פורומים » סיפור שכתבתי
כתבת סיפור למגירה? זה הזמן לשתף את קהילת הקוראים הישראלית ולקבל חוות דעת.
כתיבת הודעה חדשה בפורום סיפור שכתבתי
» נצפה 1182 פעמים מאז תחילת הספירה.
-
לפני 11 שנים ו-6 חודשים גנבת הרעיונות- פרק 3 זה שאין לנקוב בשמו
הלורד פאון היה עצבני. הוא גישש בעצבנות אחר מכשיר הקשר שלו אך ללא הועיל, הוא לא מצא אותו.
מנסיון, הוא ידע שכאשר אנו מעוצבנים ונמצאים במתח, פעולות שאמורות להיות קלות לכאורה (כמו זאת למשל) הופכות למסובכות הרבה יותר ממה שהן באמת.
לכן, הוא לקח 3 נשימות, נרגע קצת ושוב גישש אחר מכשיר הקשר שלו והפעם הוא מצא אותו.
הלורד פאון שחרר את האוויר מפיו מרוב הקלה.
הוא חייג לעוזרו הנאמן, יוסטון.
"יוסטון, יש לנו בעיה" הלורד פאון פתח בלי הקדמות מיותרות.
"מה? מה קרה?" יוסטון שאל בבהלה כנה למדי.
"תגיד, שמעת על המצאת הספר?"
"כן, היא המצאה חדשה למדי. מישהי בשם סמנתה אם אני לא טועה המציאה אותה, וכל אזרחי העיר היו בהלם מוחלט שלא אתה המצאת את זה"
יוסטון חש במתיחות בצד השני של הקו ושאל את פאון: "אתה בסדר?"
"לא. אני לא!" הוא חצי התעצבן חצי הופתע מהחדשות הנוראיות והמפתיעות. לאחר מכן הוא לקח כמה נשימות כדי להרגע ולאחר שנרגע, אמר: "ההמצאה הזאת היא שלי. סמנתה היא אשתי והיא גנבה לי את הרעיון"
"רציני?!" הוא נדהם.
"כן, רציני לגמרי. למה מה חשבת?" הוא ניסה שלא להתעצבן אך ללא הועיל- קמטי דאגה ועס ביצבצו לאורך פניו.
"לא יודע" הוא היסס. "דווקא חשבתי שאשתך שקטה כזאת. נחבאת אל הכלים. לא מסוגלת לדברים כאלו"
"כן אני יודע. ככה גם אני חשבתי בהתחלה. אבל עזוב. בוא נמשיך קדימה. מה שקרה קרה ואנחנו צריכים לתקן את מה שקרה"
"איך נעשה את זה?" יוסטון שאל.
"פשוט מאוד. תזמין את ניק, את אלן ואת רוגובי" בקולו של הלורד פאון, היתה חדורה תקווה.
ניק אלן ורוגובי היו רוצחים שכירים שתמורת סכום כספי כלשהו, הם היו מוכנים אפילו לרצוח את אשתו של הלקוח. וזה מה שהלורד פאון רצה.
"השתגעת?!" יוסטון התפחלץ. "הם לא מתאימים למשימה הזאת"
"שתוק ופשוט תעשה מה שאני אומר לך" הלורד פאון הודיע נחרצות.
"טוב נו אבל אחר כך אל תבוא לי בתלונות" הוא אמר.
"בסדר. רק עשה מה שאני אומר לך" הוא אמר ואז הוסיף במהירות, מקווה שעוזרו יוסטון עדיין לא ניתק: "נפגש כולנו היום במקלט הראשי של רחוב הרעיונות 8, סבבה?"
"סבבה"
"אז יאללה ביי"
"ביי"
*ניתוק*
הלורד פאון קצת נרגע, אבל עדיין ניכרו בו קמטי העצבנות ופרצופו היה אדום מרוב מתח ומרוב הכעס על אשתו. אני עוד אראה לה מה זה, חשב ודמיין את רגע מותה.
