת באמינות הדבר אם היית אומר לי שוב שזה אמיתי. אמנם זה נשמע מופרך מעט, אבל לא בלתי אפשרי וגם לא קרוב לשם. אם היית אומר לי שהוא לא אמיתי, הייתי מאמינה מיד כי הלב שלי נוטה להניח את זה. כאן? בישראל? שיקרה סצנות של סרטים? אולי אני תמימה מדי. בכל זאת, הסיפור היה בשבילי רענון נהדר. תודה שכתבת אותו :)
הוסף תגובה | קישור ישיר להודעה-
לפני 11 שנים ו-5 חודשים ותודה לך על הפרגון ג'ו (ל"ת)
-
-
-
-
