פורומים » סיפור שכתבתי
כתבת סיפור למגירה? זה הזמן לשתף את קהילת הקוראים הישראלית ולקבל חוות דעת.
כתיבת הודעה חדשה בפורום סיפור שכתבתי
» נצפה 1534 פעמים מאז תחילת הספירה.
-
לפני 11 שנים ו-6 חודשים חוסר ידיעה ומפלצות (2) הבלגית המעופפת
יורד קצת גשם. לא נורא. זה טוב לפרחים.
אפילו אני לא מצליח לשכנע את עצמי. ידעתי שהכריזמה שלי שואפת לאפס, אבל לא ידעתי שהיא באמת אפס.
אני יושב על הספה, משקיף על הגשם בעגמומיות, ומהמהם לעצמי.
אני לא אוהב גשם. אני מרגיש שהיקום בוכה איתי, ואני חושב שמספיק שאני בוכה.
אני קם ומפסיק את המוזיקה. שירי ערש תמיד מדכאים אותי.
כל כמה שניות טיפה גדולה במיוחד צונחת מהמרפסת של השכנים ומתנפצת על אדן החלון. אני עדיין מרגיש גרוע.
כל כך שקט עכשיו. רק הגשם בחוץ, אני נושם ולייקה עושה מה-שהיא-עושה-כשאני-לא-שם, במטבח. כנראה למסור מידע מודיעיני על הרגלי האכילה שלי לבחריין.
אני קם כדי להביא כוס מים, רק כדי להתחרט ברגע שקמתי ולהתמוטט בחזרה על הספה, שגונחת. עד כמה שאני יודע, ספות לא גונחות, אבל לא אכפת לי. עוד צליל שנוסף לדואט הדממה שלי ושל לייקה.
"לייקה! בואי קטנטונת, בואי קופיפה קטנה ויפה שלי, בואי, נתכרבל ביחד ונבהה במשהו קיטשי עד כדי בחילה! בואי!"
היא לא באה. היא כנראה נעלבה מזה שקראתי לה קופיפה. היא אף פעם לא מקשיבה לי כשאני קורא לה ככה. אין טעם לצפות בקומדיה רומנטית בלי לייקה להתכרבל איתה, אז אני חוזר לבהות בגשם, מהמר איפה הטיפה הבאה תפגע.
המוזיקה הכזיבה אותי, לייקה נטשה אותי, ונשארנו אני ואתה, גשם, אויבי משכבר הימים.
אני מדבר ככה? יותר חשוב, אני חושב ככה?
זה מורט עצבים, לבהות החוצה ולהיאנח לעצמי. עדיין כל כך שקט. הגשם כל כך עצוב.
עוד משהו? הכלבה שלי לא רוצה אותי, גשם מטפטף בצורה מדכאת במיוחד, הספה שלי משמיעה קולות שמעידים על התפרקות סופית, הקוטג' פג תוקף, ברור שהוא פג תוקף, למה אני קונה אותו בכלל אם אני לא אוכל אותו, שרלוק מת, בטח החברה שלי הייתה זורקת אותי, אם הייתה לי אחת.
אני שונא -שונא- ימי שלישי.
והשקט- השקט עוד ישגע אותי. זה לא משהו שאני רוצה שיקרה בקרוב. אני קם, מוציא את הטלפון שלי מ-"מיקס מסיבה" (חה. אספת את כל השירים המדכאים למיקס הזה, נכון? נכון?) ומפעיל את המוזיקה שוב. "I Don't Like Mondays" מתחיל. אירוני, במקום מסוים.
בדרך חזרה לספה, אני עובר בחדר, לוקח "מדריך הטרמפיסט לגלקסיה", ובמטבח, מכין כוס תה, במקום המים שלא שתיתי קודם. המרגלת מס' 1 של בחריין לא שם ולא שם. בטח מדווחת על מצב תכשירי השיער שלי, והאם זה מעיד על קשקשים.
אני מתיישב מהר מדי, וטיפה מהתה נשפך לי על היד. זה היה עוד משהו שנזרק עלי? טיפת תה רותח? יופי.
Rainbow Connection נמצא באמצע שלו כשאני שם לב שהוא מוזיקת הרקע שלי. אני לא סובל את השיר הזה, כל כך... אוף. מתקתק. אבל אין לי לב למחוק אותו. אין לי לב למחוק אף שיר.
אני שוב קם להעביר שיר, וכמובן שכל השירים הבאים הם שירים מעצבנים שלמי מתחשק לשמוע - כרגע, בקצה של החיים, ביום שלישי אחר הצהריים, כשיורד גשם והיקום בוכה על האנושות, מה שהם -אנחנו- עשו, כמה שהיה יותר טוב בלעדיהם.
