בסוף נבחרו למשמר הנסיכה רק שלושה. הוא היה אחד מהם. הם לנו בקסרקטין קטן בחצר הארמון והתאמנו ביער הסמוך. אך רוב הזמן הוא הוחזק על ידי מפקד המשמר והנסיכה בארמון עצמו, שם הועסק במטלות בזויות שנועדו לשפר את יכולת המשמעת שלו. כבר במסדר הראשון הבחינה הנסיכה כי הוא נכשל במילוי הוראה פשוטה – להסתדר עם שאר הנערים בקבוצה לפי הגובה. כעת נדרש לבצע הוראות פשוטות נוספות. לשם כך, הוא הובא על ידי הנסיכה למסדר הבוקר של המשרתים בארמון. הם עמדו בשורה, זה לצד זה, במדי המשרתים המנצנצים שלהם. הטבחים חבשו את כובעיהם הלבנים והחדרניות לבשו שמלות קטיפה. המלצריות ושאר הצוות הזוטר לבשו מדים פשוטים ועטו סינרים לבנים. הם בהו בו, כולם, נדהמים מגודלו העצום. הוא לבש את מדי המשמר – מכנסי העור והמגפיים הכבדות, ובהה מבויש ברצפת הארמון הממורקת.
"שימו לב, כולכם." אמרה הנסיכה, שעמדה סמוך אליו, מול כל צוות המשרתים. "זהו חייל צעיר במשמר הנסיכה. הוא ביצע טעות חמורה אמש, שביזתה אותו ואת המשמר. ולכן, הוא נדרש לשלם."
הנסיכה עצרה את דיבורה והביטה בקהל המאזין. ניכר כי הם לא הבינו מדוע החייל מוצג בפניהם. משמר הנסיכה וצוות המשרתים היו שני גופים נפרדים לחלוטין, שהתגוררו במתחמים שונים ולא היה כל קשר בין החיילים במשמר למשרתים בארמון.
"הוא ישלם, בכך שטרם הפיכתו לחייל במשמר, עליו להיות קודם כל משרת פשוט." דבריה עוררו חיוכים בקרב חלק מהמשרתים, ואחת החדרניות לא יכלה להסתיר את צחוקה. הנער היה עצום בגודלו, בעל גוף שנועד, כך נראה, ללחימה מאומצת בלבד. איש מצוות המשרתים לא שיער כי הוא מסוגל לאבק את הכורסאות הזהובות בארמון או לבשל במטבח עם כלי הבישול העדינים והיקרים. הנסיכה מיקדה את מבטה בחדרנית המצחקקת עד שזו התנצלה ושבה לארשת פנים רצינית.
"אני מפקידה אותו בידיכם. לפני כחודש פניתם אלי בבקשה להוסיף עוד משרתים לצוות, אז הנה – יש לכם כעת עזרה."
המשרתים הביטו זה בזה. חלק חייכו במבוכה ואחרים צחקקו. "מה הוא יעשה, הוד רוממותך? איזה מין משרת הוא יהיה?" שאלה החדרנית שצחקה קודם לכן.
"הוא יעשה מה שאתם תאמרו לו לעשות. הוא מופקד בידיכם, והוא המשרת הפשוט והזוטר ביותר בכל הארמון. למעשה, אני פוקדת עליו להשתחוות בפני כל משרת שיחלוף על פניו."
הצחקוקים נעשו רמים יותר, אבל שקטו כתגובה לעיניה הנוזפות של הנסיכה.
"מהו שמו, הוד רוממותך?" שאלה החדרנית, ועיניה הביטו היישר אל תוך עיניו הכחולות של הנער. הוא החזיר לה מבט אך מיד הסמיק והשפיל את עיניו. היא חייכה בתגובה.
"אין לו שם. הוא הגיע מהכפרים המרוחקים, שם האנשים ממעטים בדיבור והשמות אינם חלק מהתרבות."
"אז איך נקרא לו, הוד רוממותך?" שאל אחד הטבחים.
