א' (שם בדוי) ישב במשרדו, תחת אור העששית ומנסה נואשות למצוא רעיון חדש לסיפור, אך ללא הועיל. כבר הגיע הערב וכמעט כל האורות בחדר של השכנים, נכבו ורק הוא גמר אומר להשאר ער כל הלילה עד שימצא סוף כל סוף רעיון חדש.
אשתו קראה לו למיטה אך היה חשוב לו יותר למצוא רעיון חדש. היא קראה עוד כמה פעמים אך הוא לא הגיב. לבסוף אשתו קמה מהמיטה, דפקה על דלתו של בעלה אך הוא לא הגיב. לכן היא פתחה את הדלת ללא כל התראה מוקדמת, חטפה מבעלה את הדפים ואת הטיוטה ושאלה: "מה אתה חושב שאתה עושה בשעה שכזו??"
א' התחיל לגמגם: "א...אנאני... הממ, אני מנ-נסה למ-מצוא ררעיון חדדש ל-לסיפור..."
"מה?"
א' לקח כמה נשימות בכדי להרגע ולבסוף אמר: "אני מנסה למצוא רעיון חדש לסיפור"
"אז מה הבעיה שלך למצוא? הרי תוך שניה אתה יכול למצוא רעיון, לא? אני הרי מכירה אותך כבר כמה שנים!"
א' היסס ולבסוף אמר בקול עצוב למדי: "אבל הפעם... הפעם זה מקרה שונה לגמרי"
האישה לא הבינה: "מה, נגמרו לך כוחות העל?"
א' לא הבין על מה היא מדברת: "איזה כוחות על?"
האישה אמרה: "נו אתה יודע, הכח לצרף מקרים"
"אה, אלה"
"נו, הם נגמרו לך?"
"לא יודע, אני צריך לבדוק"
"ואיך תבדוק?"
"לא יודע"
האישה חשבה קצת ואז התפרצה: "אהה אני יודעת!" ואז יצאה מהחדר וכעבור שניות אחדות חזרה עם ג'וק ענקי ואז הסבירה לבעלה: "בזמן הבישולים ראיתי ג'וק ענקי כזה ולא ידעתי מה לעשות. הוא היה כזה מגעיל ואפילו צרחתי אבל כמובן שאתה לא שמעת כי היית עסוק בעבודה שלך..."
א' זירז אותה: "נו, תגיעי לעניין כבר!"
האישה נראתה כאילו נפגעה קצת אך לבסוף אמרה: "אז כפי שאתה רואה, הבאתי אותו בשקית כדי שלא יקרה כלום. מה שאני רוצה שתעשה הוא שתגרום לו למות בצירוף מקרים"
"אוקיי זה קל" הוא אמר, עצם את עיניו כדי להתרכז, מלמל כמה מילים ואז הג'וק בשקית פרכס קצת ואז מת.
"וואו!" האישה התרגשה ואז הוסיפה: "איזה צירוף מקרים מדהים!"
"ממש" א' אמר ביובש אך למרות זאת, היה אפשר להבחין בקצה של חיוך העולה מבין שפתיו.
לבסוף הוא פנה לאשתו ושאל אותה: "עדיין לא הבנתי איך בדיוק זה אמור לעזור לי?"
"פשוט מאוד, אתה יכול להעתיק את העלילה של 'מצרפי המקרים' ואז לפני שתוציא אותו לאור, תפעיל על כל האנשים בעולם, צירוף מקרים שיגרום להם לחשוב שהם עדיין לא קראו את הספר"
הייתה שתיקה ולאחר מכן חיוך ענקי התפשט על פרצופו הזחוח של א'. "גאוני" הוא אמר והם הלכו למיטה.
***
בימים הבאים שקד א' בהעתקת הספר, (משימה לא כזאת פשוטה כפי שאתם חושבים) התיעץ עם מעתיקנים מומחים וכעבור חודש הספר יצא לאור- לא לפני שהוא הפעיל את צירוף המקרים הזה שלו על כל האנשים בעולם. כאמור, הספר זכה להרבה שבחים (גם מהניו יורק טיימס...) מחמאות והערצה מקרב כל האנשים בעולם.
חוץ מאדם אחד. וקראו לו זה שאין לנקוב בשמו (או במילים אחרות: זשל"ב) וכנראה שעליו לא הופעל צירוף המקרים (או שהוא פשוט לא רגיש לזה) כי הוא מיד חש בעתקה הנוראית: אותה כתיבה גרועה שמנסה להתחכם, אותם דמויות שטחיות ואותה עלילה מפותלת כמו נחש אנקונדה שלא מגיעה לשום מקום.
יחד עם אביו העורך דין (ושגריר ישראל בקהיר!) הוא תבע את יואב בלום תחת הכותרת: "הפרת זכויות יוצרים".
הוא נשלח לכלא ושם הוא ישאר עד שהוא יצליח למצוא רעיון חדש ומקורי ועלילה מקורית ומעניינת. (או במילים אחרות: מאסר עולם)
הסוף.
הוסף תגובה |
קישור ישיר להודעה