בשלב הזה אני מוכן להטיח את הראש בקיר ולקוות שמחשבות מהסוג הזה עוברות עם המוות, כי הוא נראה קרוב מתמיד.
בפעם האחרונה בהחלט, אני נשבע, למרות שאני צריך להבטיח כי רק הבטחות מקיימים, אני זורק את עצמי על הספה, עם הספל, שנשפך למרות שהוא התקרר, אפילו שזה לא קשור. הספה גונחת שוב.
Everybody's got something to hide except for me and my monkey, הטלפון שלי מעודד את המחשבה הכי פרנואידית שעלתה בי במשך הרבה זמן, את הרעיון הכי מטופש שחשבתי עליו כבר שנים. וזה כולל לאמץ כלבה כדי להיפטר מזבובים.
בגלל שנשבעתי ולא הבטחתי, בגלל שאני לא מצליח להתרכז בהרהור עמוק ובתשובה, בגלל השקט, למרות המוזיקה, משגע אותי, אני קם לבצע את התוכנית.
אני קורא ללייקה קוף מדי פעם.
לכל אחד יש מה להסתיר מלבדי ומלבד הקוף שלי.
וזה כולל את הספה.
התוכנית:
שלב א'- אני יושב עליה, בהבעה תמימה, שורק לו הייתי יודע איך, מסתכל על התקרה וחושב מחשבות תמימות, שלא תגלה שעליתי עליה.
שלב ב'- אני מכריז, לאוויר כביכול, בתקווה שהיא תחשוב שאני מדבר אל לייקה, שאני הולך לשירותים.
שלב ג'- בתנועה חלקה אחת, אני מוציא את שואב האבק מהארון שלו, מחבר אותו על החשמל ומתנפל עליה, שם קוד "הספה", שלא חושדת בכלום. טוב, אולי כמה תנועות. צולעות.
שלב ד'- אני שואב את צורת החיים שהשתלטה לי על הספה, ונהנה מהמשך ערב נעים, בלי מפלצות בתוך הספה.
התוכנית מתחילה לקרטע כשאני נזכר שהשקע הקרוב לחשודה תפוס, כי המחשב צריך חשמל, ולנתק אותו יראה חשוד והספה תדע שעליתי עליה. הפתרון החלופי, להשתמש בשקע במטבח, יחייב אותי להיגרר לסלון עם שואב אבק מחובר, מה שיגרום לי להיראות חשוד לא פחות. הייתי צריך לספק תירוץ להביא שואב אבק לסלון. ואליבי למקרה שחברות של הספה יבואו לתחקר אותי בעניין מה קרה לחברה שלהן.
אני מקווה שזו ספה טיפשה.
אחרי שהתגברתי על הקושי הטכני, בכמה תנועות לא ממש חלקות שואב האבק נמצא עמוק בתוך החריץ של הספה, שואב שנים של כסף קטן, בוטנים עבשים, עטיפות של מסטיקית, גומיות משרדיות, אבק, המסטיקים עצמם, מגוון איכסות שמצטברות במקומות כאלה, ואני מקווה שגם עדר המפלצות שרצה להשתלט לי על הדירה.
אחרי מה שנראה כמו נצח, כשכבר לא שמעתי עשר אגורות מקרקשות את דרכן לאיפה שהאבק מאוכסן, אני מוציא את השואב לספה, ומחזיר אותו למקום.
מחר אני אפטר מהאבק, אני מבטיח, אבל מספיק להיום. הצלתי את העולם ממתקפת מפלצות.
אני קופץ על הספה, I Want to Break Free מתנגן, לייקה גמרה לדווח על סוג נייר הטואלט שלי וקופצת עלי, הגשם מפסיק לרדת, והספה לא גונחת.
הוסף תגובה | קישור ישיר להודעה-
לפני 11 שנים ו-6 חודשים הקטע הזה גרם לי לחשוב על עיניים ירוקות Ortash
אבל לא ירוקות חיוורות כאלה עם טבעת חומה באמצע, אלא ירוקות ממש, כמו ברקת.
יכול להיות שזה בגלל הטוש הירוק של אחותי שנשאר ליד המחשב, אבל אני מעדיף לחשוב שזה בזכות הקטע הזה (:
עכשיו, בגלל שאת הבלגית המעופפת-שרלוק-דוקטור הו-ילד בן שבע עם עיניים כחולות מדי וכל זה, את כנראה תביני לבד שזו מחמאה כנה מהסוג הנדיר הזה, שנותנים למישהו שבאמת זכה בה ביושר.
