פורומים » סיפור שכתבתי
כתבת סיפור למגירה? זה הזמן לשתף את קהילת הקוראים הישראלית ולקבל חוות דעת.
כתיבת הודעה חדשה בפורום סיפור שכתבתי
» נצפה 1221 פעמים מאז תחילת הספירה.
-
לפני 11 שנים ו-6 חודשים בוא האפלה- פרק 5 אור
אורורה פקחה את עיניה.
היכן היא?
בבית. הבינה למראה גבעות החול של היצורים שזה עתה ניסו לחסל אותה.
מוחה לא היה מספיק צלול בשביל לחשוב מי שלח אותם, למה, ומה בכלל היו.
הדבר היחיד שעניין אותה הוא איפה הוריה ואחותה הקטנה.
"אמא! אבא!" היא הסתובבה ברחבי הבית.
היא נשארה בשינוי צורה למקרה שתצוץ עוד מפלצת.
ואז היא שמעה את זה.
"אורורה? אורורה?"
"נוגה!" חייכה אורורה, ורצה לכיוון השירותים, משם בא הקול.
אך שום רמז לנוגה לא נראה שם.
"נוגה?" היא חשה שאחותה הקטנה בסביבה... אבל איפה?
"אורורה, אני כאן!" הקול בא מתחת לכיור. אורורה הדליקה להבת אש קטנה על ידה, וכיוונה אותה למקום ממנו הגיע הקול.
היא התקרבה אל הכיור...
וזאת הייתה אחותה.
היא אגרפה את כף ידה, והאש כבתה.
נוגה הייתה חיוורת, וחתך עמוק וקרוש חצה את כל לחייה. שיערה הבלונדיני היה מלא דם יבש.
"נוגה! מה קרה?" היא רכנה ליד הילדה. "אני אכבוש לך את זה..." מלמלה אורורה, והלכה לארון התרופות.
היא לקחה תחבושות, וחבשה את החתך העמוק של אחותה הצעירה.
לאחר מכן חבשה את עצמה.
***
אלאדר ישב שוב בצד.
הנה, עוד שיעור שהוא לא יכול להשתתף בו.
הוא דמיין את עצמו הורג את כל הדרקונים בממלכה... כמה זה היה יכול להיות טוב...
הוא הביט בבני כיתתו מתחרים ביניהם מי יקיף ראשון את בית הספר על גב דרקונו.
היה לו פעם דרקון, אבל הוא מת, לאחר שאלאדר בכלל לא רכב עליו.
אמנם הבית ספר יכול להשאיל דרקונים לילדים עניים, אך אלאדר לא היה עני, ובכלל- הוא לא רצה לדעת לרכוב על דרקונים.
כשהיום נגמר, הוא הלך לביתו של טליו.
הוא דפק בדלת חדרו.
"טליו? באתי..."
"רק שנייה..." קול צעדיו של טליו נשמעו מבפנים. לבסוף דלת העץ נפתחה בחריקה קלה.
"אתה מוכן?" שאל טליו.
אלאדר הניד בראשו. "אין לי דרקון, אתה יודע את זה."
"אין בעיה. אתה תיקח את ננה, הדרקונית של אבא שלי. זאת אומרת, הדרקונית לשעבר- הוא כבר לא כל כך רוכב עליה... אני ארכב על ניקו." חייך טליו.
הם צעדו לחצר.
אלאדר הביט בטליו הולך אל כלוב הברזל הגבוה, ופותח את השער.
ננה- דרקונית לבנה יפהפייה, ראשה לבן, קרניים כסופות מציצות מקדקודה, בעלת חזה בצבע שמנת, עיניים כחולות כהות, ושיניים ארוכות וחדות, התכופפה אל טליו, והוא כתגובה גירד לה מאחורי אוזנה.
היא דילגה לה במקום בסיפוק, גרגרה כמו חתול, וליקקה ליקוק רטוב את פניו של טליו.
"הווו, אני שונא שהיא עושה את זה!" התלונן, ודחף אותה לאחור.
עם לשון נוטפת ריר, היא דילגה לאחור. היא קירבה את פניה במהירות לפניו של אלאדר.
היא פקחה עיניים לרווחה, והניחה את לשונה הורודה להיות תלויה על הצד.
זה היה הרגע שאלאדר הבין שהוא עומד לרכוב על יצור יותר טיפש מכפית.
היא הכניסה את לשונה לתוך אפה, ולאחר מכן בחזרה לתוך פיה.
היא ניסתה להתקרב אל אלאדר, אך כל צעד שהיא עשתה קדימה- הוא עשה אחורה.
"דרקונית טובה, דרקונית טובה..." גבו נתקל בגדר, והיא הייתה כל כך קרובה...