לפתע במוכרת בחנות הספרים ניגשה אליו ושאלה אותו: "אתה בטוח שאתה בסדר, אדוני?"
"כן! כן! אני בסדר! תעזבי אותי לעזאזל!!!" התעצבן, לקח כמה נשימות כדי להרגע ואז אמר: "סליחה שהתעצבנתי עלייך, גברתי. פשוט נפלת עליי ביום מעצבן"
"כן, אני מבינה" היא אמרה בהזדהו. מוחלטת. "גם לי זה קורה לפעמים. רוצה אולי כוס מים?"
"אפשר שוקו במקום?"
רגע רגע רגע, מה הוא לעזאזל חושב לעצמו? הרי הוא בכלל לא אוהב שוקו! עוד מימי ילדותו הוא לא חייב במיוחד את המשקה הגועלי הזה.
"בעצם... אפשר קפה?" הוא שאל וכעבור כמה דקות, המוכרת חזרה עם כוס קפה רותח והגישה לו ברוב טקס.
"תודה" אמר לה ולקח לגימה. זה פחות או יותר, הדבר הטוב ביותר שקרה לו מהבוקר.
הפגישה עם ניק, אלן ורוגובי היתה קצרה. סכום כספי של 1,000 דולר נשלח לכל אחד מהשלושה וגם קצת ליוסטון.
לאחר מכן, הלורד פאון ניגש אל עוזרו ואמר לו: "תבדוק לי באפליקצית 'הומאן וואיז' איפה לעזאזל נמצאת סמנתה"
האפליקציה הזאת בעצם אמרה לנו את מקומו המדויק שבו נמצא האיש שאנו רותים לדעת. במקרה הזה, הלורד פאון רצה לדעת מקומה המדויק של אשתו.
"וואו. זה נורא רחוק. היא נמצאת עכשיו בארכיב- במרחק של 100 ק"מ צפונית מזרחית מפה. אף סוס (וגם לא הכי מהיר שיש לנו) לא יצליח להשיג אותה" הוא אמר ואז הסתכל על הלורד פאון בהיסוס: "מה אפשר לעשות?"
הלורד היה שקוע במחשבות. וכשהלורד פאון שקוע במחשבות, אסור בתכלית האיסור להפריע לו, לבל הכל יהרס ושום תועלת לא תצא מהמחשבות האלו.
אז יוסטון לא הפריע לאדוני ולכן, לאחר דקות אחדות, הלורד מצא משהו: "מכונית!"
"מה? מה זה מכונית? אני לא מכיר דבר כזה. זה יכול לעזור לנו?" הוא שאל בהיתממות.
"טיפש אחד! מכונית עדיין לא קיימת אבל אני מתכוון להוציאת את התוכנית שלי לפועל. וברור שהיא תעזור לנו. מכונית היא בעצם מן מכונה שנוסעת מהר מהר ויכולה לעבור 100 ק"מ בשעה אחת בלבד!"
יוסטון היה בהלם.
"אז למה אתם מחכים, חברים?" בואו נצעד אל משרד הפטנטים, נגיש בקשה והמכונית הראשונה תהיה מוכנה!"
כעבור כמה ימים המכונית הראשונה נוצרה. בלי היסוס, הלורד פאון, עוזרו יוסטון ושלושת הרוצחים השכירים (ניק, אלן ורוגובי) קפצו בהתלהבות אל תוך המכונית ולאחר נגיעה בהגה, בלוח המספרים בכל צד, בבגאז' ובעוד מקומות במכונית, הם החלו בנסיעה.
וזה הרגע שבו חייה של סמנתה פאון (או בקיצור: גנבת הרעיונות) נמצאים בסכנה.