אבל לכל האחרים שקוראים את התגובה הזאת, אפסיק להתחכם ואגיד פשוט שזה מדהים, ושאני מת על הכתיבה שלך D;
הוסף תגובה | קישור ישיר להודעה-
לפני 11 שנים ו-5 חודשים אוקיי. הפסקתיי לספור כמה פעמים התיישבתי לכתוב את התגובה הזו. הבלגית המעופפת
באמת. כל פעם משהו חאר מפריע לי, וכשלא מפריעים לי אני פשוט יושבת ובוהה במסך עם פה פעור. אני מצטערת שלקח לי זמן. אני לא בטוחה שכבר עיכלתי את המחמאה שנתת לי.
גם לי היה טוש ירוק על השולחן של מהחשב כשקראתי את זה בפעם הראשונה. הוא זז מאז, אבל בכל זאת.
זו המחמאה הכי אדירה שאני מכירה. הייתי מציעה לך נישואין, אבל המצנם יקנא. ידעתי שהייתי צעירה מדחי כדי לברוח למטבח ולהתחתן איתו.
אני חסרת מילים. אתה מדהים, שאתה יודע למצוא בדיוק את המחמאה הנכונה. עד כמה שמה שנוף כותבת מרגש אותי כל פעם מחדש, זה.
זהו. אין לי מה לכתוב.
גם הפעם משהו ישתבש, נכון?
נכון.
לא, היי, תראה, זה עבד.
הוסף תגובה | קישור ישיר להודעה-
לפני 11 שנים ו-5 חודשים מצנם זו מילה כיפית Ortash
טושים ירוקים הם יצורים קסומים בעלי כוונות נסתרות ובינת - על שלעולם לא נצליח להבין.
מצנם ^^
הוסף תגובה | קישור ישיר להודעה
-
-
-
לפני 11 שנים ו-6 חודשים וואו. no fear
הדבר הזה פשוט נהדר ברמות כמעט-לא-אפשריות.
אני חייבת לדעת - מה עבר לך בראש כשכתבת את זה? הבן שמדבר זה כאילו את? כי זה מרגיש ככה. אני פשוט אוהבת את הקטע הזה ברמות כמעט-לא-אפשריות-בעליל.
זה נורא נפלא.
הלוואי שאני אבין את זה.
הוסף תגובה | קישור ישיר להודעה-
לפני 11 שנים ו-6 חודשים הודעה שמחה ללא כותרת הבלגית המעופפת
באמת? את באמת חושבת ככה? בהתחלה זה היה שונה לגמרי, כשהכל קורה בתוך תא מקלחת, וכל העלילה פשוט שונה לגמרי, יותר קשורה לחלק הקודם ולחלק הבא, אבל לא הצלחתי להתקדם ככה, אז ירד גשם וחשבתי על להתנפל על הספה שלי, אבל אני עצלנית ואוהבת גשם מהמון סיבות, והוא תמיד מביא לי רעיונות, וזה מה שיצא.
אני באופן אישי חושבת שזה החוליה החלשה מבין שלושת החלקים שתיכננתי, בעיקר כי לא תכננתי אותו אלא פשוט חשבתי על הרעיון הכללי, לחשוד במפלצות מבלי שהן באמת שם, וזה כל כך אני, הדבר הכי אני שכתבתי כבר נצח, פחות או יותר, ואני שמחה שאת חושבת שזה נהדר, אפילו שאני חושבת שזה חמוד וזהו, בטח כשהוא בהחלקים החלקים האחרים שכתבתי.
אין לי מושג מה עבר לי בראש. היה גשם, אז כתבתי. אני חושבת שניסיתי לכתוב כמו אדם נורמלי,ואני הדוגמא היחידה שאני מכירה, אז הוא יצא אני, וזה נחמד, קצת.
הלוואי אני הייתי מבינה את זה.
הוסף תגובה | קישור ישיר להודעה-
לפני 11 שנים ו-6 חודשים כן, זה באמת מרגיש לא קשור לקטע הקודם. no fear
יהיו שלוש? מעולה. תמיד הראשון והשני דומים והאמצעי שונה מהם. אז זה גם הסתדר לך.
אני עדיין אוהבת אותו. לא אפל כמו הקודם, לא קסום כל כך, לא וודאי. סתם בנאדם עיוור שמחפש משמעות. כנאה שהוא גם מחפש במקום הלא נכון. זה באמת נהדר.
הוסף תגובה | קישור ישיר להודעה
-
-
-