והיא ליקקה בלשונה הענקית את כל פניו של אלאדר.
"אוי, שיט!" הוא שם את ידיו על פניו. כשהוריד אותן, חוט ריר דביק נמתח אחריהן.
הוא ניגב את הגועל על חולצתו.
"אני לגמרי מבין למה אבא שלך לא רוצה אותה." אמר אלאדר, מביט בטליו מחבר רצועה לקולרו של ניקו.
"כן, גם אני מבין אותו..." מלמל טליו.
"תחבר לה רצועה." טליו זרק חבל ארוך אל תוך ידיו של אלאדר.
אלאדר טיפס על גבה.
היא קיפלה את צווארה לאחור, והביטה בו בראש הפוך, הלשון פונה למטה, מזילה מפל של ריר.
הוא חיבר את הרצועה בזהירות. עם כל תנועה שלו היא עקבה אחריו במבטה המטומטם.
"מה את רוצה?" רטן, קיפץ מגבה (גם אחרי זה היא עקבה) ומשך ברצועה.
היא מתחה את שפתיה, וחצי משיניה היו חשופות וחצי מוסתרות. הלשון המשיכה להציץ ולטפטף.
היא הלכה אחריו בקיפוצים.
אלאדר הסתובב לאחור, וראה את טליו, יושב על גבו של ניקו, בזמן שזה צועד אחרי אלאדר.
"לאן ללכת?" שאל אלאדר.
"תלך ליער הלבן. זה המקום הכי בטוח להתאמן."
אלאדר הצעיד את ננה הדרקונית לכיוון האגם, שבעונה זו היה קפוא.
ככל שהצפינו, היה ותר ויותר קר, ומעיל הפרווה של אלאדר כבר לא הספיק. הם הגיעו לאגם הקפוא, והלכו עליו בזהירות. האגם היה בתוך עמק מוקף הרים מושלגים. הקרקע כבר הייתה קפואה, ושלג קל החל לרדת על היערות על ההרים ועל השיחים הקפואים מסביב לאגם.
אלאדר ניסה להמשיך ללכת, אך משהו מנע ממנו.
הוא הסתובב לאחור, וראה את ננה, לשונה עדיין שמוטה לצד בטמטום, זנבה בין רגליה העצומות והפרוותיות, עומדת במקום ומסתכלת בפחד על פסגת ההר. אלאדר לא ראה דבר.
"מה עובר עליך? בואי!" הוא משך, אך הדרקונית לא זזה.
"מה קורה לה הפעם?" הסתובב אלאדר אל טליו.
אבל טליו בהה באותה נקודה בה ננה צפתה, וכך גם ניקו.
"ת.. תסת... תסכל." טליו הצביע ביד רועדת על נקודה בשמים.
דרקון שחור, עם פסים צהובים זוהרים, נשף אש על השמים.
"זה-... זה דרקון רעיל קרן?" הוא זכר את התמונה מהספר "דרקונים שממפגש איתם אין סיכוי שתצאו בחיים". אלאדר הכי אהב את השיעור הזה, כיוון שבו הוא יכול להגיד לכולם; "אתם רואים, דרקונים זאת סתם המצאה דפוקה!".
מסביב הדרקון היה ערפל שחור. הוא ירק פס ארוך של איש, ושרף כמה עצים ביערות של ההרים.
"מה... עושים?" שאל אלאדר. הוא הביט בטליו המבוהל, ולאחר מכן בניקו, שעמד שלו, ולבסוף בננה, שחייכה אל רעיל הקרן כאומרת; "בוקר טוב, אני כל כך שמחה לפגוש אותך!" באותו חיוך מטומטם.
"אני..." מלמל טליו. "תברח עם ננה." טליו קיפץ על גבו של ניקו השחור.
הוא משך במושכות פעם אחת, וניקו היה באוויר, טליו על גבו.
"טליו, מה אתה עושה?!" צעק אלאדר.
"ניקו הוא דרקון מהיר." טליו טפח על כתפו השחורה של ניקו, להאיץ בו לכיוון רעיל הקרן. "אני אעסיק אותו. אל תדאג לי."
טליו המשיך לעלות בגובה, לכיוון ההרים המושלגים.
"איך אני אדע עם יצאת מזה בשלום?"
"תפגוש אותי בעמק פיסטר! אני אנחת שם!" טליו היה כבר צריך לצעוק. רעיל הקרן הבחן בו, ושלח אש לכיוונו. ניקו צלל צלילה עמוקה למטה, כמעט פוגע בצמרות העצים... ועלה שוב למעלה, מתחמק מהלהבה שפגעה בצמרת מעליה עף.
רעיל הקרן המשיך לתקוף, וניקו המשיך להתחמק.