"פשוט פקדו עליו את רצונכם, והוא ימלא אותו מיד." ענתה הנסיכה. היא פשפשה לרגע בשולי שמלתה, והוציאה תכשיט קטן, שרשרת פנינים מבריקות. "זהו הסימן לבעלות עליו." אמרה. "מי מכם שיחזיק בשרשרת, יהיה רשאי להעביד את הנער הזה כראות עיניו. אני מצפה שתדעו לנצל את ימיו כאן באופן שייטיב עמכם. היו נדיבים זה לזה. אני מצפה שהשרשרת תעבור בין כל הידיים כאן." והנסיכה שיחקה רגע בפנינים שעל גבי השרשרת, ואז השליכה אותה הלאה, אל עבר המשרתים, אל עבר ידה המושטת של החדרנית.
"שימו לב, כולכם." אמרה הנסיכה, שעמדה סמוך אליו, מול כל צוות המשרתים. "זהו חייל צעיר במשמר הנסיכה. הוא ביצע טעות חמורה אמש, שביזתה אותו ואת המשמר. ולכן, הוא נדרש לשלם."
הנסיכה עצרה את דיבורה והביטה בקהל המאזין. ניכר כי הם לא הבינו מדוע החייל מוצג בפניהם. משמר הנסיכה וצוות המשרתים היו שני גופים נפרדים לחלוטין, שהתגוררו במתחמים שונים ולא היה כל קשר בין החיילים במשמר למשרתים בארמון.
"הוא ישלם, בכך שטרם הפיכתו לחייל במשמר, עליו להיות קודם כל משרת פשוט." דבריה עוררו חיוכים בקרב חלק מהמשרתים, ואחת החדרניות לא יכלה להסתיר את צחוקה. הנער היה עצום בגודלו, בעל גוף שנועד, כך נראה, ללחימה מאומצת בלבד. איש מצוות המשרתים לא שיער כי הוא מסוגל לאבק את הכורסאות הזהובות בארמון או לבשל במטבח עם כלי הבישול העדינים והיקרים. הנסיכה מיקדה את מבטה בחדרנית המצחקקת עד שזו התנצלה ושבה לארשת פנים רצינית.
"אני מפקידה אותו בידיכם. לפני כחודש פניתם אלי בבקשה להוסיף עוד משרתים לצוות, אז הנה – יש לכם כעת עזרה."
המשרתים הביטו זה בזה. חלק חייכו במבוכה ואחרים צחקקו. "מה הוא יעשה, הוד רוממותך? איזה מין משרת הוא יהיה?" שאלה החדרנית שצחקה קודם לכן.
"הוא יעשה מה שאתם תאמרו לו לעשות. הוא מופקד בידיכם, והוא המשרת הפשוט והזוטר ביותר בכל הארמון. למעשה, אני פוקדת עליו להשתחוות בפני כל משרת שיחלוף על פניו."
הצחקוקים נעשו רמים יותר, אבל שקטו כתגובה לעיניה הנוזפות של הנסיכה.
"מהו שמו, הוד רוממותך?" שאלה החדרנית, ועיניה הביטו היישר אל תוך עיניו הכחולות של הנער. הוא החזיר לה מבט אך מיד הסמיק והשפיל את עיניו. היא חייכה בתגובה.
"אין לו שם. הוא הגיע מהכפרים המרוחקים, שם האנשים ממעטים בדיבור והשמות אינם חלק מהתרבות."
"אז איך נקרא לו, הוד רוממותך?" שאל אחד הטבחים.
"פשוט פקדו עליו את רצונכם, והוא ימלא אותו מיד." ענתה הנסיכה. היא פשפשה לרגע בשולי שמלתה, והוציאה תכשיט קטן, שרשרת פנינים מבריקות. "זהו הסימן לבעלות עליו." אמרה. "מי מכם שיחזיק בשרשרת, יהיה רשאי להעביד את הנער הזה כראות עיניו. אני מצפה שתדעו לנצל את ימיו כאן באופן שייטיב עמכם. היו נדיבים זה לזה. אני מצפה שהשרשרת תעבור בין כל הידיים כאן." והנסיכה שיחקה רגע בפנינים שעל גבי השרשרת, ואז השליכה אותה הלאה, אל עבר המשרתים, אל עבר ידה המושטת של החדרנית.