היה היה איש אחד שקראו לו הלורד פאון. היה לו הכל: כסף, בקר, הערצה וכבוד של העם ומוח מבריק במיוחד. במוחו המבריק הוא הגה רעיונות. רעיונות ששינו את פני הדברים ואת המציאות שכיום אנו חיים בה.
הוא ידע הכל.
בנוסף, היתה לו גם אישה. קראו לה סמנתה. סמנתה פאון.
היא לא ממש סבלה בחברתו של בעלה. לא, אבל היא גם לא אהבה להיות בחברתו. קודם כל, לא היה לו מספיק זמן בשבילה כי הוא כל הזמן ישב בחדרו, משרטט שרטוטים, מתכנן תוכניות והכל בשביל להמציא משהו חדש שישנה את החיים שלנו- לטובה.
יש משהו בטוב לבו שריכך קצת את הטינה שחשה כלפיו. היא גם נמשכה אל החוכמה שלו ורצתה גם את ההערצה שלו זכה מהעם.
אבל היא לא הסתפקה בזה. לא, היא רצתה את כל תכונותיו לעצמה.
וזה היום שבו התחילו לקרוא לה בכינוי: "גנבת הרעיונות"
***
היא שמעה את קול טריקת הדלת המבשר על יציאתו של דייר מהבית. כלומר, יציאתו של בעלה לקראת החופשה. 'אני זקוק למנוחה קצרה של שבוע שבועיים למוח המבריק שלי לפני שאחזור הביתה' כה אמר לה.
אבל כעסה של סמנתה רק התגבר. 'הוא רוצה גם חופשה ממני!' קיטרה בלבה.
היא יכלה להמשיך לקטר והתלונן, אלמלא רעיון גאוני התפשט במוחה. 'אולי, אולי אוכל לגנוב לו את התהילה. אולי אחפש לו בחדר ואמצא משהו מעניין?'
היא לא כל כך האמינה לדבריה אבל תמיד יש את הסיכוי. לכל דבר.
אז היא נכנסה לחדרו. למזלה הרב הוא היה פתוח.
היא פשפשה בדבריו. לא. רק מחט ישנה.
מברג
כוס חד פעמית
סיגריות
הממ, מה עוד?
ואז היא הבחינה בזה. היא הבחינה בדף!
היא הרימה את הדף. מה שגרם לכל מה שהיה מעליו, לצנוח בקול רועש מהרגיל.
היא הסתובבה לאחור לראות אם מישהו שמע אותה. לא, היא סתם רגילה שבעלה בבית. והוא לא. לא כרגע.
היא הביטה לפנים וקראה את הדף.
סתם שרטוט.
היא עמדה להחזיר אותו ולסדר את הבלאגן הגדול שגרמה אך היא חזרה בה והביטה שוב בדף. מנסה להבין.
'זה מסר כלשהו. או צופן' את זה היא בטוח ידעה.
אבל מה הוא אומר? את זה היא לא יכלה לדעת.
בשרטוט היה מצויר מן ריבוע כזה בצורה תלת מימדית שעליו משורבטות כמה מילים. באמצע היא ראתה מן ריק לבן ובהיר, ובסוף, בקצה השני, היא ראתה שוב מן ריבוע כזה, אך הפעם היא לא יכלה לראות אם כתובים בו מילים.
היא הפכה את הדף וראתה 3 אותיות בלבד משורבטות בו: ספר.
'אז הדבר הזה נקרא ספר' היא הבינה. ומה הוא עושה?
היא חיפשה במתח רב ובהתרגשות מאין כמותה דף אחר. היא ראתה אותו מבצבץ ממיטתו והיא מיד הרימה אותו. למזלה הרב, שום נזק לא נגרם למיטה.
לא היה כלום בדף. היא הפכה אותו והשמיעה אנקת רווחה. היה כתוב שם משהו: ספר=חפץ כלשהו שעליו מודפסות מילים שביניהם יש משמעות ונוצרת עלילה.
היא הבינה. היא יכלה לדמיין את ריח הניצחון שהיא עומדת לראות.
כל שעליה לעשות הוא לרוץ מהר אל משרד הפטנטים.
ולשים חזייה.
הוסף תגובה |
קישור ישיר להודעה