אלאדר הבחין שטליו לוחש באוזנו של ניקו... ומפיו של ניקו עף כדור סגול זוהר, שפגע בבטנו של רעיל הקרן.
רעיל הקרן שאג, ועף במהירות לכיוון ניקו, שעמד נינוח, כאילו רעיל הקרן הוא עפיפון קטן בצורת דרקון.
כשרעיל הקרן עף קרוב לניקו, ראה טליו כמה הוא גדול. ניקו היה נמלה לידו, והוא היה דוב ליד ניקו.
במהרה ניקו התעופף לכיוון עמק פיסטר, מה שהזכיר לאלאדר ששם הוא אמור להיות.
"בואי, ננה!" אלאדר משך ברצועה של ננה, אך הדרקונית הלבנה הייתה עסוקה בצפייה במרדף המתנהל בשמים.
אלאדר התיר את הרצועה ממנה, והחל לרוץ לכיוון ההרים. הוא הסתכל פעם אחת לאחור, וראה את ננה מזנקת, מעופפת לכיוון הקרב, לעזור לחברה השחור.
שלג התחיל לרדת, ומשב רוח קפוא, נושא בתוכו ברד דוקר, פגע באלאדר והפיל אותו.
אלאדר התגלגל כמה מטרים קדימה על השלג, והרגיש דם זולג מברכו הימנית.
הפצע צרב, אך הוא קם שוב על רגליו והמשיך לרוץ.
הוא שמע מלמעלה שאגות, וקולות של יריקות אש, בנוסף לצליל הרוח הנושבת.
הוא קיווה שאף אחד לא נפצע. הוא דמיין את טליו רוכב ברוח החזקה, עם מעיל הפרווה הקטן, אוחז בחוזקה בידיו החשופות במושכות של ניקו המבוהל...
עמק פיסטר היה עמק קטן, לא מיושב, שנמצא בין שרשרת הרים מושלגים- הרי הדרקון- שהקיפה אותו כטבעת גדולה. כמעט כל העמק היה יער, חוץ מהאגם הקפוא והגדול שהיה באמצעו.
אלאדר לא הצליח לדמיין את טליו נוחת שם עם ניקו וננה.
אלאדר טיפס על ההר, וקיבל עוד כמה חתכים מסלעים חדים.
השלג התחזק, וכעת אלאדר לא ראה במרחק של יותר מכמה מטרים לכל כיוון.
כשהגיע לפסגה, הביט בעמק בין פתיתי השלג הנופלים.
הירידה הייתה תלולה- הוא עמד בראש הפסגה של הר הבולקיף, ההר הכי גבוה בפישקונס. הפסגה הייתה סלע חד, שהזדקר אל השמים, מכוסה שלג.
כל העצים למטה נראו יותר קטנים מנמלים. השפיץ עליו עמד אלאדר היה כל כך צר, עד שאם ייצעד צעד אחד מיותר, ייפול.
הוא התחיל לרדת למטה, מטפס על מדפי סלע קפואים.
השלג הכבד הפך להיות סופה.
כעת אלאדר לא ראה כלום, וירד כעיוור, סומך על חוש המישוש.
היה כל כך קר, עד שאיבד תחושה באצבעותיו.
הרוח הייתה כה חזקה, עד שלא פעם ולא פעמיים התגלגל אלאדר כמה מטרים למטה.
לפעמים הניח את רגלו על מדף לא יציב, והמדף נפל למטה.
השלג רק התחזק. אפילו ריסיו של אלאדר התמלאו קרח.
הוא לא שמע את המרדף למעלה, כי צלילי הרוח יצרו כמו קיר מהעולם החיצון...
איך טליו ינווט את דרכו במזג אוויר כזה?
גופו של אלאדר כבר היה חבול ומדמם כשהניח לבסוף את רגלו על הקרקע המוצקה.
הוא רץ בעיוורון, מסתמך רק על זכרונו, אל תוך היער.
העצים הגנו עליו קצת מהסופה.
הוא חיכה דקה. ועוד דקה.
הוא התחיל להילחץ.
היכן טליו?
ואז הוא ראה אותו. ניקו צלל צלילה חדה אל כיוון האגם הקפוא. אחריו הייתה ננה, ואחריהם היה הדרקון העצום.
מה טליו עשה?! עכשיו הדרקון נמצא איתם!
אבל חייבת להיות תוכנית... טליו לא טיפש.
ניקו נחת על האגם הקפוא, והוביל את טליו לכיוון אלאדר. טליו רעד כל כך, עד שמידי פעם סבל מעוויתות. פניו היו כחולות, ופיו סגול.
אלאדר פשט את מעילו, ונשאר עם סוודר דק. הוא עטף את טליו.
בינתיים ננה התיישבה לידם.
ואז הם הביטו בו. בדרקון הענק נוחת.