***
היא לא ידעה כמה היא יכולה כבר להחזיק מעמד. ברשותה היה רק התיק האישי שלה שכבר כמעט כל הכסף שהיה ברשותה התבזבז על מקום לינה, על אוכל ועוד. סוסה היה צולע כבר והיא חשבה כבר שעדיף לה לחיזור לביתה, להגיד לבעלה סליחה, להגיד לכל העולם את האמת שמי שהמציא את הספר היה בעלה אבל לכל הדברים האלו היא לא היתה מוכנה. לא היה לה אומץ.
היא המשיכה בדרך. מה שמתחילים, עושים עד הסוף. מתישהו, היא תרגיש את ריח ההצלחה.
מתישהו- זה יקרה. ובינתיים- ממשיכים הלאה.
הוסף תגובה | קישור ישיר להודעה-
לפני 11 שנים ו-6 חודשים אתה ללא ספק משתפר עם כל פרק Ortash
התייחסת לביקורות על הפרקים הקודמים וצמחת מהן, כבר מגיע לך צל"ש (;
למרות שלא כל כך הצלחתי להתחבר לכתיבה שלך בפרקים הקודמים, הפרק הזה מוצלח מאוד.
אני מסכים עם נופר, יש בצורת הכתיבה אפקט של טלאים, אבל משום מה אני אוהב את זה. זה מגוון, מעין הקדמת תרופה לבנאליות (:
הוסף תגובה | קישור ישיר להודעה-
לפני 11 שנים ו-6 חודשים תודה רבה, אורטש ^^ זה שאין לנקוב בשמו
ומה ששונה בין הפרק הזה לשני הפרקים הקודמים הוא שבפרק הזה פחות מיהרתי. לכן זה יצא יותר טוב, מסכים איתך.
הוסף תגובה | קישור ישיר להודעה
-
-
לפני 11 שנים ו-6 חודשים מאוד מבולבל no fear
אתה קופץ מסגנון לסגנון, משנה את הכתיבה כל פיסקה שנייה, זה כאילו עדיין לא החלטת. דבר ראשון - תחליט. זה סיפור דרמטי, הומוריסטי, סיפור הרפתקאות, דרמה משפחתית, או מה?
אפשר רק אחד.
הוסף תגובה | קישור ישיר להודעה-
לפני 11 שנים ו-6 חודשים זה קצת מכל דבר. זה שאין לנקוב בשמו
סיפור דרמטי- כי הוא דן בנושא של פמיניזם ושוביניזם והוא סתם דרמטי כזה
הומוריסטי- כי מדי פעם המציאות והדרמה יכולה להצחיק
סיפור הרפתקאות- אם יש מרדפים, אם יש מזימה, אז ברור שיהיו הרפתקאות
דרמה משפחתית- הסיפור במקרה גם דן בזה
הוסף תגובה | קישור ישיר להודעה-
לפני 11 שנים ו-6 חודשים בסדר, איך שבא לך no fear (ל"ת)
-
-
לפני 11 שנים ו-6 חודשים גם אני חשבתי שזה מבלבל אבל בצורה אחרת Nameless
נראה לי שאפשר כמה סגנונות כתיבה, אבל איך זה יכול להיות שהאייפון הומצא לפני המכונית?
כמעט הכל פחות או יותר הומצא לאחר המכונית, כתוצאה מהמנוע הראשון.
כל השאר די טוב- מחכה בקוצר רוח להמשך וולדי
הוסף תגובה | קישור ישיר להודעה-
לפני 11 שנים ו-6 חודשים תודה ו... זה שאין לנקוב בשמו
תקראי בבקשה את גנבת הרעיונות- פרק ביניים. כפי שכתבתי שם, הזמן פה אינו מוגדר והסיפור יכול להיות גם לא הגיוני ברובו. זה כל הקטע.
בכל מקרה, תצטרכי לחכות כי יש לי הרבה עניינם חשובים שאני צריך לסדר לפני שאני מתחיל בפרק הבא. תתאזרי קצת בסבלנות, סבבה?
הוסף תגובה | קישור ישיר להודעה
-
-
-