אך לעומת ניקו וננה, שהלכו על הקרח, כשרעיל הקרן נחת, הקרח נשבר תחת רגליו, והוא נפל אל תוך מי האגם.
עכשיו הבין אלאדר את התוכנית.
ניקו וננה הם קלים. טליו ידע שהקרח לא יחזיק את רעיל הקרן, ולכן הוא נחת דווקא שם.
"הוא מת?" שאל אלאדר.
טליו ענה רק לאחר כמה דקות. "לא. כשהקרח על האגם יימס, הוא ישתחרר. הוא כרגע קפוא." ואז הוסיף; "אני לא מבין למה הוא כאן. דרקונים כאלה לא אמורים להיות באזורים המיושבים."
אלאדר משך בכתפיו. "לפחות שרדנו. אתה נפצעת?"
כתגובה, הפשיל טליו קצת את שרוול מעילו של אלאדר. כוויה סגולה ומצמררת הייתה כמעט על כל זרועו. "כשהסופה התחילה," התחיל להסביר טליו, "נעשיתי עיוור בשמים. ניקו ראה קצת, והוא הבין מה אני רוצה לעשות, כנראה. שמעתי את ננה מגיעה מאחור. היא העסיקה את רעיל הקרן. היא יותר זריזה מניקו, ולכן התחמקה ממנו. כשהסופה הפסיקה לרגע, ראיתי אותה צוללת למטה. הדרקון רעיל הקרן חזר לרדוף אחרי ואחרי ניקו, אבל אנחנו היינו כבר רחוקים. ננה השיגה אותנו בדרך, ואז שוב לא ראיתי כלום.
"רגע לפני שהתחלנו בנחיתה, זה קרה."
"אני מצטער."
"לא נורא. נתאמן מחר. אני לא חושב שזה מתאים היום." אמר טליו.
כשהשלג הפסיק לרדת, הם החלו בדרך חזרה הביתה.
הוסף תגובה | קישור ישיר להודעה-
לפני 11 שנים ו-6 חודשים הודעה שמחה עם כותרת Nameless
אני רואה ששינית את התבנית, אני לא בטוחה שזה רעיון טוב. אם אתה מתחיל לכתוב בדרך כלשהי, לא כדאי שתמשיך בה?
יכולת גם לעשות פרק אחד לכל דמות, זה גם היה יותר טוב.
אני אוהבת את התיאורים המציאותיים, אבל יש שורה אחת שקצת לא צלצלה טוב:
'ניקו היה נמלה לידו, והוא היה דוב ליד ניקו.'
היה יכול להספיק רק ניקו היה נמלה לידו, או רק הוא היה דוב ליד ניקו.
שניהם ביחד נשמעים קצת מוגזמים.
ויש גם את הקטע של השם ניקו, אבל זה לא באשמתך, זה קשור לבעיות המוזרות שלי בקשר לניקו די אנג'לו.
אני מקווה שלא נשמעתי ביקורתית מדי, אני באמת אוהבת את הסיפורים שלך.
הוסף תגובה | קישור ישיר להודעה-
לפני 11 שנים ו-6 חודשים ניקו וננה זה על שם הכלבים שלי :) ננה- כלבה לבנה מטומטמת, ניקו- כלב שחור וחכם. וכן, אני ידעתי שתגידי שהמשפט הזה לא טוב. והבעיה שלי עם פרק לכל אחד זה שלא תמיד יש לי יותר מידי מה לכתוב על מישהו מסוים, ואז יכולים לצאת פרקים של פחות מעמוד אחד. ולא כל כך הבנתי אור (ל"ת)
-
לפני 11 שנים ו-6 חודשים את הקטע הזה עם השינוי תבנית. מה, השינוי שאני עושה עם השלוש כוכביות? (***)? אור (ל"ת)
-
לפני 11 שנים ו-6 חודשים תגיד, אתה אף פעם לא כותב בתוכן? Nameless
התכוונתי, שבכל פרק שלך רואים מנקודת מבט של דמות אחרת.
ואם הפעם התכוונת לתת פרק מסוים לכל אחד, זה בסדר.
אבל כבר כתבת שני צדדים- אורורה ואלאדר והפסקת.
רוצים לדעת מה קורה עם אנדי. היא כבר הדמות האהובה עלי.
הוסף תגובה | קישור ישיר להודעה-
לפני 11 שנים ו-6 חודשים אה, דווקא אל אנדי פחות התחברתי. אור
אבל בפרק הבא יש לה ממש קצת...
אני כרגע משאיר לה לנוח עד שהעלילה תתחיל ממש להתקיים.
והנה, כתבתי בתוכן :)
הוסף תגובה | קישור ישיר להודעה
-
-
-
-
-
